הרב מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א
מורה הוראה מודיעין עילית
מעשה שהיה בראובן ושמעון, שני שכנים בחצר נפרדת, עם גדר אבנים שמבדילה בין השטח של ראובן לשטח ששייך לשמעון. כאשר שמעון בנה תוספת בניה – נפלה הגדר שביניהם במהלך הבניה, וכיון שהבניה נמשכה תקופה ארוכה, שכחו את המיקום המדויק של הגדר.
בסיום הבניה, חזר שמעון לבנותה וראובן שכנו נרתם לעזרתו. יחד בנו את הגדר במקום משוער. לאחר כמה שנים, כאשר רצה ראובן למכור את דירתו, בדק במסמכים וברישומי הטאבו וגילה ששטח החצר שבבעלותו גדולה בכמטר וחצי מעבר לגדר. התברר שהגדר נבנתה בתוך שטחו, מה שגורם לאבד מחלקו שטח משמעותי של מטר וחצי ברוחב החצר.
כאשר תבע משמעון להרוס את הגדר ולבנותה במקום המדויק ע"פ הרשימות, טען שמעון: "הלא אתה הסכמת לבנות את הגדר במקומה הנוכחי, ולא זו בלבד אלא שאתה בעצמך בנית אותה יחד איתי", עוד טען, שאף שהוא מסכים שהשטח שייך לראובן, הוא עצמו אינו חייב לשאת בהוצאות הבניה של הגדר פעם נוספת, מאחר שהיתה טעות גם לראובן וגם לשמעון.
באו השניים לבית הדין, לקבל פסק ע"פ התורה אשר יורו הדיינים.
ננסה לתת כמה כללים המתבארים מתוך הסוגיה ולברר את ההלכה בעזהשי"ת:
מעשה כזה מבואר בגמרא בדף מא. שרב ענן שטף נהר את שדהו ונפלו המחיצות ולא נודע מקומם. חזר ועשה מחיצות כששכנו מסייע בעדו, והיו המחיצות בתוך שטח שכנו. פסק רב נחמן שמחילה בטעות היא, וצריך להחזיר את המחיצות לשטח שלו.
נתבאר בגמרא, בעובדה שאנו עוסקים בה, שאין מועיל מה שסייע ראובן להחזיק את השטח בבעלות שמעון.
אלא שיש חילוק ברור. בנידון שלנו, בשעה שסייע ראובן – ידע שאין המקום מדויק, ולמרות זאת הסכים לוותר על ספק זכותו, ולא בירר ברישומי הטאבו, אם כן יש כאן מחילה מדעת ולא מחילה בטעות, והרי זה דומה למה שכתב השולחן ערוך סי' קמ"ב ס"ב, שאם ידע המסייע על הטעות קנה חברו את המקום, אף אם חברו סבור שזה שלו ולא נתכוון לקנות, מועיל כיון שדעת המסייע מקנה לו אף שאינו מכוון לקנות.
חזר וטען ראובן, "אף אם החזיק שמעון נגדי, הרי חצרי רשומה בטאבו על שמי ושם אשתי, וכיון שאין מחזיקין בנכסי אשת איש כמבואר להלן דף נ: לא תועיל חזקתו בחלק השייך לאשתי".
אמר בזה מורי חמי, הגאון רבי יואל פרידמן שליט"א, אב"ד בב"ד דהגר"נ קרליץ שליט"א, שלא מועיל טענה זו לבטל את החזקה, כיון שדעת הרמ"ה הובא בטור (סי' קמ"ט ס"ח), שמה שאין מחזיקין בנכסי אשת איש זהו רק באכילת פירות, אבל אם חפר בה בורות שיחין ומערות, ומזיק את גוף הקרקע – יש לו חזקה.
לפיכך, גם בבניית גדר על חשבון השטח שלו, נחשב נזק בגוף הקרקע ומועיל החזקתו גם נגד הבעל וגם נגד אשתו. זהו יסוד גדול, ונוגע למה שכתבנו בגליון שעבר בפרשת משפטים על כל חזקה בזמננו כאשר יש שותפות לאישה.
אכן בחידושי הגרעק"א בשו"ע סי' קמ"ב סעיף ב' כתב, שדעת הרמב"ן בחידושיו, שגם כשידע המסייע – לא יועיל חזקתו ומחילתו להקנות קרקע, אלא הנושא בגמרא על חובת השותפים לבנות מחיצה על שטח שניהם, ורב ענן בנה את כל המחיצה על שטח שכנו, וטען כי חברו מחל על זכותו לדרוש ממנו שחצי המחיצה תהיה על חלקו, ובזה יש חילוק שאם לא ידע – הוי מחילה בטעות, ואם ידע – נחשב שמחל על שטח המחיצה.
לפי שיטת הרמב"ן יוצא שבכל מקרה לא מועיל חזקת מחילה להקנות שטח של קרקע, ויעויין בחידושי הרשב"א, ואם כן במעשה שפתחנו בו יצא, שיוכל ראובן לטעון קים לי כהרמב"ן והרשב"א שהביא הגרעק"א ותשאר הקרקע בחזקת בעליה הראשונים.
לסיכום תמצית הדברים:
א. הבונה מחיצה בחלק חברו ושתק חברו – אם היה בטעות, אין חזקתו חזקה וצריך לסותרה ולבנותה על חשבונו בשותפות כדיני חובת מחיצה.
ב. אם ידע חברו שזו טעות ולמרות זאת סייע בעדו, לדעת השו"ע קנה חברו, ולדעת הרמב"ן שהובא בחי' הגרעק"א לא קנה, וכ"ד הרשב"א.
ג. בבניית הגדר גם להרמב"ן מועילה חזקת חברו כשידע מהטעות, אם אין הפרש בשטח רק במקום הגדר.
ד. אין מחזיקין בנכסי אשת איש בחזקת אכילת פירות, אבל בנזק או בניה בגוף הקרקע – דעת הטור בשם הרמ"ה שיש חזקה.
כמה עמוקה היא ההלכה, וכמו שכתוב במשנה בסוף המסכת: "הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע גדול מהן שהן כמעיין הנובע".
והשי"ת יתן לנו דעה ובינה, להבין ולהשכיל ללמוד וללמד, ולכוון ההלכה לאמיתה.