"וְזֹאת הַתְּרוּמָה" (שמות כ"ה, ג')
שנה אחת, ימים ספורים לפני ראש חודש שבט, היה חסר בקופת הכולל סכום כסף גדול. התיישבתי במוצאי שבת, וניסיתי לתפוס כמה וכמה גבירים שהיו אמורים להעביר לי סכומים גדולים, אולם אותו יום היה יום אידם של הגויים, המשרדים בחו"ל היו סגורים, ולא היה שייך לתפוס אף אחד. בשעה חמש לפנות בוקר, כשהייתי מיואש כמעט לגמרי, נכנסתי לחדרו של ראש הישיבה הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן ושאלתי אותו אם אוכל לפנות לכמה גבירים, ולדבר באוזניהם דברים חריגים כדי שיתעוררו ויצילו את המצב.
ראש הישיבה פתח את הסידור, דפדף בזמירות של מוצאי שבת. הוא פתח בזמר 'איש חסיד', והחל לקרוא: "יזמתי ונמכרתי להעבידי לכבודך ולא לכבודי", ואז אמר: "אל תעשה כלום. לך לביתך ותתפלל, והקדוש ברוך יעזור לך". עשיתי כדבריו, ולאחר ארבעים ושמונה שעות התקשר גביר אחד מעצמו ושילם את כל הסכום החסר לאותו חודש.
באחת הפעמים, נסעתי במשך כמה חודשים אחת-עשרה טיסות רצופות לחו"ל, במטרה לאסוף מנדיבי עם למען עמלי התורה. למרבה הצער, לא הצלחתי לאסוף ולו פרוטה אחת מעבר לכיסוי הוצאות הטיסה היקרות. הרגשתי שאין לי יותר שום טעם להמשיך בנסיעות הללו והחלטתי להפסיק לנסוע.
מרן ראש הישיבה קרא לי ואמר: "שמעתי שאתה רוצה להפסיק לנסוע?" אמרתי לו: אכן, אני מרגיש שאני נוסע לחינם ללא שום תועלת. שתיקה השתררה בחדר. ראש הישיבה עצם את עיניו למשך מספר דקות, ולפתע פקחן ואמר לי בתוקף: "מה שהיה עד עכשיו – היה! מכאן ואילך אתה תראה שהכל ייפתח לך". שאלתי: אז מה לעשות למעשה? והוא אמר לי: "תיסע שוב".
נסעתי בלב כבד. היה זה יום שישי. לקראת סיום הטיסה, לפני שנחתתי בניו יורק, התבשרתי כי נגיד אחד, שמעולם לא פגשתי ולא הכרתי כלל, שמע על המצוקה של רשת הכוללים ונכנס אל מרן ראש הישיבה בארץ. הוא אמר לו שהוא מבקש לזכות בהחזקת התורה של 'יששכר באוהליך' ותרם את רוב הסכום שהיה חסר.
זמן קצר לאחר הנחיתה, אני מקבל שיחה מבעל ממון אחר, והוא אומר לי ששמע על המצוקה הגדולה שהרשת נמצאת בה. ביקשתי לפגוש אותו אך הוא אמר: "אין מה להיפגש. תן לי את מספר חשבון הבנק של הרשת". לאחר שעה קבלתי הודעה, שהתקבלה העברה בסכום גדול מאוד. לאחר השבת, כשעמדתי לשוב לארץ ישראל, קבלתי תרומה נוספת שהותירה את חשבון הבנק של הרשת ביתרה לטובת האברכים.
למדתי מכך שלעמול ולהשתדל – חייבים, אבל מהיכן תגיע הישועה? אי אפשר וגם לא צריכים לדעת.
לפני כמה שנים בתחילת דרכי, פגשתי יהודי ממונסי שהתלהב ונתן לכולל שלושת אלפים דולר. אותו יהודי, היה אף הוא בתחילת דרכו בעולם העסקים, ואת הכסף שנתן לכוללים הוא לווה מאחרים. הוא עשה זאת לאחר שהראיתי לו את דבריו של רבינו יונה ב'אגרת התשובה': "הרוצה להנצל מהעוון והעונש המר יתעסק בצרכי הרבנים והתלמידים".
בשנה הבאה לקח אותו יהודי על שכמו אחזקת שלושה אברכים. אחרי כמה חודשים קבלתי ממנו שיחת טלפון בה בישר לי שנכנס עכשיו לעסק גדול, והוא מבטיח את כל המעשרות לכולל, ומבקש את ברכת ראש הישיבה לעסק. הלכתי וסיפרתי לרבינו על בקשת אותו יהודי, ותגובתו היתה: "למה רק מעשר? תגיד לו שיתן חמישים אחוז; שיעשה שותפות עם הקדוש ברוך הוא!"
אותו יהודי הסכים, ומאז הצליח בעסקים, עד שזכה להעלות את סכום התמיכה שלו פי ארבעה, ואחרי תקופה הוא העלה את תרומתו פי עשרה!
כיום, אותו יהודי הינו עשיר מופלג, ומספר את סיפורו לכל המעוניין לשמוע. באופן זה הוא עושה עבורי את העבודה: הוא מתקשר לכל נדיב חדש אליו אני מגיע, ומשכנע אותו עד כמה כדאי לו לעשות את השותפות הזו.
דברי חיזוק לאשה
סיפר יהודי המחזיק רשת כוללים בשליחות רבינו, ומטבע הדברים מרבה בנסיעות לחוץ לארץ לגיוס כספים, ומותיר את אשתו לבדה בבית.
"פעם ביקשתי מרבינו למסור לרעייתי דברי חיזוק, וכה אמר לי:
'הנה אתה נוסע ממקום למקום, וממילא גם נהנה קצת בעולם הזה, לראות נופים ומקומות חדשים. אבל היא יושבת במטבח ולא נהנית כלל, רק מחכה בשקט ובגבורה לשובו של בעלה. עליה לדעת ששכר רב מאוד שמור לה כולו בעולם הבא'.
אין לתאר כיצד רוממו הדברים את רוחה של רעייתי, והעניקו לה כוחות מחודשים!"
(מתוך הספר 'רבי אהרן לייב')