זכיתי ואני עובד לפרנסתי בארגון החשוב 'דרשו', אפשר לקרוא לזה 'כולל דרשו' או 'משפחת דרשו' מה שבטוח שזה לא מקום עבודה סטנדרטי, אלא מעצמה של זיכוי הרבים שלכאורה אני צריך לשלם להם משכורת על הזכות להיות חלק מזה ולא להיפך.
השבוע הגעתי לביקור באחד מסניפי המשרדים בירושלים, בכניסה אני פוגש את ידידי ר' יוסל'ה פרידמן, המנהל ברמה את מחלקת לוגיסטיקה ושילוח כבר למעלה מעשור, ועוד היד נטויה בלי עין הרע, ואז הוא אומר לי 'הגעת ביום טוב, יום שאני מאד אוהב…'
הופה, הצליח לסקרן אותי יוסל'ה, אמרתי לו יום שלישי שנכפל בו כי טוב, אך מה יום מיומיים?
הסביר לי ידידי: 'היום חזרו החבילות עם המבחנים החודשיים מכל הארץ!'
התבוננתי סביבי ולא האמנתי למראה עיניי, ערמות על גבי ערמות מסודרות עם לא פחות מ-19,000 מבחנים מכל רחבי הארץ מדן ועד באר שבע.
בין לבין יוסל'ה כיבד אותי בכוס קפה במאור פנים. הסתובבתי קצת בין החדרים במשרד, ואז אני רואה שהעובדים כולם טרודים בחיפוש אחר שקית מסוימת. המבט בעיניהם גילה לי שאבד להם דבר מה חשוב ויקר לליבם.
פתאום שמעתי קול צהלה 'הנה זה. מצאתי!' מזל טוב! אפשר לעשות 'לחיים'…
אני רואה את שלמה, אחד העובדים המסורים, רכון על ערמת קרטונים הזרוקה על יד הדלת, כמעט בדרך לאשפה. בידיו שקית כחולה עם הלוגו של 'דרשו' וממנה הוא שולף כעשרה מבחנים מבית מדרש מסוים מאחד מקצוות הארץ.
מתברר כשהזינו את נתוני המבחנים למחשבים, הבחינו שחסרה להם שקית אחת של מבחנים. העובדים נלחצו! היתכן שישבו אברכים והשקיעו כוחות, למדו ונבחנו, ועכשיו תיעלם השקית חלילה, ויהיה עליהם לעשות מבחן חוזר?!
לא יעלה על הדעת!
כל חברי הצוות התגייסו ולא השאירו אבן על אבן וקלסר על ארגז עד שנמצאה האבדה. או אז יכלו לנשום לרווחה ואפילו לשתות 'לחיים' לכבוד המאורע.
פשוט נפעמתי מעוצמת ההיקף זיכוי הרבים העצום של הארגון החשוב הזה.
וכמובן שהם זוכים גם לסייעתא דשמייא מיוחדת.
"דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד"
ל'הארות' וביקורת בונה: [email protected]