מספר מגיד המשרים הרב חיים זאיד שליט"א את הסיפור המדהים הבא:
הוזמנתי לשבת בבית מלון בעיר טבריה, המלון שכן על צלע הר ממש בסמיכות לכנרת מה שהצריך בנייה מדורגת, דהיינו מרפסת מעל מרפסת שרואים אחד את השני ולא אחד מעל ממש. אני מגיע למלון, מחנה את רכב הקאיה שלי ועולה לחדר, מכין כוס קפה ויושב במרפסת.
כעבור זמן מה נזכרתי שלא עשיתי מקווה, כמובן מה יותר מהודר מאשר הכנרת, אמנם במבט עיניי אני מגלה שהאוטו שלי חסום על ידי יונדאי, חסום טוטאלית אין שום מצב לזוז, ממש מולי הוא חנה בלי רחמים. לא היה הרבה זמן לחשוב כי היה לי עוד כמה ארגונים לפני שבת, לכן תפסתי את הרגליים וצעדתי לעבר הכנרת, שכאמור נמצאת במרחק הליכה יחסית מבית המלון.
אחרי שסיימתי את הטבילה בכנרת חזרתי לבית המלון ופניתי לקבלה. הודעתי להם שמישהו חסם לי את הרכב בחוץ ואני לא יכול להזיז את הרכב. הם מצידם לא היו מוכנים לטפל בטענה שזה לא תפקידם, ואם אני רוצה הם יוכלו מקסימום להזמין משטרה שהיא תברר למי שייך הרכב ותקרא לו להזיז אותו ממול הרכב שלי. אני שמעתי את הדברים, חשבתי ביני לבין עצמי וקיבלתי החלטה שמשטרה במקרה הזה אסור לערב, כי הנה עוד מעט שבת ואין כל עניין לעשות בלגן, ופשוט אני צריך להאמין בבורא עולם שבזכות השתיקה שלי אוכל לצאת מתי שאצטרך.
משם המשכתי לחדרי ושוב חזרתי למרפסת. עמדתי מול הנוף המשתקף מהחדר, ולפתע אני שומע אישה מדברת מתחתי ואומרת לבעלה, "אתה לא הולך לשיעורי תורה", והוא משיב לה "שוב התחלת עם השיעורי תורה, אני לא הולך נקודה", "אבל תקשיב", היא מנסה להשחיל בין דבריו, "בוא רגע לחלון, אתה רואה את המכונית הקטנה של הקאיה, שמת לב שחסמת אותה? לכן אמרתי לך, אם היית הולך לשיעור תורה בטוח שלא היית חוסם לו את הרכב, הייתה בך יותר התחשבות בשני". ההוא שתק, ואני מלמעלה בהלם מוחלט. רגע קטן הפריד בינו לבין כוס התה החם שבידי. שידע עם מי הוא התעסק… אבל שוב קיבלתי על עצמי את אותה קבלה 'חיים, תשתוק, תן לבורא עולם לסדר לך הכל'.
פיניתי את דרכי להיכנס למקלחת ולהתארגן לכבוד שבת, והופ אני מגיע למקלחת וחסר שמפו. מיד הלכתי לחדר שירות של המלון שם יש עגלה שיש את כל המוצרים שצריך ולקחתי משם שמפו, ופה משהו מוזר קורה למול עיניי. בזווית עיני אני רואה את המנקה עם קופסת תכשיטים. היא בוחנת אותה מפה לשם ומכל הכיוונים, כמובן היא עמדה למול הקיר והסתירה את הכל. זה גם מה שגרם לה לא לראות אותי. כשהיא סיימה להסתכל היא עטפה את הקופסא בצעיף והכניסה לתיק. אני שראיתי את הנעשה לנגד עיניי הבנתי שמדובר בגניבה, אך בעקבות ההתארגנות לשבת אמרתי שאני ילך עוד כמה זמן ואני יודיע את זה לבעל המלון שזה יעבור לטיפולו ויעשה כרצונו בעניין.
אני שוב חוזר לחדר וצעקות רמות נשמעות מהחדר למטה. "איפה התכשיטים שלי", אומרת האישה לבעל. והבעל איך שהוא מנסה לנחם אותה, "בטוח שכחת את זה בבית, לא הבאת את זה לפה", והאישה לא מוותרת ונשארת בשלה שהיא הביאה את התכשיטים והם פשוט נעלמו מהחדר. מפה לשם הוא אמר לה שהוא ראה מודעה שהרב זאיד נמצא במלון ולכן החליטו שניהם לבוא אליי.
הם מגיעים אליי ושוטחים את הצרה שקרתה איתם בהעלמות התכשיטים. אני שהבנתי את העניין החלטתי לעשות עליו סיבוב קטן כדי שאצא מרווח מכל הכיוונים, ישבתי איתו ופתחתי את דבריי בשאלה שהפניתי אליו: "תגיד, אתה יודע מי חיבר את 'עלינו לשבח'", הוא חשב קצת וענה לי שזכור לו שנפל פתק משמיים ומזה כתבו את עלינו לשבח. הנהנתי בראשי והוספתי לומר לו, "אנחנו נעשה את אותו הדבר, אתה תלך למסדרון ותקרא פרק קי"ט בתהילים עשר פעמים, אם תהיה התפתחות, אז או שאתה תבוא אליי או שאני יבוא אליך". סגרנו את העניין והוא הלך לדרכו.
מיד לקחתי דף ועט וכתבתי על הפתק "מי שלא הולך לשיעורי תורה שווה שהוא חוסם רכבים, שווה שנגנבים לו התכשיטים", שמתי בתוך שקית וזרקתי לו למרפסת.
לאחר זמן מה שהוא הלך לחדרו הוא מגיע למרפסת ומגלה את הפתק בתוך השקית, הוא זעק מהתרגשות ומיד עלה אליי עם הפתק בידו. אמרתי לו שיראה לי את הדף, הוא מראה לי ואני מיד הכנסתי בו מוסר. "זה אומר שאתה חייב לקבוע לעצמך שיעור תורה. אתה מבטיח שאתה יכול לעמוד בזה, ללכת בכל יום החל מהשבת לשיעורי תורה?", הוא אפילו לא היסס ומיד הסכים עם העניין.
לאחר ששמעתי את דבריו, פניתי לבעל המלון וקראתי לו שיבוא איתי ביחד אל המנקה בגלל שהיא גנבה תכשיטים. מנהל המלון הגיע איתי יחד וכשהגענו אליה היא אפילו לא הכחישה, היא ניסתה לומר שהיא מצאה את זה, אבל מיד דחיתי את דבריה בטענה שזה שלי ושראיתי את זה עטוף בצעיף בתוך התיק. היא נלחצה מכל הסיפור הזה ומיד החזירה לי את התכשיטים, ואת הטיפול בגניבה השארתי לבעל המלון.
כשחזרתי לבעל התכשיטים כשהקופסא היקרה בשווי חמש עשרה אלף שקל בידי, הוא כמעט התעלף מולי. הבאתי לו את הקופסא והזכרתי לו את ההבטחה ללכת לשיעורי תורה.
רבותי, זה כוחה של אמונה, זה הפועל היוצא מההשגחה הפרטית של ה' יתברך בעולמו.
(אור שרה)