"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ… הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכֲכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם" (בראשית ל"ה, ב')
על מה שאמר יעקב לאנשי ביתו "הטהרו", כתב בתרגום יונתן בו עוזיאל: "אידכו מסואבות קטוליא דקרבתון בהון", ומפרשי התרגום פירשו שאמר להם יעקב היטהרו מטומאת מת שהרגו באנשי שכם. וצ"ע כיצד יכולים להיטהר לטומאת מת, הרי בפשטות לא היה להם אפר פרה אדומה.
אולם מצאנו תגלית בספר נחלת בנימין (אמשטרדם תמ"ב לרבי יצחק בנימין אשכנזי זצ"ל, מצוה י' דף יט:) שכתב: "שמעתי בשם מדרש אבל לא ראיתי דמפרש, דאותן פכים קטנים שמסר יעקב נפשו עליה, מה דהוי רחוק מן השכל מי שיש לו כמה עדרי צאן ובקר ימסור נפשו בסכנה בשביל שני פכים אשר דמי שווין שני פרוטות, אלא בהן היה אפר פרת חטאת, לכך שם נפשו להצילן, ומאין היה לו באותן פכים אפר חטאת, ש"מ מאבותינו, הרי לנגד עינך דהיה לאברהם אפר פרה אדומה".
א"כ מצאנו שליעקב אבינו היה אפר פרה אדומה, ועל ידי הזאת אפר זה נטהרו מטומאת המת.
גם בחתם סופר מביא לקשר את יעקב אבינו עם אפר פרה אדומה, שכתב (בפר' תולדות) על הפסוק "בא אחיך במרמה" וז"ל: אולי נרמז כי תכלית לקיחת ברכת עשיו ע"י פרה המקנחת צואת בנה, והיודע רמז שם פרה יבין, על כן 'במרמה' גימטריא 'בפרה', ע"כ.
ונראה לבאר שמיד אחרי שיעקב נאבק עם המלאך, כתוב שאמר ליעקב: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל", במאורע זה השתנה שמו של יעקב לישראל. ובתהלים (קמז,יט) כתוב, "מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל", והנה מצוות פרה אדומה נקראת "חק" – "זאת חוקת התורה".
ונראה לומר שכיון שמצאנו שיעקב התאמץ להביא את אפר פרה אדומה בעת זו כשעבר את הנחל, לכן היחס של מצות פרה אדומה שנקראת "חק", מיוחסת לשם 'ישראל' שהשתנה בזמן זה.