"את חג המצות תשמור" (לד יח)
את המעשה הבא שמעתי מפי תלמיד חכם, המקדיש את שעות הבוקר לעבודה במפעל מסויים, שם הוא מתפקד במשרה בכירה עד מאד, ולמרות עיסוקיו הגוזלים ממנו זמן רב – הוא מצליח לקשור את עצמו אל לימוד התורה בצורה מופלאה ויוצאת דופן, ומקצה ללימוד התורה שעות רבות מסדר יומו.
אני עוקב אחריו במשך שנים, ומתפעל כל פעם מחדש, כיצד הוא מצליח ליצור את השילוב הלא מצוי הזה, ולהקפיד שלא לאבד כהוא זה משעות הלימוד שלו, למרות תפקידו הבכיר, שהיה אמור להעסיק את ראשו ורובו.
תלמיד חכם זה מגיע לניצול עצמי בצורה הטובה ביותר, והוא סיפר שתכונה זו של ניצול הכוחות באה לו מאביו.
האב הגיע ארצה אחרי השואה, והתיישב בשכונות הדרומיות של תל אביב. בהגיע ליל הסדר הראשון, החליט הרב המקומי לערוך סדר ציבורי לתושבי השכונה, כדי 'להכניס אותם לעניינים', וללמדם את הלכות הסדר, דבר דבור על אופניו.
הרעיון קרם עור וגידים, ורבים מתושבי המקום נענו להצעה, במיוחד לאור העובדה שבצורה כזו לא הוזקקו להוציא סכומי כסף גדולים עבור ליל הסדר. למעלה ממאתיים איש נרשמו לסדר הציבורי, ומחירי המצרכים שנקנו בסיטונאות, היו מוזלים מאד.
הרב המקומי שהעלה את הרעיון עשה זאת בהתנדבות מלאה, מתוך כוונה טובה, ברצונו להנחיל לקהל עדתו את ההלכות של ליל הסדר וחג הפסח. מרבית האנשים שהתגוררו בשכונה באותם ימים, לא שלטו בהלכות החג, והשתתפותם בסדר הציבורי היתה עשויה ללמדם פרק בהלכות אלו.
ואכן, תחילתו של ליל הסדר היתה בהתרוממות רוחנית גדולה, כשמאות האנשים הסבו ליד השולחנות, והרב בראשם, וכולם יחד קראו את ההגדה וקיימו את הלכות הלילה.
האווירה המרוממת לא נמשכה זמן רב. כשלושת רבעי השעה לאחר תחילת הסדר, 'נפל' החשמל באולם בו ישבו המסובים, ועלטה גדולה השתררה במקום.
הקהל, שעדיין לא טעם מאומה מהמאכלים שהוכנו לכבודו, היה נרגז מאד, והפנה את כל חיצי הכעס שלו לעבר הרב שישב על מקומו נבוך, ולא ידע מה לעשות.
המסובים החלו לרטון על כך שבעקבות נפילת החשמל, המאכלים כבר יהיו קרים, וטעמם יפוג… "האם באנו לכאן כדי לטעום מרק קר?" – זעמו.
ואכן, כשהורידו את הסירים מעל הפלטות, התברר שהם קרים כמעט לגמרי. המרק, הבשר והתוספות – כולם היו קרים.
הקהל היה כל כך נזעם, עד שהיה חשש שיפגעו ברב המקומי, שכל כוונתו היתה לטובה.
"הסערה הלכה וגברה", מוסיף התלמיד חכם לספר, "ולפתע התפלאתי לראות את אבי ז"ל, שהיה אדם שקט וצנוע מאין כמוהו, קם ממקומו, עולה על אחד השולחנו ומהסה את הקהל הרב.
"אבא עשה תנועות חזקות בידיו כדי להשתיק את הקהל, וכששרר מעט שקט באולם פתח אבא ואמר: 'נכון שהמרק קר, ונכון, גם הבשר והתוספות התקררו, אבל ראו נא רבותי: אני טעמתי מהמאכלים הללו וגיליתי שהם טעימים בצורה לא רגילה! – – –
"'אני מציע לכם לטעום מהקניידלאך, ומכל יתר המאכלים, ותווכחו שאני צודק. זה משהו מיוחד במינו!'– –
"כך עמד אבא על השולחן וצעק וצעק, וביקש מהקהל שיטעמו מהמאכלים… בשלב מסויים הוא הוסיף ואמר לנאספים ש"למרות מה שקרה, אסור לשכוח את חידושי האגדה וההלכה הנעימים והנחמדים, שאמר לנו הרב עד לרגע זה, ושכולנו נהנינו מהם; ובכלל, מה יש לכם לכעוס על הרב? האם אינכם מבינים שנפילת החשמל התרחשה כתוצאה מקצר, שכידוע אינו תלוי ברב?!' – – –
"הקהל, למרבה הפלא, נח מעט מרוגזו, והחליט לנסות לטעום מהאוכל… וכמובן שאחרי ששתקו כבר והחלו לאכול – לא שבו לסורם, ולא האשימו כבר את הרב בנפילת החשמל, והכל בא על מקומו בשלום.
"האדם האחרון שהייתי יכול לעלות בדעתי, שיצא בדברים נחרצים וחריפים כאלה, ויגן על הרב מפני הכמעט לינץ' , זה אבי ז"ל, שהיה אדם שקט מאד, שמעולם לא הרים את קולו על אף אחד, והנה לפתע הוא הגיע למסקנה שיש לו כוחות להשתיק את הקהל, וקם ועשה מעשה.
"האירוע ההוא לימד אותי", מספר הת"ח, "שאף פעם אי אפשר לדעת מהי עוצמת הכוחות המסתתרת מתחת מעטהו החיצוני של האדם, ואם הוא יודע למצותם בצורה הנכונה, ולהביאם לידי ביטוי ברגע הנכון, השי"ת יהיה בעזרו והדברים יפעלו בצורה הנכונה. זו הסיבה שאני מצליח לנצל גם את כוחותי שלי, ולהביאם לידי מיצוי".
סיעתא דשמיא להינצל מאיסור חמץ
סיפור מופלא שמענו מפי הרב ברוך נויבירט:
"זמן קצר לפני חג הפסח", הוא מספר, "הותקן בביתי ארון חדש במטבח, וכיון שלא השתמשנו בו כלל בחמץ, ומפאת גבהו אין הילדים יכולים להגיע אליו, לא תכננתי לבדקו בבדיקת חמץ.
"והנה, ברגע שלפני בדיקת החמץ, התברר להפתעתנו שאין לנו נר לבדיקה. הדבר לא אירע מעולם, שכן בדרך כלל יוצא אחד מבני הבית אל החנות הסמוכה, וקונה את נר השעוה בו משתמשים בבדיקה. השנה זה לא קרה, וכך הגענו לבדיקה בלי נר.
"לפתע נזכרתי, שהדבר היחיד שהנחנו בארון החדש הוא חבילת הנרות הצבעוניים של ימי החנוכה. בלית ברירה החלטתי להשתמש בנרות אלו לבדיקת החמץ.
"כיון שהנרות הללו היו מונחים במדף היותר גבוה של הארון, לקחתי סולם וטיפסתי אל המדף, כדי להוציא משם את הנרות. ומה אני מגלה? לא תאמינו! חבילה שלמה של וופלים קטנים…
"היה זה מן הסם אחד הילדים שביקש להחביא את הוופלים, ולקח אף הוא סולם וטיפס עד המדף ההוא, והניח את ה'סחורה'.
"הרגשתי בחוש כיצד יושב מרומים משקיף עלינו, ומוביל אותנו אל המקום הנכון, כדי להינצל מהאיסור החמור".
***
הגוי ממכירת החמץ, התרשם מאישיות מרן הגרי"ש זצ"ל
לביתו של מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, נכנס לפני חג הפסח יהודי, שהיה נראה כתלמיד חכם לכל דבר, ולצידו ילד הנמנה על תינוקות של בית רבן, וביקש שמו"ח יברך אותו.
בני הבית רמזו למרן זצ"ל, שלמרות שלאחרונה אין לו אפשרות לברך כל יחיד ויחיד, הפעם מדובר במקרה מיוחד, וצריך להתייחס אליו אחרת, ולברכו מכל לב ונפש.
האיש סיפר למרן, שגם לפני חמש שנים הוא היה כאן בבית, אבל בנסיבות לגמרי אחרות.
"הייתי גוי, ובאתי לקנות את החמץ", סיפר האיש. "בזמן מכירת החמץ הזדמן לי לעמוד על דמותו של בעל הבית, ומאד התרשמתי מאישיותו, עד שהחלטתי שאם כך נראים יהודים, וכך היא דמותם, אזי גם אני רוצה להיות יהודי!".
הגוי התגייר והפך לגר-צדק אמיתי, התחתן עם אשה יהודיה כשרה, ואת בנו הוא כבר שולח לת"ת בירושלים.
כששמע מרן הגרי"ש אלישיב את הפרטים, ברך את הגר מכל ליבו, ואיחל לו עליה בתורה וביראת שמים, והצלחה בכל מעשיו.
(מתוך הגדה של פסח – 'חשוקי חמד')