התועלת הגדולה ביותר שישנה מן הצדקה היא עבור הנותן ולא עבור המקבל. יותר משעושה בעל הבית עם העני, עושה העני עם בעל הבית. מדי פעם נוטים בני אדם לשכוח את העובדה הפשוטה הזו, ונדמה להם כאילו הם מיטיבים עם המקבלים.
היה זה כאשר ביוזמת "קופת העיר" אורגנה נסיעה ישירה לוילנא לקבר הגאון מוילנא, ורבני הקופה נועדו בעניין זה עם רבנו.
אחד הנוכחים, אשר ראה כי בפירוש הגאון על 'ספרא דצניעותא' נאמר שאין לעלות לקברים, וגם שמע שהרב שך התבטא כי במשך כל ארבע שנות שהותו בוילנא לא עלה לקבר הגאון, תהה מפני מה משתף רבנו פעולה עם התוכנית לשליחת משלחת שתעלה לקברו של הגאון.
כשניגש ושאל על כך, אמר לו רבנו: "אינך יודע מה עוד מותר לעשות בשביל צדקה!
והוסיף: וכל זאת – לא בשביל המקבלים, אלא בשביל הנותנים! שהרי בלי נתינת צדקה, שום דבר טוב אינו יכול לקרות!"…
*
בתקופה האחרונה החלו קופות הצדקה לפרסם סיפורים רבים המעידים על הכוח הסגולי של מתן צדקה – תרמתי ונושעתי, ואפילו רק הבטחתי וכבר נושעתי.
כמה אנשים שחשו כי באופן הזה כביכול משפיעים על אנשים לתרום, ואולי אפילו מכריחים אותם לעשות זאת, נכנסו לרבנו ושאלו האם אין בדבר טעם לפגם.
נענה ואמר להם: האמת היא שהיה צריך להיות 'כופין על הצדקה', כלומר – אם לאדם יש כסף והוא אינו נותן די הצורך לצדקה, היו בית דין שולחים אליו מישהו שיכופף את ידו ויסובב אותה, עד שהלה יצעק 'די', ויתן כל מה שהוא מתבקש לתת.
בדור שלנו אי אפשר לעשות זאת, אך סיפורי הישועות הללו הם בגדר ה'כופין' של הדור שלנו…
(מרן הגראי"ל שטיינמן – הגדת בצלו חמדתי)