שאלה: מעשה בישיבה גדולה שהבחורים מכבסים במכונת כביסה שנמצאת בפנימיה כאשר כל כיבוס עולה כמה שקלים. אחד הבחורים שרצה לכבס את בגדיו חשב שכיון שממילא הוא משלם עבור הכביסה, הרי יכול לגמול עם חבריו בחדר חסד ולהכניס בגדיהם באותו מחיר. הוא ראה מכנסיים של חבר אחד מונחים על מיטתו, ובמיטה נוספת היו גרביים מפוזרות, והכניס את כולם למכונה. כאשר המכונה עבדה במרץ נכנסו החברים לחדר וגילו שבגדיהם נעלמו, מיד הפסיקו את פעולת המכונה וגילו שכספם התכבס במכונה. לבעל המכנסיים היו בכיס 1000 ₪ שקיבל ממפעל "ושננתם" אחר שנבחן על כמה מאות דפי גמרא, ולבעל הגרביים היה סכום גדול שבכדי להטמינו בחר בדרך מקורית להכניסו בגרב (נקייה). וכעת תובעים את כספם מהמכבס בעל החסד.
תשובה: המכבס חייב לשלם לבעל המכנסיים אבל לא לבעל הגרביים. טעם הדברים, מבואר בשו"ע סי' שפ"ח ובסי' תי"ח ובש"ק סק"ו, שהמזיק חפץ של חברו והיה טמון בתוכו כסף, אם הדרך להיות שם כסף ובעל החפץ אמוד שיש ברשותו כזה סכום, המזיק חייב לשלם כשישבע הניזק שהיה לו סכום זה או שיוכיח בעדים, אבל אם זה דבר שאין רגילות להטמין בתוכו לא מאמינים לניזק שהיה לו סכום כסף טמון, אבל אם הביא עדים שראו שהיה לו סכום כסף כזה בתוך החפץ, המזיק חייב אף שלא היה לו להעלות על דעתו שהטמין כסף בכזה מקום, מ"מ חייב כיון שאומרים לו מה ראית להזיקו, ויש אומרים שאף כשיש עדים שהיה לו סכום כסף כזה, המזיק פטור כיון שלא היה לו להעלות על דעתו שהטמין כסף בכזה מקום [יעוי' תוס' ורשב"א ב"ק דף סב.].
לפיכך לבעל הגרביים פטור מלשלם ע"פ דעת היש אומרים כיון שלא היה לו להעלות על דעתו שהטמין כסף בגרביים, ויתכן שגם לדעה ראשונה יהיה פטור במקרה שלנו כיון שלא היה כוונתו להזיק אין עליו תביעה. אך לבעל המכנסיים, אם הוכיח שאכן היה לו סכום כסף כנ"ל יהיה חייב כדין מזיק בשוגג.