הרב יהושע לייבזון
כמו כל עם ישראל גם אני הייתי שם, בהלוויית הענק ההיסטורית של רשכבה"ג מרן שר התורה הגאון רבי שמריהו יוסף חיים קנייבסקי זיע"א.
בתוך כל השבר הנורא על הסתלקותו בחטף של גדול הדור, אני רוצה לכתוב על מעשי החסד הנפלאים של בני עיר התורה והחסידות, שהייתי עד לפעולות המדהימות של יהודים טובים, שמצאו, הזדמנות להרבות חסד.
הגעתי לבני ברק מירושלים ברכבת. רק ירדתי מהרכבת והתחלתי לצעוד אל תוך בני ברק בשעה 6:20 בבוקר, וכבר זכיתי לראות את הפעילות הזאת. עמד שם גבאי של בית כנסת קטן והזמין את כל הבאים להיכנס לבית המדרש. הוא ארגן מניינים בזה אחר זה, וגם השתדל להעמיד קפה ועם חלב ועוגיות לכל באי בית המדרש בלי שמישהו ביקש ממנו בכלל.
בהמשך עמדתי ברחוב נחמיה ונדהמתי מכמות היוזמות הפרטיות שיזמו וביצעו אנשים פרטיים, כל אחד כפי כוחותיו ויכולתו. המונים הוציאו מים ושתיה לציבור המשתתפים.
לפתע ניגש אלי יהודי חסידי מבוגר, ומזמין אותי לשתות קפה. הוא הוריד מהבית מיחם גדול של שמונה ליטרים מלא במים רותחים, פתח שולחן עם קפה, סוכר, תה, כוסות וכפיות, וגם כמה כדי חלב עמדו שם.
כמובן שהכמויות שהוציא לא הספיקו ליותר מכמה דקות, והוא לא אמר נואש. הוא החל להתרוצץ בין השכנים וביקש להלוות שקיות חלב. רץ כל הזמן להרתיח מים בקומקום החשמלי והוריד ל'דוכן השתיה' המאולתר כדי למלא מחדש את המיחם, התרוצץ הלוך ושוב כדי לנסות לעמוד בקצב.
בדרך חזור ראיתי ברמת אלחנן יהודי שהציב את המשאית שלו והפך אותה לדוכן ענק של כיבוד ושתייה, אנשים רבים חילקו עוגיות ומיני מאפה, סנדוויצ'ים מאולתרים ועוד ועוד. שלא לדבר על הארגון המסודר וההמוני של ארוחת צהרים לכל דורש בבית המדרש של ויז'ניץ ושל נדבורנה. בישיבת ברסלב תלו בחוץ מודעה והזמינו את כל המעוניין להיכנס למבנה, לשבת בבית המדרש וגם לשבת בחדר האוכל לסעוד את לבו. בבית המדרש של חסידי לעלוב שברח' השומר החליט אחד המתפללים לקנות אוכל במאות שקלים, וארגן ארוחת בוקר מאולתרת, כשהוא מזמין אנשים לאכול בזמן שהמתינו לתחילתו של מסע ההלוויה, ומה שנשאר היה לארוחת צהרים מאוחרת לשבים ממנו.
ואפילו ראיתי כמה וכמה מודעות שהדביקו אנשים בשערי החצר של הבניין, ובהן הם מזמינים את מי שצריך, לעלות לבתיהם ולהשתמש בשירותים. כך בשפה פשוטה ובלב חם: 'תעלו לקומה 3 משפחת …' 'ניתן להיכנס למשפחת… בקומה 4'
חזרתי ממסע ההלוויה כשאני אפוף מחשבות ומלא תובנות. את האבל והכאב על הסתלקותו של גדול הדור, איני יכול לבטא בכלל במילים, אבל את ההתרשמות הזאת מהאירוח הנפלא של אחינו הבני ברקים הרגשתי שאני חייב להעלות על הכתב, מעתה אל תקראו לה 'עיר התורה והחסידות' בלבד, אמרו מעתה: 'עיר התורה, החסידות והחסד'.