רוחות קפואות שרקו ושלג כבד ירד באותה שעה על שניפנשוק. משלחת הרבנים צעדה לאיטה לעבר מרכז הרחבה שהייתה בעבר בית החיים המרכזי של יהודי האזור. חלק מהרבנים אינם צעירים, נתמכו בידי מלוויהם, צועדים בשלג הכבד לעבר המקום שבו טמונים גדולי עולם, יהודים פשוטים, ילדים – מקום שמספר את סיפורה של ליטא היהודית במשך מאות שנים.
משמאל ניצב האצטדיון, מפלצת בטון אימתנית שהייתה לצעד הראשון בבזיזת בית החיים, ובקבורה נוספת, לא רק של המתים, אלא גם של רוחם, ושל העבר היהודי המפואר במדינה. אלא שהרצון לקעקע ולמחוק את סיפורם של יהודי ליטא, גברים נשים וטף שעלו על המוקד, ואפרם פוזר על פני ארץ, לא יודע מנוח.
בשעה זו, בפני דמעלי שבתא בפרשת יתרו שניפנשוק עדיין שקועה בניוולותה, בעלבונה. במשך שנים רבות שקול דמי אחינו צועקים אלינו מן האדמה, ואין מושיע. אך לרגע קט עצמות הקדושים זכו למען עידוד. זכו למעט תמיכה מצד משלחת רבנים שבאה לשוכני עפר ואמרה להם: לא שכחנו מכם. נעשה הכל כדי למנוע את חילול זכרכם.
בשנים האחרונות, אודות למאבק יהודי בינלאומי נרחב, ממשלת ליטא שינתה מדיניות כלפי שימור מורשת העם היהודי במדינה, בעיקר בזכותה של ראשת הממשלה שפועלת למניעת הרס בתי עלמין. אבל חרבה של העיריה ואמירתו של בית המשפט שנתן דרור ליזמים ולגופים תאבי בצע וחסרי מצפון, עודם מסכנים את מנוחת ישני עפר, גדולי תורה, ענקי רוח. גופים אלו מנסים להוציא לפועל את זממם ולהרוס את בית העלמין לצורכי פיתוח תשתיות מבנה התרבות והרחבתו כשהתוכניות כבר נחשפו, ועדין קיים חשש מחילול המקום.
"תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר"
את המשא המרכזי בעצרת נשא גאב"ד ביה"ד דבני ברק הגאון רבי שריאל רוזנברג שליט"א, בעברית. הגאון הרב ראובן אוחנה רבה של מרסיי נשא דברים בצרפתית והרב הגאון רבי מרדכי נויגרשל נשא משא מחאה באנגלית והביע את מחאת משתתפי העצרת באזני השלטונות והתקשורת המקומית.
ראב"ד בני ברק הגאון רבי שריאל רוזנברג שליט"א הפעיל מאוד ומעורב בכל המאבק על הצלת בית העלמין נשא את המשא המרכזי. "המקום הזה שאנו עומדים עליו זו אדמות קודש" פתח. "כאן קבורים רבבות יהודי וילנה – היא ירושלים דליטא. גם כשהעבירו את הגאון מכאן, המקום נשאר מקודש כמו גווילים של ספר תורה. המקום הזה נלקח מאיתנו על ממשלת זדון, לפני עשרות שנים, כאן במרכז נבנה הצטדיון גדול ועוד היד נטויה להשחית את המקום. עלינו להציל את המקום למען כבוד המתים".
לאחר מכן נשא דברים הרה"ג רבי מרדכי נויגרשל: "התכנסנו כאן רבנים ומנהיגי קהילות מכל רחבי אירופה ארה"ב קנדה וישראל להביע מחאה על כוונת השלטונות להמשיך ולגזול את שדה הקברות של בית החיים הקדוש הזה" פתח את דבריו..
"מלבד העובדה שמקום זה נרכש בזמנו בכסף מלא על ידי יהודי קהילת וילנא ונרשם כחוק כרכוש הקהילה גם שולמו מיסים כולל מיסים משונים שהומצאו לשם כך וממילא כל נסיון להשתלט על השטח אינו יכול להחשב כחוקי ובוודאי אינו הוגן. פגיעה בקברים ובעצמות הנפטרים כמוה כפגיעה בחיים הן בצאצאיהם שעיניהם רואות וכלות ומרגישים פגיעה אישית הן בנפטרים עצמם. ההבדל היחיד הוא שהם, הנפטרים, אינם מסוגלים למחות ואנו מוחים איפוא במקומם".
ברוח הקריאה בימי המאבק על חירותם של יהודי בריה"מ – LET MY PEPLE GO – תנו ליהודים ללכת: "שלח את עמי" , הכריז הרב נויגרשל: "אנו פונים אנו לשלטונות בקריאהAND LET OUR DEAD TO REST IN PEACE LET MY PEPLE LIVE!!! – תנו לבני עמנו לחיות, ותנו למתים שלנו לנוח בשלום!
הגאון רבי ראובן אוחנה נשא דברים בצרפתית והכריז: בשם משלחת מכל העולם של רבנים מכל העולם מארה"ב, קנדה מישראל, מאנגליה מצרפת מכל אירופה חוזרים למקורות וילנא היא הבסיס והמקור של כל מה שאנחנו לומדים בישיבות עד היום הזה ומצטרים לשמוע שבית העלמין בסכנה ומבקשים מהשלטונות לתת למתים שלנו לחיות לאחר מיתתם. אנו מודים לממשלה ולראשת הממשלה על הרוח החדשה ועל המאמצים לשמר את בית העלנין לבל תפגע מנוחת ישני עפר ולא ימשך פירוק בית העלמין וחילולו.
למקום הגיע גם שגריר ישראל בליטא מר יוסי לוי שהצטרף מפני חשיבות המעמד. כמו כן, כ-150 רבנים חתמו במוצ"ש על עצומה הקוראת לממשלת ליטא.
לאחר מכן כלל רבני המשלחת שרו יחד בשירה שחזרה ועלתה כהד מהאדמה "יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ. תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה". ולאחר מכן, בקול בכיות וזעקות, נאמר קדיש לע"נ יהודי ליטא, מאת הגאון הצדיק רבי שמעון גלאי שליט"א.
כלי התקשורת המקומיים במדינה סיקרו בהרחבה את בואה של המשלחת והביאו את דברה ואת תביעת הרבנים, בשם העולם היהודי כולו, לפעול באופן מיידי על מנת לעצור את הרס הקברים ואת הפגיעה המתמשכת והחמדנית במורשת היהודית המפוארת במדינה, לא רק בשינפנשוק, אלא בשורה של בתי קברות שבכוונת הממשל לחלל ולבזוז בשנים הקרובות.
בבתי החיים המחוללים: גאוני עולם אדירי ארץ
סיפורו של בית החיים בשניפנשוק, הוא סיפור על טרגדיה שהולכות ונמשכת, כאשר המצב מחריף מעת לעת. למעשה, באופן כללי ניתן לומר, כי בשנים האחרונות, במהלך הדרגתי אך מתמשך, בתי קברות יהודיים בליטא הולכים ונרמסים תחת גלגלי הטרקטורים, ועליהם מוקמים מרכזים מסחריים, בנייני מגורים ומגרשי משחק. מדובר במהלך מתוחכם ומתוכנן היטב של הממשל לבזוז הון יהודי נדלנ"י עצום שנותר במדינה, תוך חילול מחפיר של קברי אבותינו ואמותינו, עשרות אלפי יהודים, שחלקים נעקדו על קידוש ה' במדינה ספוגת הדם הזו.
בית הקברות העתיק של וילנא נוסד ככה"נ עם תחילת ההתיישבות היהודית בוילנא לפני כ-650 שנה. בגלל מגבלה חוקית בית הקברות מוקם בעיירה שניפישוק שמעבר לנהר ובהמשך עם התרחבות העיר סופח השטח לוילנא.
בית הקברות המדובר שימש את יהודי העיר וילנא משך כ-450 שנה, עד י"ט חשוון תקצ"א אז נסגר בפקודת השלטונות. בבית הקברות נקברו כל גדולי התורה שחיו בוילנא בשנים אלו כשהשם הקדום ביותר הידוע הוא של רבי מאניש חיות, והמפורסמים הם ר' משה רבקש בעל 'באר הגולה', מאבות אבותיו של הגר"א יחד עם כל משפחת הגר"א, ר' יצחק וולוז'ינר – אבי הגר"ח, יחד עם בנו שנפטר בחיי הגר"א ר' זלמל'ה. בעל ה'חיי אדם' ר' אברהם דאנציג וכל משפחתו, ר' אריה ליב שפירא המכונה ליבל'ה הקטן (להבדיל מנכדו ר' ליבל'ה קובנר) ובתו גיטל, ועוד אין ספור.
בהערכה זהירה ניתן לומר שנטמנו שם כ-50,000 יהודים כולם יראים ושלמים. עד כמה מדובר במקומות החשובים ליהודי ליטא, תעיד העובדה שהיו בבית הקברות חלקות שנמנעה הכניסה אליהן מפאת קדושת הנפטרים שנטמנו בהן.
בית הקברות, שהיה גאוותה של הקהילה היהודית בשניפישוק, הפך ברבות השנים לנכס נדלנ"י יקר ערך, והיה קורבן לניסיונות חמדניים של גופים שונים להשתלט על המקום. במשך שנים כיהנו בוילנא שתי חברות קדישא, אחת העוסקת בקבורה בפועל ואחת המגינה על המלווים ושומרת על תחזורת בית הקברות…
במשך השנים האזור עבר תהפוכות, וצבאות רבים שחלפו באזור, וחיללו אותו שוב ושוב. בספרים ישנים על וילנא מוזכרים לטובה לא מעט יהודים שהקדישו מאונם ומהונם בשיקום הפוגרומים שנעשו בבית הקברות הזה ובגידורו פעם אחר פעם.
בתחילת שנת תקצ"א סגרו השלטונות את בית הקברות בטענה שהוא מלא, ופרנסי העיר החלו לקבור במקום אחר בשולי העיר (ההלוויה האחרונה שם התקיימה בי"ט חשוון תקצ"א). באותה שנה נערך מפקד בוילנא ובו נמנו 20,706 יהודים בוילנא לעומת 15,216 נוצרים. כלומר, רוב יהודי מובהק בעיר.
למרות הרוב היהודי בעיר, ועוצמתה של הקהילה היהודית המקומית, בשנת תקצ"ב מצאו הרוסים ששלטו בעיר באותה תקופה, את שטח בית הקברות כמתאים ביותר לאימוני גדוד הפרשים. במהלך דורסני ואנטישמי, הם פינו חלק מהמצבות, והקימו בשטח אורוות לסוסי הצבא ומצודה לחייליהם.
ואם לא די בכך, אחרי ההרס החלקי של בית הקברות, בשנת תרצ"ה שוב החלו השלטונות בהריסת בית העלמין לצורך בניה. פעולה זו הסעירה את העם היהודי כפי שניתן לראות בהתכתבות בין החזו"א לר' חיים עוזר גרוז'ינסקי שכיהן כרב העיר באותה תקופה (קו"א ח"א מכתב ג' ו-ח"ג מכתב כ"ד) .
בעקבות המחאות ההריסה הופסקה והנזקים תוקנו ע"י העירייה. אך זכויותיו של החזו"א עמדו לבית הקברות רק עד לפטירתו, ומיד לאחר מכן בשנת תשט"ו עלה הכורת על בית הקברות כשהשלטונות הבולשביקים פינו את כל המצבות ובנו על שטח המצודה הקדומה "ארמון ספורט" ובריכת שחיה תוך השלכת עצמות הנפטרים כדומן על פני השדה רח"ל.
לפני תחילת העבודות התירו הרשעים לפנות מהמקום 7 קברים וע"פ החלטת רבני העיר פונה קבר הגאון ואיתו עוד 6 קברים (לא לגמרי ברור של מי ויש על כך דעות שונות) וכפי שחזה הגרח"ע העברת קברו של הגאון השתיקה את המחאות והבניה עברה בשתיקה.
השיטה: יהודי מתבולל כראש קהילה
ההרס הסופי של בית הקברות הושלם למגינת לב בשנת תשנ"ה, אז נבנו במקום מבנה מסחרי ב"אישור הקהילה היהודית". גם בשנת תשס"ב חולל עוד קטע מבית העלמין לצורך בניית יסודות לגשר מעל הנהר, וככל הידוע פונו מן המקום כ700 קברים (ראה תמונה) לקבר אחים בבית הקברות החדש. אזור הגשר אינו מוגדר כלל בשטח בית העלמין, אע"פ שהוצאו משם קברים רבים לפני כמה שנים, החלו השלטונות לתכנן הרחבה ושיפוץ של האצטדיון הישן שעומד נטוש כבר קרוב לעשרים שנה.
תכנית זו נודעה ליהודי שאינו שומר מצוות בשם דוד כץ ששימש כפרופ' לאידיש באוניברסיטת וילנא. כץ החל להיאבק בתכנית, מה שהביא לפיטוריו. אך כץ לא נכנע וצירף למאבקו יהודי חשוב מארה"ב בשם ר' דב פריד שהיה מבקר רבות בליטא שלאחר נפילת הקומוניסטים. במשך שנים דשדש המאבק בגלל השיטה המתוחכמת של הממשל האנטישמי.
שיטת הפעולה של השלטון המקומי, דומה קצת לשיטה של הנאצים ימ"ש. הם מינו "ראש קהילה", יהודי מתבולל, ונתנו בידיו את הסמכות על כל הרכוש היהודי ואז קנו ממנו בפרוטות את כל הרכוש שנגזל מהיהודים בשואה.
כיום מכהנת בראשות הקהילה יהודיה בשם פאינה קוקוליאנסקי הנשואה לגוי. היא נחשבת לאחד האנשים העשירים בליטא והונה נאמד במיליונים רבים. במקרה זה של חילול בית הקברות הממשל חיפש היתר הלכתי לבניה ואף השיג אותו בדרך רמיה תוך שהוא מציג את המצב כאילו הבניה תתבצע בכל מקרה, ואך חסד הוא עושה בכך שהוא מאפשר פיקוח הלכתי.
משך שנים העולם היהודי שתק בלחץ אותו ארגון שהבטיח לפקח על העבודות, עד שהגאב"ד הגר"ש רוזנברג שליט"א נכנס לעניין וכתב חוות דעת הלכתית בנושא בחתימת מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א ומרן ראש הישיבה הגרי"ג איידלשטיין שליט"א, האוסר על קיום העבודות. בנוסף בהובלת הרב יצחק פינס, הפועל למען הגנה על קברי אבות בליטא, הוצא צו מניעה האוסר גם לפקח על העבודות.
לאחר פרסום צו המניעה הצטרפו למאבק ארגונים יהודיים מכל העולם ובראשם איחוד הרבנים האורתודוקסיים בארה"ב (OU) וועד רבני אירופה ועוד. במסגרת המאבק הגיש הרב פינס תביעה לבית המשפט בוילנא בשם מאות יהודים שאבותיהם קבורים בבית העלמין. תביעה זו נדחתה וכיום מתנהל דיון בערעור שהגיש הרב פינס.
במקביל לתביעה, נעשתה עבודת שתדלנות חובקת עולם, כשאפילו נשיא ארה"ב לשעבר דונלנד טראמפ התערב בעניין. שתדלנות זו גרמה לראשות הממשלה המקומי להחליט שלא לממן את הפרוייקט, ובימים אלו נמשך המאבק נגד העירייה שמתעקשת להמשיך לקדם את הפרוייקט יחד עם משקיעים פרטיים.
"חשיבותו של המאבק היא לאין שיעור משום שהצלחת המאבק תגרום לכך ששום בעל הון לא ישקיע כסף בקניית שטח של בית קברות בעולם כולו" אומר הרב פינס, "ואילו כישלון המאבק ח"ו עלול לגרום לפירצה להתרחב ע"פ כל העולם.
"למעשה", מוסיף הרב פינס, "אני מאמין שהביקור של רבני דרשו במקום עשוי בשילוב לחץ מדיני לגרום לשלטונות לחשוב שיש במקום פוטנציאל תיירותי ולמשוך את ידיהם מהפרוייקט לחלוטין. המטרה היא להראות לממשל שהעבודות לא יעברו בשקט וזכרונם של בני יהדות ליטא לא יישכח, עד אשר יסירו ידיהם מעצמות אבותינו ואמותינו".