ר' משה נקרא לו. שם בדוי לדמות אמיתית. יהודי בגיל העמידה. שהתחיל זה עתה לחתן את ילדיו. עד לפני כשבעה חדשים הוא ניהל שגרת חיים רגילה המופרת מדי פעם רק בשמחות משפחתיות צוהלות.
ערב אחד, בלי לקבוע תור, התייצב ר' משה עם חיוך רחב במרפאתו של פרופסור נודע. "אני צריך רק לומר תודה לפרופסור", אמר למזכירה. הוא הראה לה זר פרחים גדול שהביא עמו.
המזכירה הכניסה את ר' משה לפני התור הבא. הוא הניח על שולחן הפרופסור את זר הפרחים הגדול ואמר בקול צלול: "באתי להגיד לך תודה, אדוני".
לפרופסור לקח כמה דקות להעלות את התיק הרפואי של העומד מולו, שביקר אצלו במרפאה כשבעה חדשים קודם לכן. "אתה לא אותו אחד", לחש בתדהמה. "זה לא יתכן, זה פשוט לא יתכן. לפני שבעה חודשים היית גמור, חסר סיכוי. אתה משה?! זה פשוט לא יתכן!".
"כן, זה אני", ר' משה אמר בחיוך רחב. "אני כאן כדי לומר לך תודה ולספר לך כיצד זה יתכן…".
הפרופסור המופתע עבר עכשיו לצד המקשיב, ור' משה עמד בצד המדבר:
"אני חייב לך תודה ענקית. כשהייתי כאן לפני שבעה חודשים, אמרת לי שאין כל סיכוי. מי יודע אם הייתי ניצל לולי המילים הללו. כשאמרת שאין סיכוי, הבנתי שנותרה רק דרך אחת…
"הגעתי לביתי. החל מאותו ערב, כל יום ויום, ולפעמים כמה פעמים ביום, התפללתי לבורא עולם. אמרתי לו: 'אבא שבשמים, אני יודע שאין לי סיכוי, אלא רק אם תשמע את תפילתי ותעניק לי חיים'.
"החלטתי לעשות את מה שאני יכול, למרות שהרפואה קבעה שאין לי שום סיכוי. בכל הזדמנות נשאתי את עיני שוב לשמים. סיפרתי לבורא עולם על משפחתי המורחבת הזקוקה לאבא בריא, על ילדי, שמישהו צריך לחתן אותם. על החיים שלי שעוד צעירים מדי מכדי להיגדע בפתע פתאום.
"אמרתי לבורא עולם שאני יודע שאין סיכוי כי כל הרופאים משוכנעים בכך. 'רק אתה, רופא כל בשר, אתה הנותן חיים לכל חי, יכול להפוך את ההחלטה. הם בעצמם לא חושבים שיש טיפול שיכול להועיל ולו במשהו. רק אתה בורא עולם יכול להציל את המצב'.
"חלפו שבעה חודשים", אמר ר' משה בהתרגשות עצומה, "ואבא הגדול הוכיח, שכשפונים אליו וסומכים רק עליו – הוא יכול הכל. אתמול כשהתבשרתי כי אני בריא לחלוטין. חשבתי איך זכיתי לזה? הגעתי למסקנה שבזכותך!".
"בזכותי?!", הפרופסור הביט בו מופתע, "הרי אני הייתי נגד כל הטיפול וחשבתי שאין סיכוי?".
"בדיוק", ענה ר' משה, "רק בגלל שאמרת שאין כל סיכוי, זכיתי להתפלל מהלב. מתוך הבנה שרק בורא עולם יכול להציל אותי במצב שלי! נשאתי תחינה מעומק הלב, מתוך הפנמה שאף אחד ושום טיפול לא יכולים לעזור לי- רק בורא עולם. עכשיו אתה מבין, למה מגיע לך תודה? כי ייאשת אותי וגרמת לי להתפלל כפי שצריך, ואם אני פה – זו בדיוק הראיה!".
ר' משה חתם את סיפורו ונפרד מהפרופסור בידידות.
(מעובד מתוך 'פניני עין חמד'; הרב אשר קובלסקי שליט"א)