"הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו" (מא לח)
בפסוק נאמר (דניאל ב', כ"א): "יהיב חכמתא לחכימין". גדולי ישראל בכל הדורות היו מלאים מדע וחכמה מופלאה, ובחכמתם – חכמת התורה הגדולה, מלבד שבעצמם התאמצו לקיים את התורה והמצוות, והיו מתחכמים ומערימים על היצר הרע ונזהרים שלא ליפול ברשתו, הם גם היו מייעצים לכל הפונים אליהם לקבל עצה וברכה, ומפיצים ברמה את דבר ה' זו הלכה – ללמד בני ישראל את הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון, לקיים את התורה ומצוותיה מתוך התדבקות בה' יתברך ומתוך התחכמות על דרכי היצר, וכל זאת בענוות חן ובידיעה שהכל הוא מתנת אלוקים ממעל.
וכך הם דברי הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע (רסיסי לילה, אות נ"ב):" ראש ברכות התפילה בשנים עשר אמצעיות, שהן בקשת צרכים, הוא חנינת הדעת, שזהו ראש ועיקר כל צרכי האדם בעולם הזה, ולכך נברא להשכל וידוע אותו יתברך, וזהו על ידי התורה, אלא דהא בלא הא לא סגי, כמו שאמרו בנדה (דף ע' ע"ב) דאף שירבה בישיבה צריך גם כן לבקש רחמים ממי שהחכמה שלו. והיינו דזהו עיקר החכמה דישראל, כשמכירים שהכל מהשם יתברך, וגם החכמה מה' יתברך ד'יהיב חכמה לחכימין'".
הגה"ק מטשעבין זי"ע נכנס פעם למעמד 'כתיבת אותיות' בספר תורה, והנה בראשונה נתכבד הגאון לכתוב אות בספר התורה, אך הוא לא אבה לכתוב, ומינה את ה'סופר' שיכתוב בשליחותו את האות. מכיון שאותו גדול וקדוש לא כתב בעצמו וסמך רק על הסופר, נהגו כן גם שאר המוזמנים, ולא כתבו בעצמם, אלא מינו כל אחד במקומו את הסופר שסיים בעצמו את כתיבת כל ספר התורה.
לאחר מכן ביאר הגה"ק מטשעבין את מעשיו, שהבחין שבין הנאספים נמצא יהודי המומר לדבר אחד מן התורה, שאינו ראוי לכתוב אות בספר תורה, אלא שלא רצה לפגוע בכבודו ולעכב בעדו מלכתוב אות בתורה, על כן גרם בעקיפין שלא יכתוב איש בספר התורה, ולא יכלם יהודי זה.
פעם אחת כיבדו את הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לסדר קידושין אצל אחד, אולם בבואו אל מקום החופה, הבחין שהמחותנים כיבדו אדם שאינו הגון להיות בין עדי הקידושין, וחשש שמא אין הלה כשר להעיד, אך מאידך גיסא לא רצה לפגוע בכבודו.
ניגש הגרש"ז לאותו עֵד קידושין, ואמר לו שיותר מן הראוי שאדם חשוב כמותו ישמש כ'מסדר קידושין', ולדעתו ראוי שהוא ישמש תחתיו כעד, ואז יוכל הוא להיות 'מסדר קידושין'. אותו יהודי ניסה ב'ענוותנותו' הגדולה לסרב, אך הגרש"ז לא וויתר בשום פנים ואופן, עד שהלה עלה לסדר קידושין כשהגרש"ז משמש כעד כשר, ובכך נכנסו החתן והכלה לחופה כדין (שהרי מותר למי שפסול לעדות לסדר קידושין, אם גדול עומד על גביו ובודק שעושה הכל כדת משה וישראל).
מספרים, שפעם היה רב אחד שפסק בעניין מסויים שלא כהוגן, וכמובן, שמיד כשנודע בעיר על הפסק המעוות של אותו רב, היתה העיר כמרקחה, והיו אנשים שצידדו להוציא כתבי פלסטר כנגד הרב, והיו שהתנגדו על כך, שכן אף בכגון דא יש איסור לשפוך את דמו ברבים – כך או כך – בני העיר רעשו מאוד על הפסק המעוות שהוציא הרב כנגד ההלכה.
היו אנשים מסויימים, שפנו אל הגאון האדיר רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, שיורה להם בחכמתו כדת מה לעשות בנידון. כששמע הגאון רבי אברהם את תורף השאלה, אמר לה:ם "להלבין פני הרב – באמת אסור, אך אכן מאידך להחריש על כך – גם כן אסור, ומן הראוי לכתוב מכתב אל אותו רב להעמידו על טעותו", ותיכף לדבריו הוסיף ואמר להם, שהוא לוקח על עצמו לסדר את הענין בכי טוב, והוא יכתוב את המכתב לאותו רב.
ואכן הגאון רבי אברהם שלח מכתב להרב בנוסח זה: 'הגיעה אלי ידיעה שפסקתם בנידון פלוני כך וכך' – וכתב שם פסק הפוך ממה שאותו רב פסק באמת – כלומר, במכתב היה כתוב כאילו שהרב פסק כפי הנפסק כן באמת להלכה, ומוסיף לכתוב לו: 'היות שפסקת כן, ברצוני לשבח אותך על כך שפסקת על פי תורה וכדת ההלכה האמיתית', ומוסיף לשבח אותו כהנה וכהנה כיד ה' הטובה עליו, ומסיים בברכה, שיזכה להרביץ תורה ברבים ולזכות לסייעתא דשמיא ולכל טוב, וחתם את שמו…
סיפר לי שדכן אחד, שהיה עסוק בשידוך בין ב' צדדים מסויימים זה זמן רב, אך הדבר לא התקדם יפה ולא יצא לידי גמר, אך בהיות ולדעת השדכן היה זה שידוך נפלא, וב' הצדדים היו מחסידי מרן האדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א על ישראל הדרתו בקרית וויז'ניץ בני ברק, לכן נכנס השדכן אל הרבי, ושטח בפניו את כל הרעיון של השידוך על צדדיו ופרטיו, ואמר, שבהיות ולדעתו השידוך מאוד מוצלח, אך הוא לא מצליח להביאו לידי גמר, אולי יושיט הרבי את ידו בשידוך זה, וכך יקרבו לידי גמר.
הרבי שמע את כל הפרטים, ואח"כ אמר לשדכן שהוא מסכים לכך, אך תחילה ביקש ממנו לצאת מהחדר. השדכן לא הבין למה הרבי משלחו מחדרו, אך כמובן שמיד יצא מהחדר. לאחר זמן מה שמע את הרבי אומר לו: "היכנס בבקשה!", הוא נכנס שוב לחדר הרבי. השדכן לא הבין למה הרבי שילחו מהחדר, ולמה ביקש ממנו שוב להיכנס אליו.
כשנכנס אל הרבי אמר לו הרבי: "שמע היטב, תתקשר לב' הצדדים ואמור להם אז איך האב דיך אריינגערופן" (שאני קראתי לך אלי) – והרבי הוסיף: "וזה נכון, הלא זה עתה קראתיך להיכנס לחדרי – ואמרתי לך להתקשר אליהם לומר בשמי, שלדעתי השידוך מאוד מוצלח, ויש לראות להביא את הדבר לידי גמר"…
(מתוך 'נועם שיח' – מכון 'אפריון שלמה' ויצא)