מספר יהודי מבני ברק: ביום חמישי אחרי הצהרים אני מקבל טלפון מאשתי. היא מבקשת ממני לקנות לחם, כדי שתוכל להכין לילדים סנדוויצ'ים ביום ראשון.
הסכמתי שצריך סנדוויצ'ים, אבל הבעתי את פליאתי: וכי עכשיו צריך לדאוג ליום ראשון? אנחנו רק ביום חמישי, יש עוד שלושה ימים עד אז. מה עם האמונה? ה' ישלח לנו.
אמרתי זאת מעומק הלב, מתוך תחושה עמוקה של בטחון בכל רמ"ח איבריי ושס"ה גידיי, והמשכתי את ענייניי ברוגע, מבלי לקנות לחם ליום ראשון.
במוצאי שבת, אחרי שאשתי סעדה סעודה שלישית אצל אמא שלה, היא יצאה בחזרה הביתה, ובדרך ברחוב חזון איש, ראתה אישה יורדת מאוטובוס ובידיה ארבעה כיכרות של לחם פרוס. היא ניגשה לאשתי ואמרה לה: "תעשי טובה, וקחי ממני לחם אחד, שיהיה לך"…
אין לי מושג איך התגלגלה הפגישה המדויקת הזאת. הלחם פשוט נשלח לנו משמים…
(השגחה פרטית)