אחד המלמדים הידועים בירושלים, היה הרה"צ רבי לייב קורלנסקי זצ"ל. בפעמים הראשונות שנפגשתי עימו כמלמד דרדקי, היה הדבר תמוה בעיני, משום שלא נראה שהיתה לו הכשרה מיוחדת או הבנה יוצאת דופן בנפש האדם. אך המציאות הוכיחה שהוא הצליח בתפקידו מעל ומעבר למשוער, ועם השנים תפס את מקומו כמלמד מוצלח במיוחד ובעל שם. בעיני ראיתי מעשה שהיה, כאשר ילד אחד מקרובי משפחתי התקשה בקריאה. הוא ידע אמנם את צורת האותיות, אך לא הצליח בשום אופן לצרף אותיות למילים. אביו התייעץ עם הרה"צ רבי ליפא זילברמן זצ"ל, המחנך הידוע מקמניץ, והוא שלחו אל רבי לייב קורלנסקי. בתוך שבוע בלבד הצליח רבי לייב במקום בו נכשלו כל קודמיו, והילד למד לקרוא!
רק אח"כ נודע לי סוד הצלחתו. אחד מבניו סיפר לי שפעם הוא עצמו שאל את רבי לייב, כיצד הוא מצליח בחינוך, וזה השיב לו כך: "הדבר פשוט מאד. אני מקפיד להגיע לתלמוד תורה עשר דקות לפני הזמן, יושב בחדר ושותה משהו, אומר תהלים או לומד קצת. על כל פנים, כך אני מתנתק מהלחץ של הרחוב והבית, ומגיע לכיתה עם סבלנות. וכשיש סבלנות – ישנה סייעתא דשמיא למצוא פתרונות…"
הרה"ג יצחק רוזנגרטן שליט"א, שהיה מנאמני ביתו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, סיפר לי מעשה שהוא היה נוכח בו. באחד הימים ראה הרב שטיינמן אבא שהתיישב ללמוד עם בנו הקטן, אך כיון שהיה לחוץ מאד בזמן ומוקף בכמה טרדות, נהג כלפיו במעט קוצר רוח. הרב שטיינמן שהיה עד לנעשה, ניגש ואמר לו: "דע שאינך חייב ללמוד עם בנך…".
כששאלו הרב רוזנגרטן לפשר דבריו, השיבו מרן: "הש"ך בחושן משפט (סימן שפב) אומר, שאב חייב למול את בנו בעצמו, אך הוא יכול לקיים המצווה על ידי שליח. אך כותב הש"ך שאם האב יודע למול ויכול לקיים את המצווה – אינו רשאי למנות אחר כשליח למול את בנו. גם המצווה ללמוד עם בנו היא רק באב שיודע, וכעת נמצא הוא במצב כמי שאינו יודע!"
(מתוך סדרת הספרים 'אוצרותיהם אמלא', הובא בגיליון תורה ומידות טובות)