עבודה חשובה מוטלת על אדם הזוכה לראות עין בעין חסד גלוי שהקב"ה גמל עמו, לשמר את רגשי ההודאה כפי שחש בהם בעת קבלת הטובה, ולא לתת ליצר הרע ולזמן להקהות את חושיו בזה. וכפי שביקש דוד המלך כשראה איך שהתנדבו כל הכלל ישראל לבניית המקדש – ״ה' אלוקי אברהם יצחק וישראל אבותינו, שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך" – שישתמרו המחשבות והתחושות כפי שחוו בעת ההתנדבות הזו (דברי הימים א כט, יח).
מסופר על עשיר אחד שבמהלך סעודה ביום השבת שקיים עם חבר מרעיו נתקעה עצם בגרונו עד שהרגיש שהוא נחנק. הוא צעק מרה: "אוי וי! עוד רגע אני מת"… במהירות הוזעק לשם הרופא היהודי הבכיר שטיפל בו במהירות ובתוך דקות ספורות הצליח לחלץ את העצם מגרונו.
לאחר ששבה אליו רוחו מיד רצה לשלם למיטיבו, אך הרופא אמר לו: אצל יהודים לא מדברים על כסף בשבת. מיד עם צאת השבת התקשר העשיר והציע לו חמש מאות דולר על טיפולו המסור. הרופא הרים ידיו ואמר: אמנם אני עוסק ברפואה, אך מעולם לא לקחתי כסף על הצלת חיים.
העשיר חשב שמא לא היה זה סכום מספיק לדעתו, והציע לשלם אלף דולר, אך הרופא נשאר איתן בסירובו. גם לאחר שהציע חמשת אלפים דולר, מיאן לקחת את הסכום. העשיר ניסה לשכנעו ואמר לו: מימי לא קבלתי מתנת חינם, אבקש ממך לנקוב בסכום לתשלום.
ענה הרופא ואמר: "אם אתה רוצה בדווקא לשלם, אני מבקש דבר אחד – תעצום עיניים ותיזכר באותו רגע בו צעקת 'אי, אני הולך למות'… ואת הסכום שהיית מוכן לשלם באותו רגע, את זה תשלם לי!…
על האדם לשמר בקרבו את תחושת המצור והמצוק ברגע האמת ולהודות על כך. ובפרט בסיומה של שנה, יתבונן ויעלה על לבבו המאורעות שחווה השנה הן ברמה האישית והן כחלק מכלל-ישראל. וייכנס לימי הדין מתוך תחושת הודיה על כל הטוב, ובכך יזכה לדבקות בו יתברך וייכתב לשנה טובה ומבורכת בכל מילי דמיטב.
(הגרב"צ קוק שליט"א, 'שואלין ודורשין')