סוכה מח
האם מותר לקשור גנב עם טלית?
ורגמוהו כל העם באתרוגיהן
לפני עשרות שנים, בעת ייסודה של רמת אלחנן, כאשר בשכונה היו רק 5 בניינים, נתפס פעם בליל-שבת גנב שפרץ לאחת הדירות. התושבים לכדו את הגנב, אלא שכיון שהיה ברור שאסור למוסרו בשבת למשטרה, סגרו אותו במקווה של חסידות זוטשקא. כדי שהגנב לא ימלט, נאלצו לקשור אותו, ועשו זאת בטלית שהיתה במקום.
והנה, באשר למלאכת קושר, לא עברו הקושרים על המלאכה, מצד כמה סיבות. ראשית, כיון שלא מקובל לקשור אנשים בטלית, הרי זה שינוי. שנית, לא היה זה קשר של קיימא מעת-לעת, שהרי במוצאי שבת שחררוהו לנפשו. וסיבה שלישית, שהיה בכך משום פיקוח נפש, כיון שכיום כל גנב שפורץ לדירה הוא בבחינת פיקוח נפש, שהרי אם ימנעוהו מלבצע את זממו, הוא עלול להשתמש בנשק.
במהלך השבת הביאו לגנב מאכלים טעימים כדי שישביע את נפשו, ואפילו למדו איתו הלכות ודברי מוסר. בצאת השבת, יצא הגנב ההוא מרמת אלחנן, כשהוא יותר קרוב לתשובה, מאשר לעולם הפשע…
לאחר השבת, שאלוני עוד הלוכדים, האם עשו כהוגן בכך שקשרו את הגנב עם הטלית, והסתפקו שמא יש בכך ביזוי מצוה? והבאנו להם ראיה מדברי הריטב״א שנהגו כשורה.
הגמרא במסכת יומא (כו:) אומרת שאין מנסכים מים בחג אלא בתמיד של שחר. אחת הראיות לכך היא מתוך המעשה 'שפעם אחד ניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ׳ובו׳. רש״י מפרש שמתוך שצויין שהדבר נעשה באתרוגיהם, ללמדנו שאין ניסוך המים אלא בשעת נטילת לולב ואתרוג, דהיינו בשחרית. ומקשה הריטב״א (שם) אולי הסיבה שהזכירו שהדבר נעשה באתרוגים, היא כדי להשמיע שהעם רגם את הצדוקי באתרוגים, ולא חשו לכבודו של חפץ־המצוה? ומתרץ הריטב״א: שכיון שהכירו בו שהוא צדוקי, זהו כבודו של אתרוג, לקדש בו השם לענין שכזה. ואם הריטב״א אומר שכבודו של האתרוג הוא לרגום בו את הצדוקי באבנים, אפשר לומר שזה הוא כבודה של הטלית לקשור בו את הגנבים.
(שבת בשמחה)