יהודי ירא שמים ניהל לפרנסתו מעדניה קטנה וכשרה למהדרין בנתניה. הוא מכר במעדניה מגוון מוצרים, אבל מוצר הדגל, שמשך אליו לקוחות רבים מנתניה ואף מהארץ כולה, היה 'עוף בגריל' – כך נקרא המאכל הלז, שהיה לו טעם מיוחד שאין דומה לו.
הדבר גרם לכך שגם לקוחות שלמרבה הצער לא הקפידו על כללי הכשרות, היו באים ורוכשים את המוצר הזה, בעל השם הטוב.
מעדניה זו פעלה בקיטון צר, בחדרון קטן וישן, ואלולא המוצר המיוחד הזה, איש כמעט לא היה מכיר אותה.
אדם אחד, שראה את התנועה הערה של הקונים בחנות הקטנה הזו, החליט לקום ולעשות מעשה. 'אם רבים כל כך נכנסים לחנות הזו, הרי שאפשר לעשות מזה כסף טוב', הרהר.
הוא שכר שתי חניות צמודות זו לזו, שבר את הקיר ביניהן והקים מעדניה מתחרה סמוך למעדניה הוותיקה והקטנה. המעדניה שלו היתה גדולה פי כמה, היא היתה מפוארת ומוארת, ומטבע הדברים היתה אמורה לקרוץ לעין הלקוחות הרבה יותר מזו העלובה הסמוכה.
הלה לא אמר די בכך, אלא אף הציב שלט מרהיב עין, המכריז על מוצרים משובחים הנמצאים בחנותו, ובתוכם 'עוף בגריל' בטעם מיוחד.
וכמו שחשב – כן היה. זרם הלקוחות פסק אט אט מהמעדניה הקטנה והוותיקה, ואת המעדניה הגדולה החלו לפקוד רבים.
ומי הופיע במעדניה הגדולה? לא אחר מאותו יהודי ירא שמים, שניהל את המעדניה הוותיקה, המתחרה הביט עליו בבוז, מנסה להבין מה ירצה ממנו אותו יהודי.
לתדהמתו, הגיש לו היהודי פרק קטן ובו… המתכון היחודי של אותו מוצר דגל – 'עוף בגריל'. היהודי הוסיף ואמר בתום לב: "דע לך, מכל הארץ באים אלי דווקא בגלל המוצר הזה. כדאי שגם אתה תכיר אותו, כך תגדיל את מאגר הלקוחות שלך כי כמה וכמה".
עוד בטרם פצה המתחרה את פיו, המשיך היהודי ואמר לו, כי ברצונו להעניק לו עצות אחדות ממה שרכש מנסיונו במהלך השנים. הוא עמד על כך שהמתחרה ייקח דף ועט וירשום.
את כל העצות שהוא נותן לו – על משך הבישול הרצוי, על כמות התבלינים המדויקת וכן הלאה.
לאחר שיצא היהודי מהמעדניה החדשה, פרץ מתחרהו בצחוק רם. לעובדיו שהתאספו סביבו סיפר בלעג על השכן מהמעדניה הישנה, שבודאי רוצה להזיק לו, ועל כן הוא מנסה להכשילו במתכון גרוע.
המתחרה צילם את המתכון בהגדלה, וכך גם את העצות הסודיות שהכתיב לו אותו יהודי, תלה את הצילומים על קיר המטבח וכתב מעליהם באותיות של קדוש לבנה: "כמו שכתוב כאן – לא לעשות!"
העובדים נשמעו לו. הם עשו ההפך מההוראות והעצות שהופיעו ברשימה שעל הקיר. התוצאה היתה: מאכלים שרופים, חריפים מדי או תפלים.
שלושה חדשים לאחר מכן, נסגרה המעדניה הגדולה והחדשה בקול דממה דקה…
אותו מתחרה חשב חשבונות רבים. 'אם בעל המעדניה הקטנה מצליח – ודאי שאני אצליח'. ואולם הוא נכשל.
לעומתו, בעל המעדניה הישנה לא חשב לרגע על מעוט פרנסתו. להפך, הוא עמד והסגיר את סוד הצלחתו למתחרהו. הוא לא חשב אפילו לרגע אחד, שהדבר יזיק לפרנסתו. ומה עשה ה' יתברך? דווקא צעד זה גרם בעקיפין לסגירת המעדניה החדשה, ופרנסתו של הוותיק לא נפגעה אפילו כמלא נימא.
(מרוה לצמא עקב תשפ"א. הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון 'למעשה')