במעונו הצנוע של מרן ה'חזון איש' זצוק"ל במרכז בני ברק התייצב בבוקרו של יום אדון וגשל. בכבוד הראוי ובמורא נכנס אל חדר לימודו הקדוש, הדל והמט ליפול, של חכימא דיהודאי. החדר ממנו בקעו אור תורתו וחכמתו, פסקיו והוראותיו, לכל קצוי תבל קרוב לשני עשורים.
אדון וגשל מלבד היותו איש חזון ומעש, רב־פעלים, מידה והנהגה טובה היתה לו, לבוא וליטול עצה מן הזקנים לפני כל צעד גורלי שעשה. כך גם הפעם בא לשטוח את שאלתו על שולחנו של גדול הדור.
אבי מורי שליט"א שהיה נוכח בבית ה'חזון איש' באותה שעה, סיפר לימים את תוכן הדו־שיח המיוחד שהתקיים ביניהם, ואת לקחו המאלף – בבחינת שיחת חולין של תלמיד חכם הצריכה לימוד.
אדון וגשל שקד באותם ימים להוציא לפועל את תכניתו המהפכנית שיזם ויגע עליה רבות. בניית מלון פנסיוני יוקרתי, רב־מימדים – ביחס לימים ההם, בלב ליבה של העיר החרדית הצעירה בני ברק. תחתיו תכנן להקים אולמות פאר שישמשו כאכסניות גדולות ומרווחות לשמחות ולאירועים חגיגיים של תושבי העיר. הם 'אולמי וגשל' המוכרים לנו כיום, ששימשו ברבות השנים אכסניה ראויה לאלפי זוגות מבני הציבור החרדי שנישאו בהם.
הוא פתח בשאלה, כי היות שבקרוב הוא עומד להתחיל בבניית המבנה, עד כמה עליו להשקיע בתחום היסודות; כמה מוטות ברזל יש להעמיד, וכמה טון בטון יש ליצוק כדי שאכן הבנין יהיה חסין מפני זעזועים, ויעמוד איתן על עומדו ימים רבים, שלא יפול ולא ימוט בצוק העתים?
אבי מורי שליט"א מציין תמיד את העובדה הנשגבת מבינת אנוש. הלוא ה'חזון איש' היה חי בדלי דלות של ממש, כל ימיו היו מלאי תלאות וייסורי גוף ונפש. לא זכה להותיר אחריו זרע של קיימא. דירה משל עצמו לא היתה לו. חפציו האישיים הסתכמו בקושי במנורת חשמל קטנה, בגדים הכרחיים, שולחן וכסאות, מיטת סוכנות ומעט כלי מטבח… אפילו ש"ס בבלי שבו למד כסדר היה מושאל אצלו מאחיו הגאון רבי מאיר קרליץ זצ"ל. ולמרות זאת, תמיד כשבאו בצל קורתו היה נסוך על שפתותיו כמין חיוך אצילי, בכל עת חשו באושר ובשמחה הממלאים את חדרי לבבו.
גם הפעם הפנה ה'חזון איש' את ראשו לעברו של השואל, חייך את חיוכו הנצחי, והגיב בנועם: "הן מעולם לא התעסקתי בעבודת הבנין, מנין לי היכולת לייעץ לך בענין שכלל אין לי נסיון וידיעה בו…".
אך אדון וגשל שהיה חדור באמונת חכמים, הודיע בנחרצות: "אף־ על־פי־כן! מעוניין אני לשמוע דווקא את חוות דעתו של ה'חזון איש', כיצד הוא עצמו היה נוהג אילו היה בא מקרה זה לידיו!…".
דקת דומיה השתררה בחדר. לאחריה הרצינו פניו של ה'חזון איש', ואמר:
"מחוסר ידיעה אינני יכול לייעץ לך כמה בטון וכמה ברזלים עליך להשקיע. אך דבר אחד אוכל לומר לך בבטחה, כפי הכמות שהקבלן מציע להשקיע תבקש מצדך להניח כפול… אם הוא יציע להניח עשרה מוטות, ולדעתו די בכך כדי שהיסודות יעמדו איתנים, תבקש שיניח עשרים מוטות… אם הוא מציע ליצוק עשרה טון של בטון, תבקש להוסיף עוד עשרה טון…".
בסיום דבריו הוסיף ה'חזון איש' משפט אחד, המהווה עבורנו לקח נפלא ומוסר השכל גדול: "דע לך! כאשר מוסיפים ביסודות אף פעם לא מפסידים!".
והוסיף אבי מורי שליט"א לומר, שזכורה לו היטב מימי צעירותו התקופה בה רעשה וגעשה הארץ סביב בניית הבנין הגבוה ביותר בארץ, 'מגדל השלום' בתל אביב, פסגת חלומותיה של החילוניות הישראלית. כלי התקשורת עקבו בהתעניינות ובסקרנות מרובה אחר כל התקדמות בבניה. כל שלב, כל קומה, כל הוספה, הצליחו לעורר הדים רבים וזכו לסיקור נרחב בעיתונות הכללית. כמדומני שזמן בניית כל המבנה הענק לקח חודשים ספורים בלבד, אך שלב העמדת היסודות לקח זמן רב פי כמה וכמה מבניית כל המבנה כולו…
כי כך הוא הכלל, ככל שחופרים עמוק יותר ביסודות סימן היכר הוא שהבנין העומד לקום עתיד להיות גבוה יותר. עתידו של בנין גבה קומות תלוי אך ורק ברמת ההשקעה ביסודות. ככל שהיסודות יהיו מתוכננים, עבים וחזקים יותר, כך גם יציבותו של הבנין ועמידתו לטווח ארוך תהיינה מובטחות יותר.
ספר בראשית הוא בחינת 'דרך ארץ שקדמה לתורה'
במה דברים אמורים?
הנה המתבונן בחומש בראשית ובחלקו הראשון של חומש שמות, יתפלא. הרי התורה הקדושה כידוע הינה ממעטת בדיבורים ובמילים. בדרך־כלל היא הינה מאוד קצרה ותכליתית. אין בה אריכות דברים, בוודאי ובוודאי שלא סיפורי מעשיות ואגדות.
כל יודע ספר יוכל להעיד על כך שקטע קטן ותמציתי בתורה שבכתב טומן בחובו אינספור הלכות. פעמים ישנו פסוק אחד או שניים שמכלכלים מסכת שלמה בתלמוד בבלי ופרקים שלמים בתלמוד ירושלמי, ולפיכך היה רגיל רבי עקיבא לדרוש על כל תג ותג שבתורה תלי תלים של הלכות, ביודעו שאין בתורה שום תג או אות שנכתבו לתפארת המליצה. כל קוץ וכל תג מלמדים גופי תורה, מצוות והלכותיהן.
ולמרות זאת שבענין גופי תורה החמורים מקמצת התורה במילותיה, הנה כאשר היא עוסקת בעניינים אלו של בריאת העולם, במעשיהם של האבות הקדושים וחייהם, לידתם של שבטים, ירידת בני ישראל למצרים, יציאת מצרים וגאולתן של ישראל, היא יוצאת מגדרה. היא מקדישה לכך יותר מחומש שלם, לספר ולתאר לנו סיפורי דברים לפרטי־פרטים בצורה כה מורחבת ומופשטת.
מדוע? מהי סיבת השינוי?
התשובה היא, משום שהם אלה שלבי העמדת היסודות של התורה ויציקת עמודי האמונה. והלוא כלל זה נקוט בידינו – כפי שהגדיר זאת בלשונו ה'חזון איש' – "כאשר מוסיפים ביסודות אף פעם לא מפסידים!…", הרי שבשלב זה יש להניח את עיקר העבודה! את מרבית ההשקעה! רק כך הבנין יעמוד על תלו איתן, חסין זעזועים, יציב ובטוח.
רבי צדוק הכהן מלובלין מגדיר את חומש בראשית כ'דרך ארץ שקדמה לתורה'! בהסתמך על דברי הרמב"ן (בהקדמתו לחומש בראשית) שמרחיב בדבריו כיצד כל עניינו ומטרתו של ספר זה הוא להקנות לנו אורח חיים ויסודות באמונה, ולהנחות את האדם בדרכו בעולם הזה.
תיאור הבריאה המופיע בתחילת הפרשה מלמד ומשכיל אותנו את עקרונות האמונה שהעולם אינו קדמון, ושנוצר במחשבה תחילה בידי הבורא לתכלית ברורה.
חטאם של אדם וחוה, חטאו של קין, דור המבול, דור ההפלגה והפיכת סדום, כל אלו חידשו לנו את הענין של גמול על המעשים, שכר ועונש. מי שחוטא וממרה את פי התורה ורצון הבורא נענש. בד בבד עמם התחדש גם המושג של תשובה – "אם תיטיב שאת" (ד, ז), הנהגה של לפנים משורת הדין.
לעומת זאת מי שהולך בדרך התורה והמצוות כפי שהילכו האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב וקיימו את תכליתם בעולם, זכו לברכה ולקירבה אין קץ מהקדוש ברוך הוא, הטעימם מעין עולם הבא, וכרת עמם ברית של אהבת עולם להם ולדורותיהם הבאים אחריהם.
האבות הקדושים טבעו לנו בהנהגתם גם שאר מידות ותכונות טובות; כוח של מסירות נפש; אברהם מול נמרוד וכבשן האש. יצחק שנעקד על גבי המזבח. שמירת התורה של יעקב בבית לבן במסירות נפש. כמו כן הם לימדונו מידת החסד מה היא, מידת היושר והאמת מה היא, ועוד כהנה וכהנה יסודות עצומים, שכל חיינו הרוחניים והגשמיים נשענים ותלויים בהם.
ערכי יסוד אלו מקנה לנו חומש בראשית, וככל שההשקעה בהם רבה יותר כך התוצאות איתנות וחזקות יותר. לכן בשלב זה התורה אינה חוסכת במילים, היא לא מצמצמת סיפורים. כאן היא מרחיבה את הדיבור בצורה מופשטת ובהירה, כדי שכל יחיד ויחיד יוכל להחיות את נפשו, לעמול על הנקודות הטובות, וללמוד את אורחות החיים ואת יסודות התורה והאמונה שמסוגלות להשכיל ולהעצים אותו. כל יחיד לפי אופיו, לפי טבעו, לפי הלך מחשבתו.
וייתכן שזאת כוונת חז"ל במה שאמרו: "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים" (הובא ברש"י כד, מב). לא משום ששיחתן של עבדי אבות חשובה יותר מתורתן של בנים, אלא משום ששיחתן של עבדי אבות היא היא היסוד האיתן עליו עומדת תורת ישראל, ויפה אצל הקדוש ברוך הוא שנרחיב ונעסוק בהם בהרחבה, כי כאמור ביסודות יש להשקיע את עיקר המשאבים.
(מתוך סדרת הספרים 'אוצרותיהם אמלא')