מאת: הרב טוביה פריינד
"ויולד נח שלושה בנים" ו' י'
"עומדים אנו כעת בתקופה קשה. בחודשים האחרונים נפשם העדינה של הילדים טולטלה והזדעזעה. אנשים חושבים שילדים הם 'עציצים', אם חפצים מניחים אותם בסלון, אם רוצים שמים אותם במטבח, נותנים להם פקודות, ושוכחים שנפש הילד הינו דבר רגיש מאד. כמה יש להיזהר בתקופות לא שגרתיות לנהוג בעדינות עם נפש הילד. להשקיע את הזמן בלהיות קשור אליו".
מעלה עוד הרבי מנדבורנה שליט"א בשיח חינוך מטלטל, ומביא דוגמאות על הנהגות הורים שלא היו ראויות, אלו השפיעו על נפש הילד לדורות:
"ישנם ילדים שגדלו עם כאב, משום שאבותיהם לא ידעו איך לדבר ולתקשר נכון עמם, ועד היום נושאים בלבם את הכאב, ויש מילדים אלו שהם סבים לנכדים.
"רבות ניתן להאריך על הדבר, אבל אספר על מקרה שממש הזדעזענו: אברך אחד נכנס לאחר הולדת בתו הרביעית, כדי לשאול איזה שם לתת. שאלתיו בעדינות: 'תורו של מי כעת לתת את השם? האם מצד משפחת האב או שמא מצד משפחת האם?' האברך השיב ואמר, שכעת תורה של נוו"ב לתת את השם, אך היא אינה חפצה לתת את שם אמה לבתה שנולדה, משום שאינה יכולה למחול לה!
"הנכם מבינים במה המדובר? אם שגידלה את בתה, והיא כבר בעולם האמת והבת עדיין לא מחלה לה, משום ש'אינה יכולה למחול לה' – מסקנת הדברים, שהאם הציקה לבתה עד שלא רצתה ליתן את שמה לבתה, ואכן לא נתנה את השם! וזה אינו מובן בשכל האנושי, כמה אפשר לטעות אם לא מבינים את נפש הילד. אם מתבוננים – בואו ונראה איזה נזק יכול לצאת מכך".
אופן הענישה בצורה רגישה
"עוד נושא נרחב בחינוך הבנים הוא דרכי הענישה לילד שלא נהג כראוי. ישנן פעמים שהאב מאבד עשתונותיו כשהילד אינו מתנהג כשורה, או האם מתמלאת כעס, אך אין זה אומר שהתגובה צריכה להיות עם קפידא וכדומה. הנזק יכול להימשך שנים רבות, וכלל לא מרגישים שעושים נזק גדול, וכל זה נהיה מחוסר תשומת לב, כי לא חושבים מה קורה בנפש הילד. נכון שברגע הראשון האב רותח על מה שילדו עולל, אבל דווקא באותו רגע נדרש ליישוב הדעת ראוי, לחשב היטב מה לעשות ואיך לעשות.
"לעומת זאת, ישנם אבות ששוקלים היטב לא רק טרם מענישים, אלא מחשבים כראוי איך בנו יקבל את העונש, האם הוא יעכל את זה, או שיתבייש בזה, אולי מגזים קצת בתגובה, אך חושבים לפחות, ומחפשים דרך. ואם מתחיל לחשוב מה טמון בנפש הילד, הרי הוא עושה דברים המועילים לו, וכך הוא בונה קשר טוב עם האב. ומה שלא ילמד בחמש שנים, ילמד כשיגיע לגיל עשר שנים… כי הקשר יהיה קשר טוב ומועיל.
"ומי שאינו חושב מה עובר וקורה בנפש הילד, אלא רק נותן פקודות, הרי שהילד בעודו בן עשר – אין לו ברירה, הוא מבצע את הפקודות כי האב יצעק ויכעס עליו, אך לאט לאט הוא מחפש דרכי מילוט להשתחרר ממנו, ועושה מה שרוצה. הוא לוקח דברים כשהאמא אינה רואה, הרי כל הבעיה שהאמא רואה, ולכן הילד מחפש להשתחרר. וכשמגיע לישיבה קטנה, הוא כבר 'בעל דעה' וחייבים להתחשב בו, ובישיבה גדולה בכלל מי יאמר לו מה לפעול ולעשות… וכל זה כי לא בנו את הקשר טוב עם הילד בעודו צעיר לימים. ומשום כך יש להתבונן מה הן החולשות בילד, כדי שיוכלו לתקנו ולבנותו בנערותו, כשעוד קל לתקן ולהשתנות. בחור וכל שכן אברך, כבר קשה לשנות, אך ילד – בדברים קטנים אפשר לשבות את לבו ולשנותו.
"האב צריך להבין, שאת הבן צריך לאהוב, אפילו שלא נהג כשורה, ואף אם מגיע לו עונש יש לדעת איך לתת את העונש, יש להיזהר שלא לביישו בפני אחרים, יש הרבה חלקים איך מטפלים בנפש הילד".
הוספתי לכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, שזקני הגה"צ רבי נטע פריינד זצ"ל, גידל וחינך לגיונות של תלמידים למעלה משישים שנה בישיבת 'עץ חיים' ובישיבת 'בית יוסף צבי דושינסקי'. עד כדי כך נושא החינוך היה טבוע בעצמותיו, שבצוואתו הביא מה שאמר הרש"ב, שיש לכל אבא להשקיע ולעסוק כל יום בחינוך הבנים לפחות חצי שעה. עכ"פ בעניין דרכי הענישה, היה מייעץ להורים – טרם הולכים להעניש ילד, להתיישב לומר קאפיטל תהילים, ורק לאחר מכן לתת את העונש, באופן כזה יהיה לו יישוב הדעת ולא יעשה נזקים בענישתו.
הילד אינו שק חבטות
המשיך הרבי שליט"א בשיחת קודש המיוחדת: "ישנה עוד נקודה נוספת: זכורני מילדותי כאן בבני ברק, 'סדר-היום' של ילד: היו צריכים לקום בשעה שבע בבוקר, ובשעה שבע ועשרים ה'טנדר' – ההסעה לתלמוד תורה כבר היה מגיע ונוסעים. זה דבר רגיל כמעט בכל בית. אם הקשר עם הילדים הוא באופן בריא, הכל הולך כשורה. הילד קם בזריזות, מתלבש מכין עצמו, שותה כוס קפה ויורד להמתין בסבלנות להסעה.
"אבל אם הקשר עם הילד לא יהיה באופן בריא, הסדר יתנהל בערך כך: בשעה שבע מעירים אותו, אך הוא לא קם מיד, וכך מעירים אותו כמה וכמה פעמים, ומשלא קורה דבר, מתחיל הצעקות שבדרך כלל יהיו מלווות בפגיעות ועקיצות: 'נו, מדוע אתה לא זז? עצלן שכמותך'… ועד כהנה. אחרי הצעקות רץ הילד לתפוס את הטנדר. אח"כ בנוסעו בטנדר הוא מתחיל לקבל את מנת הנהג: 'ילד מדוע אתה לא יושב?… תמיד אתה שובב!'.
"בחיידר פגע בו המנהל. אח"כ הוא מקבל מנה אחת אפיים מהרבי בכיתה, שלפעמים הם נגד שאר ילדי הכתה. וכך עבר הילד הצקות ופגיעות במשך כל היום. הוא קיבל כשלושים עד ארבעים פקודות, כולם צעקו עליו, לאחר שסיים את היום, הילד מגיע הביתה ובמקום שהאמא תתעניין בו איך היה בחיידר? תתקרב ותחבק אותו, מתחיל שוב מסע צעקות: 'היכן הצעיף שקנינו לך?'… 'מדוע נקרע המכנסיים?'… מה רוצים מהילד הזה? אף אחד לא היה רוצה במקום עבודתו ש'בעל הבית' יצעק עליו ארבעים פעמים ביום, בעוד שעל אחרים הוא צועק רק עשר פעמים…
"ובכן יכולים לבוא בטענות על האב, אך מה יועילו בכך, הרי האב טרוד על המחיה ועל הכלכלה בהבאת הפרנסה, והוא גם כן לחוץ, וכשהילד מרגיז אותו הוא 'נכנס בו' בכל הכח. אך מאידך אם האב יקדיש לילדיו כמו שמקדיש בשאר מצוות, כגון הנחת תפילין, תפילה וכדו', ויפנה לעצמו עשר דקות כדי לתת תשומת לב לילד, לשאול אותו: 'איך היה בחיידר? מה אומרים החברים? במה משחקים?' – אז הבן ייפתח אליו, יספר לו ישתף אותו במה שעבר עליו.
"האב יחמיא לו על המעשים הטובים שעשה, כמו אם ויתר לחברו, או שאר מעשים טובים, והאב ייתן לו הרגשה שהוא שווה, אז יהיה לו חשק להמשיך ולוותר, ייתן לו מיני מתיקה, או אם עשה דבר גדול, יקנה לו מתנה, וכך הוא יקבל חום וחשק ומוטיבציה מהאב להתנהג טוב ולהיות בעל מידות, ודבר זה שייך אך ורק לאב ולאם. הם האחראים הישירים לעיצוב דמותו של הילד בהמשך דרכו. שכן כישרונות הם משמים, ובזה לא יועיל כלום מה שילמדו האב עם הבן. זה דבר טוב שאבא לומד עם הבן ומדרבנו. אך לגבי מידות טובות ובין אדם לחברו – הרי שאם הילד רואה שהוא מרוויח מכך, הוא לומד להתנהג במידות נאצלות.
"מאיפה נלקחות כל החולשות? כי לא חושבים על נפש הילד! בעל ה'מסילת ישרים' מביא בהקדמה, שאינו אומר דברים חדשים, אלא מביא דברים שמרוב הידיעה אין מרגישים בכך. עוד מבאר שם, שתפקיד היצר הרע בכל אדם למנוע ממנו ההתבוננות, לא להתבונן, לא לעשות חשבון הנפש, להימנע מלחשוב היכן הוא עומד. אף שהוא עושה כל מיני דברים טובים, אך היצה"ר אינו מניח לו להתבונן. בזוהר הקדוש הדבר קרוי 'מרא דחושבנא'. כל אברך אפילו בן תורה, היגע על תלמודו משך שעות רבות, אם נבדוק האם עושה חשבון הנפש, ניווכח שלא! מדוע? כי אין לו זמן! וכך יכולים לחיות שלושים ארבעים שנה ולא מרגישים, והילדים רואים הכל, וגדלים על הדרך הזאת, וזה רח"ל בור ברשות הרבים".
(מתוך עיר על תילה גליון א)