סוכה ו
מי קודם למי? הלובש תפילין או האוחזן בידו?
עד שישהה בכדי אכילת פרס
הגמרא בקידושין (סו.) מספרת על אלעזר בן פועירא שאמר לינאי המלך שחכמי ישראל שונאים אותו ואינם שמחים בהצלחתו. וכשביקש הוכחה לכך, אמר לו אלעזר בן פועירא, תכנס לפניהם כשאתה לבוש בציץ ויצטרכו לעמוד בפניך מכיון ששם ה' כתוב בו, ואז הם גם ימחו בך שאינך רשאי לשמש בכהונה.
ומקשה בעל ה'איילת השחר', לכאורה משמע לא כמו שאומרים בשם הבית הלוי, דאם אחד לבוש תפילין, ואחד נושא תפילין ביד, צריך להקדים להנושא תפילין לפני האדם שלבוש בהן [ואמנם האדם הלבוש בתפילין מתקדש על ידם, כמבואר בשולחן ערוך (סי' כ"ה ובביה"ל שם), בכל זאת התפילין לחוד קדישי יותר], כיון שהלבוש בהן בטל לגופו.
והביא ראיה ממי שנכנס לבית המנוגע, אם לבוש, אין הבגדים נטמאים מיד אלא כששוהה כדי אכילת פרס, אבל אם הבגד הוכנס לבד נטמא מיד, רואים שכאשר אדם לבוש בבגדים, יש להם דין כמו האדם ונטמאים רק משום זה שאדם מטמא בגדים, וכמבואר במשניות נגעים (פי"ג מ"ט), משא"כ כשאינו לבוש. א"כ למה היו צריכים לקום כשלבוש בציץ, אדרבה יותר יש לקום אם יאחז את הציץ בידו.
אמנם זה ברור, שאם רוצים להיכנס בפתח שני אנשים, אדם שאוחז תפילין בידו ואדם שאין עליו תפילין, בודאי מי שאוחז את התפילין בידו צריך להיכנס תחילה. ובדומה לזה מי שאוחז ספר, קודם לכניסה למי שאין בידו ספר (שם).
ומספרים שפעם הלך החזון איש עם הג"ר דוד פרנקל ועמדו להיכנס לבית, וביד ר' דוד פרנקל היתה גמרא, וחישב החזון איש שאם יתן לר' דוד להיכנס קודם מפני הגמרא שבידו, יחשבו את ר' דוד לחצוף, לכן תפס החזון איש את הגמרא מידו של ר' דוד ונכנס ראשון.
(אילת השחר קדושין סו.)