הרב אברהם פוקס
שח הגר"י זיברשטיין שליט"א: את הדוגמה הנאותה ביותר לקשר הרגשי הראוי בין בני-זוג, המוביל לקיום הוראת חז"ל 'ומכבדה יותר מגופו', אפשר להביא מתוך מעשה שהיה בביתו של מו"ח, מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהייתי עד לו.
המעשה אירע בתקופה שילדיו של מו"ח היו עדיין בגיל צעיר, ואחד הרופאים – שהיה לו קשר הדוק עם הגרי"ש – התנדב להגיע בקביעות לבית המשפחה כל אימת שהילדים לא ירגישו בטוב, על מנת לבדוק אותם.
הוא עשה זאת כדי להקל את העול מהרבנית ע"ה, שלא תצטרך להטריח את עצמה כל פעם עד למרפאה. רופא זה ידע עד כמה היא מוסרת את עצמה לתורתו של בעלה הגדול, והחליט להקל ממנה את הטרחה הזו של ההגעה למרפאה, והגיע בקביעות אל הבית כדי לבדוק את הילדים.
פעם קראה לו הרבנית שיבוא לבדוק את אחד הילדים, שחומו עלה מאוד. הרופא הגיע, ואבחן שמצבו של הילד הרבה יותר קשה ממה שחשבה הרבנית, והוא זקוק לטיפול מיידי.
הרופא גער מעט ברבנית, והוכיחה על כך שהמתינה עד שהחום של הילד טיפס ולא קראה לו מיד לבדוק את החולה. "במצב כזה הוא עלול להגיע לידי סכנה, ולכן כדאי תמיד להזעיק אותי לפני כן", אמר.
מרן הגרי"ש זצ"ל, ששהה בחדר הסמוך והתמיד בלימודו, שמע את דבריו של הרופא, והחליט לקום ממקומו ולעשות מעשה.
הוא נכנס לחדר שבו היתה הרבנית, וראה שהיא אכן נפגעה קמעה מדבריו של הרופא. בו-ברגע פנה מרן זצ"ל אל הרופא ואמר לו: "אינך מגיע לכאן יותר!" והוסיף עוד משפט: "כיצד הנך מעז להוכיח אותה?! וכי אינך יודע כמה מתמסרת הרבנית ללימוד שלי?!"
אני הייתי בחדר ברגעים הללו, וראיתי כיצד מקיים מו"ח את ה'מכבדה יותר מגופו'. שהרי אם הרופא היה פונה אל הגרי"ש עצמו בטענה הנ"ל, ושואל אותו מדוע המתין עד שהחום עלה, לא היה הרב אלישיב מקפיד כלל וכלל! ורק משום שהבחין בעיניו הקדושות בפגיעה שהיתה לרבנית מדיבורים אלה, החליט לכבדה יותר מגופו, ואסר על הרופא לבוא לביתם יותר.
הרופא היה חכם, ולא התקומם ולא התנגד לדבריו של מרן הגרי"ש, ולא עוד אלא ש… חלץ את נעליו, כדינו של מנודה, והשתטח לפני רגליו של הרב אלישיב וביקש סליחה וכפרה.
חכמה גדולה ראיתי בו, ברופא זה. הוא היה יכול להתמרד קצת נגד הדברים. שהרי הגעתו הקבועה לבית מרן היתה בהתנדבות, ועל חשבון זמנו הפרטי, וגם ברור שלא התכוון לפגוע ברבנית, אלא עשה זאת לטובתם של הילדים, ואם כן למה זה מגיע לו…
אבל הוא לא עשה כך, אלא מיהר לבקש סליחה, ובאופן המיידי ביותר, והמוחשי ביותר, עם חליצת נעלים והשתטחות מלאה על הארץ.
ומה אמר לו מרן הגרי"ש בראותו זאת? – "אינך צריך לבקש מחילה ממני, אלא מרעייתי". הרופא ביקש סליחה מהרבנית, שכמובן סלחה לו. ואז סלח לו גם מרן זצ"ל בלב שלם, ואמר לו 'מחול לך'.
(הסיפור, מתוך הספר 'שמחה בבית')
סיפור נפלא זה מלמד אותנו על דקדוק העצום של גדול הדור בכבודה של אשתו. ידועה לכל התמדתו העצומה ושקיעותו בלימוד של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ועד כמה הוא לא נתן לשום דבר להפריע ולעוצרו מן הלימוד, והיו רבים שכאלו.
אך כאשר פוגעים ברבנית, כשמישהו גוער ומזלזל בה, עד כאן!
גדול הדור קם ממקום לימודו, ואץ רץ למחות בו ולהעמידו על מקומו…