יעקב הייזלר
מסכת הצדקה והחסד שהיתה במחיצת קדשו של כ"ק מרן אדמו"ר בעל ה"דברי שלמה" זצוק"ל הלא המה מן המפורסמות שאינן צריכות כל ראיה.
חלק ניכר מסדר יומו הקבוע במשך עשרות בשנים היה לדאוג עבור קשיי יום, שבורי לבב, יתומים ואלמנות שאין מי שידאג עבורם ל"ע, ורבינו זי"ע הוא היה להם כאב רחום הנושא את משאם, שמח בשמחתם ומיצר בצרתם כצערו האישי, כאשר פרס חסותו עליהם ברוב דאגה וחמלה אבהית, תוך התמסרות מיוחדת בדיבורי טללי תחיה המעודדים את לבבות השבורים ומפיחים רוח חדשה בקרבם.
מרגלא בפומיה לומר: "עיקר בעבודת ה', הוא לדאוג לזולת. ה'גשמיות' של זולתך – זוהי הרוחניות שלך…
ואכן סכומי צדקה גדולים חולקו על ידו לנצרכים וכדומה. כן היה משקיע רבות כדי להשכין שלום בין אדם לחבירו.
כרכים רבים עבי כרס ניתן למלאות אודות פעולותיו הנשגבות בזה, במאמר שלפנינו ליקטנו מספר עובדות המעידות על עוצם פעולותיו הכבירות וצדקת פזרונו, והדברים המה בבחינת 'לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא', ויותר ממה שכתוב כאן אין כתוב כאן, שכן הדברים יכלו והמה לא יכלו.
צער הזולת
סיפר אחד הגבאים: עובדה הווה באחת הפעמים כאשר רבינו יצא את ביתו לנסיעה חשובה ביותר שתוכננה כבר זמן רב מראש, הבחין מולו לפתע ביהודי שחזותו החיצונית העידה כי אין המדובר באדם חשוב כלל ועיקר. הלה נזקק היה לעזרה כספית והועיד את פניו לבית רבינו. הגבאים שהכירו בטבעו של רבינו ידעו כי עתה ודאי יעצור רבינו, יסוב על עקביו ויכניסהו אל ביתו לתת לו את חלקו, למרות הזמן המצומצם והדחוק שעמד אז לרבינו.
ואכן רבינו סב על עקביו, והכניס את אותו יהודי לביתו, כשהוא ישב עמו למעלה משעה ושמע הימנו את אשר על לבו הכואב, רבינו עודדו וחיזקו אודות מצבו, רבינו אף פתח עמו את הקלסרים שהביא עמו ועלעל בדפים מתוך שימת לב מיוחדת, תוך שהוא שאל והתעניין בפרטיות על מצבו מתוך השתתפות בצערו, למרות שהגבאים רמזו תוך כדי השיחה כי הפגישה שתוכננה מראש יכולה להתבטל, וזה יהיה היזק גדול עבור רבינו ומוסדותיו, לא שם לב רבינו לדבריהם והמשיך בשיחה עם אותו מסכן, עד שהלה סיים את דבריו, או אז הסתימה השיחה, לא לפני שרבינו פטרו במתנת יד הגונה.
ומעידים הגבאים שהיו אלו מעשים שבכל יום, כאשר צרכיו האישים של רבינו כולל עניני המוסדות הק' שהיה נטול על כתפיו נדחו כליל מפני צרתו של יהודי שרבינו העדיפו לפני הכל בכדי להשיב אליו את נפשו העגומה.
כמו"כ לא אחת כאשר בחורים או אברכים מאנשי שלומו סחו לפניו את דאגותיהם ומעוקותיהם, והרבי ידע בחכמתו כי אם הוא יערב עסקנים מקרב קהל חסידיו הרי שיוכלו להיפגע, לכן היה בחכמתו עוקף את העסקנים של אנ"ש, והיה מעביר את הטיפול לעסקנים שלא מחסידיו, וכל זאת שהלה לא יפגע ויתבייש חלילה.
הנאה המותרת
עובדה הווה כאשר הרבי נתן פעם סכום הגון לנצרך אחד. הלה לא רצה ליקח את הכסף כיון שידע שהמוסדות הם במצב קשה. נענה ואמר לו רבינו: "הרבה עולם הזה אין לי, לאכול איני יכול, לישון אין מניחים לי, הנאה המיוחדת שיש לי בזה העולם היא ליתן צדקה ליהודים".
והוסיף שבילדותו אהב מאוד ליתן צדקה ולעשות חסד, ושאל את אביו, מרן ה'קדושת ציון' הי"ד, האם מותר לו לעשות כן כיון שנהנה מזה העולם? ענה לו אביו, הנאה כזה מותר!
"לבושו צדקה"
סיפר אחד ממקורבי רבינו: "ביקורו האחרון של רבינו באנטווערפען השאיר רושם רב על תושבי העיר וגם לימוד גדול.
"רבינו ירד מהאוירון על אדמת בלגיה עם עלות השחר ונסע מיד לאכסניא בבית הנגיד הרה"ח ר' שאול הוטטערער ז"ל, אחד הגבאים נשאר בשדה התעופה לקבל את המזוודות, רבינו שאל פעם אחר פעם האם החבילות הגיעו אך התשובה היתה עדיין לא, הציעו לרבינו שבינתיים ילכו לתפילת שחרית כי הטלית והתפילין נמצאים, רבינו התנגד באומרו שיש לו מלבוש מיוחד לתפילה (הבקיטשע) והוא רוצה להלבישו לתפילה.
"השעה התאחרה והחבילות לא הגיעו, רבינו שאל האם יש פה עני הגון שאפשר להעניק לו נתינה, הלכו לביהמ"ד של פשעווארסק ופגשו יהודי ת"ח עני ואביון יושב לומד, רבינו שלח מיד סכום נכבד לתת לו ואמר "יעצט קען מען שוין גיין דאווענען" (עכשיו אפשר ללכת להתפלל) בהסבירו יעצט האב איך שוין א חשובן בגד צום דאווענען, סי שטייט דאך "לבושו צדקה". (עכשיו יש לי כבר בגד חשוב לתפילה, שכתוב "לבושו צדקה").
צדקה וחסד
בגליון "פרי הכרם" (אב תשס"ה) הובא כי בערב שבת אחת מימי הקיץ, בעת שדר רבינו בכפר ווייטלעיק ניו-יארק, סבבו שם שני אברכים על פתחי נדיבי עם לקבץ כסף לצורך מצות הכנסת כלה, שני שלוחי המצוה [שמכהנים היום כרבנים חשובים בקהלות שבשכונתנו], עלו לקבל את פני כ"ק רבינו זצ"ל בדירתו, ופגעו בו בשעה שחזר מהמקוה. רבינו קיבלם כדרכו בקודש בסבר פנים יפות, ושאלם מה מעשיהם כאן, וענו ואמרו שעוסקים בדבר מצוה לאסוף כסף בעד כלה יתומה.
אמר להם רבינו: "בעת שעומד אני לילך להמקוה בערב ש"ק, מסיר אני מעלי ומעל בגדי כל חפצי מוקצה, שהרי כבר הנני עומד ועוסק בהכנה דרבה לקראת שבת מלכתא. והנה זה עתה בעת שחזרתי מן המקוה, נזכרתי שנשאר סכום כסף בכיס שלי, וחשבתי בדעתי, שאם יזדמן דבר מצוה לידי, אתרום כל הסכום לצורך המצוה, היות שנתינת צדקה היא אחת מהכנות לשבת". והוציא רבינו חבילה של אלף דאללער ומסרה לידם בשמחה רבה.
מעשה פלא
עובדה פלאית עד היכן טרח רבינו לעזור לזולת סיפר אחד מנכדיו: "מעשה פלא שמעתי עוד בחיי כ"ק מרן אא"ז זצ"ל, הנה ידוע שאאזמו"ר זצ"ל דאג לכל אחיד ואחד די מחסורו אשר חסר לו, כל מיני מרי נפש הן ברוחניות והן בגשמיות מצאו בו אוזן קשבת, כל לב נשבר ונדכה מצא בו סעד ותומך לפצעי לבבו, אור פניו הק' המאירים בנהירו עילאה הפיח התחזקות ושמחה לכל הבאים בצל קורתו, דבריו אשר בנחת ובחכמה היו שמעים, ודרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיו בשלו ובסבלנות אין קץ, חיזקו ועידדו עטופי יגן וצער, אמונים אשר נאספו ברכות נכספו להתברך מפיו הק' ולהכלל בתוך תפילותיו הזכות, ובחפץ ובאהבה כלולה לקחם על זרועו כתבם על לוח לבו לדאוג להם לכל צרכיהם, הן בעניני פרנסות והן בעניני שידוכים והן בעניני שלום בית וכדומה לזה, קצר המצע כאן לעבור על כל פרט ופרט אשר זה בעצמו יצטרך ספר בפני עצמו, כי ביודעי ומכירי קאמינא עשרות סיפורים שהייתי עד עליהם ואכהמ"ל.
"פעמים רבות אין ספור אירע שמרן אא"ז זצ"ל ישב עם אדם בודד שעות על גבי שעות לילות כימים יום יום ללחלצו ממצרו, ואפילו התקשר עצמו בטעלעפאן לכל מיני עסקנים ורופאים וכדומה לבוא לעזרתו, לפעמים היה נראה שלפי עיסוקו עבד ממש כמו סאשע"ל ווארקע"ר (עובד סוציאלי), עד כדי כך ירד ומפסגי רום מדריגותיו מן ההר אל העם.
"פעם עזר מרן אא"ז זצ"ל לאיזה יהודי בענין מסוים, וחשב בדעתו שלתועלת הענין ולתועלת המשפחה יהיה שיטריח את עצמו לבוא לביתם, הם לא גרו בבארא פארק והיה זה משך נסיעה של כעשרים דקות מביתו, אבל הרהר מרן זקיני זצ"ל בדעתו שאם הוא יופיע בירקו בביתם אז זה יהיה לשיחה בפי הבריות שהבאבובער רב שליט"א הגיע אליהם הביתה, וכולם ירצו לדעת מה זה ועל מה זה, ואפילו שילך באמצע הלילה הלא יוכל להיות איש ברחובה של עיר, והמשפחה הנ"ל יתביישו אולי מאן דהוא ראה אותו וכבר לא יצמח תועלת מזה.
"עלה ברעיונו של כ"ק זקיני זצ"ל להחליף את מלבושי כבודו ולהלביש את עצמו בבגדים של אופה פשוט, באופן שכשיסע אליהם בלילה לא יכירוהו והם לא יתביישו, אז קרא כ"ק מרן זקיני זצ"ל אליו בחור מבוגר אחד שאביו היה אופה לפרנסתו וגם הוא היה עוזרו בעבודת האפיה, וביקשו שהלא צריך להיות בשעה שלש באמצע הלילה במקום פלוני, וביקשו שיקח אתו ברכבו למקום ההוא, גם ביקש שמקודם באמצע היום יביא אליו בגדי העבודה של אביו, ובשעה שתים וחצי בלילה יחכה עליו ברכב ליד ביתו.
"הוא לא שאל שום שאלות אלא מילא מבוקשו של כ"ק זקיני זצ"ל, הוא הביא המלבושים, הכובע והסינור וכדומה, כל בגדי העבודה של אופה מבעוד יום, ובשעה היעודה בלילה המתין ברכבו לפני הבית, אחר איזה זמן נפתחה דלת הבית, וראה שיצא משם מאן דהוא שהיה נראה כאופה ממש, וקשה היה לו להכיר שהלא זה הוא זקיני זצ"ל.
"זקיני זצ"ל נכנס לרכבו ובאין אומר ואין דברים נסע למחוז חפצו, כשהגיע לשם נכנס כ"ק אא"ז זצ"ל לביתו של אותו משפחה, והבחור חיכה למטה מחוץ לבית ההוא לזמן רב, אחר כשתי שעות, בערך בשעה חמש לפנות בוקר, יצא כ"ק מרן אא"ז זצ"ל מהבית, ושוב אף קול דממה דקה לא ישמע כל משך הנסיעה, הלה החזיר את כ"ק אא"ז זצ"ל בחזרה לביתו בהרגשים מעורבים, מצד אחד מסייע ברכבו רבו הגדול, ומצד שני רואה איך רבו מזלזל בכבודו ומלובש כאופה פשוט בבית האפיה לטובת אחד מאחינו בני ישראל.
"שמעתי סיפור זה עוד בחיי אא"ז זצ"ל ממקור קרוב מאוד להמשפחה הנ"ל, אבל קשה היה עלי להאמינו, ניגשתי לזה שנהג ברכב את כ"ק אא"ז זצ"ל, ושאלתי אותו ללא כחל ושרק, האם לקחת פעם את זקיני זצ"ל מלובש במלבושיו של אופה, הלה נשתנה פניו ככרום וחיוור כסיד, ואמר איני רוצה לומר בזה שום דבר, כי רבינו צוה עלי אשר לא אגיד, ושאל אותי בתמיה, מאין אתה יודע מזה.
"אחרי הסתלקות מרן אאזמו"ר זצ"ל ניגשתי אליו שוב, ואמרתי לו, עכשיו כבר מותר לך לומר את אשר נצור בלבבך, ספר נא לי כל הסיפור, אז הוסיף לי כמה וכמה פרטים כנ"ל והמשיך ואמר, רציתי לראות סדר יומו של רבינו אחרי לילה כזה, שידוע ידעתי שלא נתן תנומה לעפעפיו, ואחרי שהחזרתי את רבינו לביתו מלובש בבגדיו של אופה, המתנתי ברחוב בצד ביתו, והיה אך כרבע שעה אחר כניסתו לביתו, כבר יצא רבינו במלא הדר מלובש במלבושי כבודו, והלך במהירות ובזריזות כדרכו בקודש למקוה, רציתי גם רציתי לראות איך הראה תפלתו אחרי לילה אשר כיום האיר ותדד שנתו מעיניו, והנה ראיתי אותו כראות פני מלאך אלוקים, רבינו התפלל תפלתו כהרגלו, לא ראו עליו שום סימני עייפות וכדומה, ולא נגרע מעבודתו דבר, אף אחד בבית המדרש לא ידע איזה מחזה מוזר היה כל הלילה, והאיש משתאה ומחריש כמצווה ועומד שלא להוציא הגה מפיו מכל מה שראה בלילה הזה שנשתנה מכל הלילות. ('נועם שלמה', ח"א עמ' נ"ד)
בזכות הצדקה
לסיום, נביא בזה מה שסיפר הגרחב"צ פאלגער שליט"א שאירע מפעם לפעם ששאלו אנשים שונים את רבינו זצ"ל באיזה זכות זכה לאריכות ימים מופלגת, בבריאות הגוף ובשלימות כל החושים, ועל דרך שמצינו בגמרא (מגילה כ"ז:) השאלה 'במה הארכת ימים', והשיב רבינו זצ"ל תמיד תשובה המותאמת אל השואל, פעם השיב, הלא אמר הכתוב (משלי כ"א כ"א) 'רודף צדקה וחסד ימצא חיים', ואומר (משלי ט"ז ל"א) 'עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא'.
והוסיף לפרש בדרך מליצה הפסוק בקהלת (י"א א') 'שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנה', שבזכות זה שעוסק בצדקה וזן ומפרנס אחרים, 'ימצא רוב ימים', היינו אריכות ימים, ועל דרך הפסוק הנ"ל, רודף צדקה וחסד ימצ"א חיים, והפסוק, בדרך צדקה תמצ"א. ('שבח אהובים', עמ' תקס"ז)
מה היו תרגילי ההתעמלות של רבינו?
סיפר בנו כ"ק מרן אדמו"ר מהרנ"צ זצוק"ל באחת משיחות קדשו: "עובדה הווה ופעם שאל את כ"ק אאמו"ר זי"ע אחד מראשי הישיבות בניו יארק אודות זכותו הגדולה שאף שהגיע לזקנה ושיבה מופלגת, והוא כבר קרוב לגיל תשעים, עם כל זה הוא עוסק בעבודת הק' במרץ והתלהבות כאדם צעיר לימים, והתענין הראש ישיבה הנ"ל האם עושה הרבי מבאבוב עקסערסייז (תרגילי התעמלות) מיוחדים, כי אולי זהו הסוד של מצב בריאתו הנפלא.
"כאשר שמע כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל את זה, הוציא מהמגירה שבשולחנו חבילות חבילות של קבלות, שמקבל תמיד מהצדקות המרובות שפיזר נתן לאביונים, והתבטא, דאס איז דער עקסערסייז וואס איך טוה! (זה תרגיל ההתעמלות מה שאני עושה)
"ואז שאלתי אותו שאלה, האם אבא נותן צדקה כדי שיזכה לאריכות ימים? ענה לי כ"ק אאמו"ר זצ"ל, ניין, כ'געב צדקה אז איך זאל זוכה זיין תשובה צו טוהן! (לא, אני מביא צדקה בכדי שאזכה לעשות תשובה).
ואהבת לרעך כמוך
"סיפר לי אחד מבאי הבית שבקאנטרי היה כ"ק אדמו"ר מבאבוב זצ"ל הולך מביתו לביהכ"נ בגפו, והם סברו שאינו מתאים שילך לבד בלא לווית משמש, לכן היו ממתינים בצד כשיוצא מביתו כדי ללוותו שלא ילך לבד.
"פעם בבוקר ראו שעומד אצל עץ מהורהר בעצמו ועומד בצד, וכשהבחין בהם ננער ממחשבתו ואמר, נו, נלך להתפלל, והלך בזריזות, וכשראה שהבחינו בו אמר להם, אני עומד כל יום קודם התפילה ומתבונן בעצמי שאיתא מהאריז"ל שצריך קודם התפילה לכוון במצות ואהבת לרעך כמוך, ואני מתבונן אם ישנו יהודי בכל העולם שאיני אוהב אותו כמוני, לפעמים זה בא בקושי. (כ"ק אדמו"ר מגארליץ שליט"א ארה"ב 'בצילא דמהימנותא', פנחס תש"ע עמ' ו')