'זיכוי הרבים' של ר' ירחמיאל היה שם דבר, מושג הכולל בחובו מגוון נושאים, קשת רחבה של עניינים כפי שנראה לפנינו.
החל מאמירת שיעורים, שיחות, הרצאת הרצאות, עבור דרך מכירת מוצרי מזון כשרים בתכלית ההידור לחג הפסח שאף בזה זיכוי הרבים ממדרגה ראשונה, או בהבאת מכונות גילוח כשרות לאנשים הרחוקים מתורה ומצוות, וכלה במערכת ענפה של ישיבות בין הזמנים, או הקמת קעמפ לבני הישיבות, והרשימה עוד ארוכה.
הצד השווה שבהן, שבכל הפעילויות הברוכות והמגוונות היה 'זיכוי הרבים'.
'שולחן ערוך' שלם עם סימנים, סעיפים וסעיפים קטנים היה לו לר' ירחמיאל בהלכות 'זיכוי הרבים', כי כשם שאין רגע פנוי ביממה של האיש הישראלי שאין לו התייחסות ב'שולחן ערוך', כך בהלכותיה החמורות של זיכוי הרבים וריבוי כבוד שמים יש לו לר' ירחמיאל סעיפים ותתי סעיפים.
'פסחמיאל'
'אם אין קמח אין תורה' אומרת המשנה, ואצל ר' ירחמיאל היה זה הלכה למעשה. התלמידים והתלמידות הרבים שהוכנסו על ידו לבתי ספר חרדיים, לישיבות ולסמינרים, עמדו לקראת חג הפסח בפני שוקת שבורה, שכן, אינה דומה מערכת הכשרות בכל ימות השנה למערכת הכשרות של חג הפסח.
בל נשכח שמדובר בתקופה שלפני ארבעים שנה, עת אשר אף 'בני התורה' בכל אתר ואתר היו עמלים להשיג מזון בסיסי עם כשרות מהודרת. על אחת כמה וכמה אנשים שאינם מציבור היראים לדבר ה', כאלו שבנם או בתם נכנסו למוסד חרדי ותו לא, שהדבר היה למעלה מהשגתם, וכיצד יצליחו הם לשמור על רף כשרות נאותה בימי הפסח.
כאן נכנס לתמונה ר' ירחמיאל שיחד עם בחורים מהישיבה שסייעו לו, עבד פיזית משך ימים ולילות במכירת מוצרי יסוד כשרים למהדרין בערב פסח, למען המטרה הנעלה: הצלת משפחות עמך בית ישראל ממשהו חמץ בפסח
ר' בנצי פרידמן הי"ו שהיה בחור בישיבה באותה תקופה מספר לנו על אותם זמנים. 'הרעיון 'נפל' לר' ירחמיאל במהלך חודש אדר, אולם באותן השנים מי שרצה להזמין מצות ממאפיית 'הלפרין' היה צריך לעשות זאת כבר בחנוכה או בעשרה בטבת, מחמת העומס הכבד, וכאן נקלענו לבעיה עצומה. אך לאחר הפעלת קשרים ופרוטקציות רבות, וכמובן תשלום מראש של כל הסחורה, התרכך אדון הלפרין והצלחנו להשיג את מבוקשנו'.
'אני בעצמי ועוד בחורים רבים', מספר ר' בנצי, 'הגענו הביתה לבין הזמנים בערב פסח ממש. בכל אותו זמן פשוט נשאבנו לעבודת הקודש ולפעילות רצופה סביב השעון לשם שמים, בניצוחו של ירחמיאל שכונה אז 'פסחמיאל"…
'מידי ערב היו נוסעים הבחורים למושבים כמו 'ישעי', 'בני עייש', 'אור יהודה', 'יהוד' ועוד, וכן קיימו ימי מכירות ביבנה ובאשקלון, וכך היו משנעים את הסחורה עם סוסיתא, פיג'ו, או עם טנדר 'דאבל קבינה', ועברו ממושב למושב'.
למותר לציין כי לר' ירחמיאל היו רק הפסדים ממכירה זו עקב גניבות, או סחורה שנתקלקלה וכדומה, אך ר' ירחמיאל אינו נותן אל ליבו את ההפסדים הכספיים, הוא רק חושב קדימה, כיצד ניתן להרבות כבוד שמים בזה העולם, ואיך ניתן לזכות את עם ישראל במזון בסיסי מהודר לחג הפסח.
כן! חשובים לו רווחים עתידיים, אבל בעולמות נאצלים יותר.
מצות רפאל הלפרין…
'היה זה באחד משנות המ"ם', מספר הרב ארזי כהן, 'הביקוש למצרכי פסח בכל אזור הדרום הלך וגבר, ר' ירחמיאל היה מקבל טלפונים מישובים רבים שאף הם היו מעוניינים לקנות מזון כשר 'למהדרין מן המהדרין' לפסח. אי לכך ר' ירחמיאל החליט להפריד את המכירה באשדוד משאר חלקי הדרום, אני הקטן מוניתי מטעמו על ארגון המכירות בשאר הישובים שבדרום הארץ, מלבד המכירה באשדוד עליה הופקד אברך אחר'.
'מתוקף תפקידי הייתי צריך לנסוע בכל יום למושב אחר, כמובן בתאום מראש. היינו קובעים שביום פלוני בין השעות 2.00 עד השעה 6.00 אחרי הצהריים תתקיים מכירת מוצרי פסח למהדרין ברחבת בית הכנסת וכדומה, וכך היינו עוברים ממושב למושב'.
'באותה שנה החל הר' לודמיר בעליו של 'מצות יהודה', לאפות מצות כשרות למהדרין בהכשר הבד"ץ בשם 'מצות ירושלמי'. המאפיה הוותיקה והמוכרת 'הלפרין' פשוט לא עמדה בעומס הרב, ולפיכך כורח המציאות היה לפתוח מאפיה נוספת, כאשר על 'מצות ירושלמי' דאז התנוסס בגדול הסמל של הבד"ץ'.
'מכיוון שהיה מחסור חמור במצות 'הלפרין' הוחלט שנשלח למושבים מצות 'ירושלמי'. אולם את הסיפור הבא לא העלנו אפילו על קצה דעתנו'.
למכירה שבאחד המושבים הגיעה גברת מבוגרת ששאלה אותנו היכן המצות. בפשטות הצבענו לעבר החבילות של מצות 'ירושלמי', אולם זה לא סיפק אותה באמרה 'הרב רחמיאל' אמר לנו רק הלפרין'!… בשום אופן היא לא הסכימה להתפשר על מצות אחרות ויהי מה! הרב רחמיאל אמר הלפרין ודי!
לא נותרה לנו ברירה אלא להביא לה במיוחד בסיבוב הבא למושב הסמוך חבילת מצות של 'הלפרין'.
אף ר' ירחמיאל עצמו סיפר בחיוך על תמימותם של אנשי המושבים שלא היו מוכנים להתפשר על פחות ממצות 'רפאל הלפרין'… שהתפרסם באותה תקופה כאלוף העולם בהיאבקות חופשית.
כמובן שהקשר בינו ובין מאפית מצות הלפרין אינו קיים כלל…
ישועה באישון ליל
את הסייעתא דשמיא שהייתה לר' ירחמיאל בהפעלת כל סניפי ה'פסחמיאל', היו שקראו לזה 'ירחמרקט' קשה לתאר.
הייתה זו לוגיסטיקה שלא מביישת רשתות שיווק גדולות בימינו. עשרות רבות של פריטי מזון כשרים לפסח למהדרין, כאשר הכמויות היו בלתי צפויות מראש. המפעילים מתנדבים רבים, ללא קופות רושמות, היה זה פלאי פלאים שבתנאים כאלו המטרה הקדושה הושגה ומאות רבות של משפחות ב'פריפריה' שמאשדוד ודרומה זכו למאכלים כשרים לפסח, למהדרין מן המהדרין במחירים נמוכים.
אופיו של 'ירחמרקט' לא איפשר לדעת מראש את הכמויות הנדרשות מכל פריט. פעמים היה זה ה'זנגוויל' שהיה חסר, או ה'פפריקה האדומה'. לעיתים נדרש ר' ירחמיאל לעלות לירושלים להשלים את החסר כתוצאה מהדרישה הבלתי צפויה.
באחת מנסיעות אלו בשעת לילה מאוחרת עם ה'פולקסוואגן דאבל קבינה' העמוסה בדרך חזור מירושלים לאשדוד אירע מקרה מעניין. ר' ירחמיאל שהכיר את כבישי ישראל על כל קיצוריהם החליט לנסוע בכביש המשובש שבין המושב 'בית חלקיה' לקיבוץ 'חפץ חיים' כביש זה קיצר את הדרך מירושלים לאשדוד בכמה דקות, שהיו שוות לר' ירחמיאל מפז.
באחד מעיקולי הדרך המשובשת נדם לפתע מנוע הרכב העמוס. ר' ירחמיאל ירד לבדוק מה הביא את המנוע לשבות בדיוק בשעה זו שלאחר חצות, בכביש שהיה שומם בשעות אלו. כמובן שללא אמצעי תקשורת הקיימים היום. אך הקב"ה 'רגלי חסידיו ישמור' זימן לו ישועה באופן מידי.
מעבר לעיקול הדרך נצנצו פנסיו של רכב שגם הוא בחר לנסוע בקיצור דרך שומם זה…
היה הזה הג'יפ של 'הפעילים' בו נהג ידידו הטוב הרב שלמה מרזל ז"ל שהיה בדרכו לירושלים מביקורי בית אצל תלמידות שסודרו על ידו בסמינרים ושהו בביתם בימים של ערב הפסח. הרב מרזל פתח את מכסה המנוע פשפש פה ושם והניע את הרכב לרווחת הזקוקים לישועה. כך המשיך ר' ירחמיאל באישון ליל בדרכו לביתו
(מתוך הספר 'ירחמיאל' קווים לדמותו של גדול מזכי הרבים הרב ירחמיאל קראם)