יומא סג
האם מותר להקריב מליל שמיני או מיום שמיני?
שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה
רבי אפטוריקי מדייק בגמרא (זבחים יב. חולין פא.) מכת סתירה בפסוק בפרשת אמור (ויקרא כב כז): ״שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ״- הרי שבלילה שאחר היום השביעי, ליל שמיני, הוא כבר ראוי לקרבן, ואילו בהמשך אומר הפסוק: ״ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה׳״ – הרי שרק ביום השמיני ראוי הוא לקרבן ולא בליל שמיני? אלא, יישב רבי אפטוריקי, לילה לקדושה, יום להרצאה.
בתשובותיו, כותב הגאון בעל ״חת״ם סופר״, שגאון אחד עוררו בתמיהה זו :למה המתין רבי אפטוריקי עד לפסוק בספר ויקרא, כאשר יכול היה לדייק את דיוקו כבר בפרשת משפטים בפסוק ״כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי״ (שמות כב כט), שאף בו יש מקום לדיוק זה ולמסקנה שהסיק?
והוא מיישב בחילוק נפלא עד למאוד: בפסוק בפרשת אמור, המתייחס לבכור בהמה, לא היה קשה מאומה, שהרי קיימא לן שבקדשים הלילה הולך אחר היום, ואם כן בכור שקדושתו מרחם מתחיל יום השמיני שלו עם עמוד השחר של היום השמיני, בעוד כל הלילה שלפניו עדיין שייך ליום השביעי, ועל כן אין מקום לקושיא מראשו של הפסוק לסופו, כי ״שבעת ימים יהיה עם אמו״ מסתיימים בעמוד השחר של היום השמיני, ועל כן אומר הפסוק שמאז והלאה תתנו לי, ולא קשה מאומה.
בפרשת אמור, לעומת זאת, מדובר בבהמת חולין שרוצה להקדישה, והלא בחולין, היום הולך אחר הלילה, ואם כן שבעת הימים מסתיימים עם צאת הכוכבים שבסוף היום השביעי, ואף על פי כן נאמר בהמשך הפסוק שרק מיום השמיני והלאה יירצה, והיטב הקשה רבי אפטוריקי, עד שמכח קושיא זו הוצרך לחלק ולומר: לילה לקדושה, יום להרצאה. ודברי פי חכם, חן!
(כמוצא שלל רב שמות כב כז – שו״ת חת״ם סופר — יו"ד סי' יז)