כוחה של מחשבה
"צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" (ו, ב)
פירש רש"י: "אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות. אמר רבי שמעון: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס".
העולה מוקרבת כולה על המזבח, אין בה אכילה, לא לכהנים ולא לבעלים, לעומת הקרבנות האחרים, שרק החלב – שבלאו הכי אסור באכילה – עולה על המזבח, ואת החלקים האחרים אוכלים.
והנה חז"ל אומרים שעולה באה על הרהורי הלב, לעומת חטאת ואשם שבאים על מעשה עבירה בפועל. אם נשאל מה יותר חמור ממה, הרהור עבירה או מעשה בפועל? מי עשה מעשה חמור יותר – זה שגנב או זה שחשב לגנוב? התשובה פשוטה: בוודאי זה שעשה מעשה בפועל! ואם כן קשה: למה זה שחטא רק בהרהור עבירה מביא קרבן שכולו עולה על המזבח, ואילו זה שחטא בפועל מביא קרבן שרובו נאכל, ורק חלק קטן ממנו עולה על המזבח. לכאורה ההיגיון אומר הפוך: זה שחטא רק בהרהור יביא קרבן שרק חלקו הקטן עולה על המזבח, וזה שחטא במעשה יביא קרבן שכולו עולה על המזבח?
התשובה: זה שחטא בפועל, מרגיש בדרך כלל צביטה בלב, ומצטער שחטא. הצביטה הזאת מהווה כבר חצי כפרה, והוא יכול כבר להביא קרבן שרק חלקו עולה על המזבח ורובו נאכל. לעומתו, מי שחטא רק בהרהור, מרגיש עם עצמו מצויין. 'ברוך ה' התגברתי, רק חשבתי לעבור עבירה ולא עברתי'. הוא לא מרגיש בעיה כלשהי. משום כך הוא זקוק לכפרה כפולה ומכופלת, ועליו להביא קרבן שכולו עולה על המזבח.
רבי יעקב גלינסקי זצ"ל היה אומר: עבירה עם אנחה – היא לא אותה עבירה כמו בלי האנחה!
בספר "נועם שיח" מביא: שני אנשים קשרו אותה קשירה בשבת. אחד קשר כשבדעתו להתיר את הקשר במוצאי שבת, והשני קשר כשבדעתו להשאירו במשך זמן מסוים [יש מחלוקת לכמה זמן: עשרים וארבע שעות, שבוע, או חודש], הראשון פטור והשני חייב סקילה. לכאורה מה ההבדל, הרי שניהם קשרו את אותו קשר? התשובה: ההבדל נעוץ במחשבה! המחשבה היא המבחן היכן אדם נמצא.
דוגמא נוספת: שני אנשים הוציאו בשבת את אותה שקית מביתם הפרטי לכביש גהה בדרכם לבקר חולה בבית החולים 'תל השומר'. שניהם נעמדו עם השקית שבידיהם. האחד עמד כדי לכתף, לסדר את האחיזה בשקית טוב יותר, והשני עמד לנוח. הראשון פטור והשני חייב סקילה. מה השתנה? המחשבה!
המחשבה מקומה במוח. המוח מנהל את כל הגוף. משום כך מקומו של אדם נקבע לפי מחשבותיו. מי שיש לו במוחו שאיפות של רוממות, מחשבות של עליה – הדבר מוכיח שהוא אוחז ברוחניות. ובמה שהוא אוחז – הקב"ה נותן לו סייעתא דשמיא להצליח.
שמעתי מהרב וולבה זצ"ל, שבשמים דנים בני אדם לפי מה שמוחם היה מלא בו. יש אנשים שמוחם מלא במחשבות קדושות, ויש כאלו שכל חייהם היו עסוקים בתאוות ומוחם היה מלא בהרהורי עבירה. יתכן שמצד המעשים בפועל יהיה אחד שעשה פחות עבירות, ובכל זאת ידונו אותו בחומרה על כל המחשבות, ההרהורים, שהם הם קובעים ומגדירים מי האיש.
(רבי גואל אלקריף שליט"א– נאה דורש ויקרא)