"וגמליהם נושאים נכואות וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה" (לז, כה)
הביא רש"י את דברי המדרש: 'למה פרסם הכתוב את משאם? להודיע שכרן של צדיקים. דרכן של ערבים לשאת נפט ועיטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע'.
ונשאלת השאלה: אחרי תלאותיו של יוסף, ואחרי הסבל והביזיון שהיו מנת חלקו בעת מכירתו לעבד, וכל יסוריו הנוראים שעבר, מה הערך של החסד שעשה עמו ה', בהזמינו לו גמלים נושאי בשמים כדי שיהיה לו ריח טוב? וכי יש ערך לדבר הפעוט הזה, לכאורה, כדי להשיב נפשו אל מול סאת יסוריו הגדולה?!
וידוע לבאר בשם הגאון רבי מרדכי פורגמנסקי זצוק"ל, מגאוני ליטא שלפני השואה, שהביא לבאר במשל, לילד שחלה והוצרך לטיפול רפואי מורכב, וביום הכנסו לבית החולים מלווים אותו בני משפחתו, ומעניקים לו שפע מתנות וממתקים. לבית החולים נכנסים עמו רק אביו ואמו ושוהים עמו עד התקרב שעת הטיפול, וכשהוא מובל לחדר הטיפול – מקדם את פניו רופא, ומבקש מההורים להישאר מחוץ לחדר בזמן הטיפול. ההורים מנשקים ומחבקים את בנם ומלווים אותו במבטיהם ,עד הרגע שהדלת נסגרת בפניהם.
הילד נשאר לבד… לפתע הוא מבחין בחלון קטן באחת מפינות החדר, וכשהוא מתבונן בו היטב, הוא מבחין שמבעד לחלון מציצות פניה המרגיעות של אמו היקרה, מיד הוא נרגע ומחייך.
מה בעצם השתנה?! הרי כל המצב הרפואי עדיין על מקומו, אמנם כן, אבל לעבור טיפול שכזה עם אמא, זו חוויה אחרת!
ריח הבשמים שעלה באפו של יוסף, בעלותו על הגמל המיועד להורידו למצרים, זה היה החלון דרכו הקב"ה 'הציץ' אל יוסף. אמנם סאת יסוריו קשה, אחיו מוכרים אותו לעבד, אבל הידיעה וההרגשה של "עמו אנכי בצרה" של "מציץ מן החרכים", משנה את כל התמונה.
אבא אתנו בכל מצב! אנחנו אף פעם לא לבד! עמו אנוכי בצרה בכל עת! ודי בהרגשה זו בשביל לתת הקלה לאלו הסחופים בצרותיהם, ולדעת כי הקב"ה מוליכם בידו בין הגלים, לשומרם ולהצילם, ולגואלם בבוא הזמן ברחמים גדולים.
בילקוט 'לקח טוב' (גלות ואמונה) מביא מעשה נפלא: האדמו"ר מסקולען, רבי אליעזר זוסיא פורטוגל זצ"ל, היה מפורסם באהבת ישראל העצומה שלו. הוא ואשתו אימצו באופן אישי קרוב לארבע מאות ילדים לאחר מלחמת העולם השנייה, ודאגו לצרכיהם הן הפיזיים והן הרוחניים. הארגון שלו 'חסד לאברהם', פעל לטובת אלפים אשר היו זקוקים לעזרה.
באותו הזמן, ותחת השגחתו והדרכתו של בנו ויורשו ר' ישראל אברהם פורטוגל, סייע למהגרים מעבר למסך הברזל ומאירן, והיה דוגמה ומופת לארגונים נוספים שעסקו באותו התחום. ר' קלמן דריבן מברוקלין שמע מפיו של האדמו"ר את הסיפור הבא:
כאברך צעיר ברומניה, השפיע הרבה על צעירים ומבוגרים להתקרב לאמונה בה'. הוא שכנע אנשים צעירים שלא יצטרפו לצבא הרומני, מאחר שהעושים זאת מרחיקים את עצמם באופן מוחלט מדרכי היהדות בלא שיוכלו לשוב, במקום זה הוא עורר אותם להצטרף לישיבה אשר שם ילמדו תורה, ואשר צעד זה ישאירם נאמנים למסורת אבותיהם ולמורשתה.
יום אחד הלשין מישהו לשלטונות רומניה, שאדם בשם 'הרב פורטוגל' מדריך צעירים היאך להמנע מלשרת בצבא. השלטונות בדקו את הדבר ומצאו שאכן הטענה צודקת, הם תפסו בזעם את הרב וכלאו אותו בצינוק מלוכלך וחשוך לבדו, ולקחו ממנו את הכיפה ואת משקפיו. הרב היה אדם חלש וחולני, ובראותו את מצבו בתא הקר והלח, אשר המקום היחיד שיכול לשבת או לנוח בו הוא האדמה הקרירה והמעופשת, דימה שסופו קרב. הרב רצה להתפלל אך ראשו לא היה מכוסה, לכן משך את החליפה שלבש מעל לראשו והחל לפזם בקול את התפילות שידע בעל פה.
היה ידוע, שתפילת שחרית של האדמו"ר נמשכה לפעמים מספר שעות, וקריאת שמע בשעת תפילת מעריב היום יומית, היתה עשויה להימשך עשרים וחמש דקות. גם על פי סדרי התפילה הרגילים שלו – דקדק תמיד בכל מלה שבתפילה, אך במצב המיוחד שהיה שרוי בו, הוצרך לדקדק יותר. שם בבית הכלא לא היה כל ענין שיתפוס את זמנו או ידרוש את תשומת לבו, הוא החל להתפלל תפילת שחרית. כל מלה נאמרה ברגש מעומק הלב, כל משפט נהגה בצירוף הפסקות למחשבה מעמיקה.
הרב הגיע לתפילת 'ברוך שאמר'. תפילה זו מכילה רצף של שבחים שאנו מברכים לה' בהיבטים שונים זה מזה. הרב התרכז בכל משפט בדרך שמעולם לא נהג לפני כן: "ברוך שאמר והיה העולם… ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים"… כשהגיע למילים אלו: "ברוך גוזר ומקיים", צצה במוחו שאלה: מדוע יוזכרו כאן מלים אלו, הרי הן נראות יוצאות דופן בתוך תפילה זו, בדרך כלל משמעות המלה 'גוזר' היא הנהגה קפדנית ולא רצויה לבני אדם! יתירה מזו, אנו אומרים שהוא לא רק גוזר גזירות אלא גם מקיים אותן?! הרב היה נבוך. כל המשפטים האחרים שתפילה זו מתארים היבטים חיוביים של הנהגת ה': "ברוך מרחם על הארץ", "ברוך משלם שכר טוב ליראיו"…?!
ואז נצנצה במחשבתו הבנה נפלאה במילים אלו: 'מקיים' בדרך כלל משמעותו היא הוצאה לפועל של דבר מסוים, אבל יש עוד משמעות למילה 'מקיים', והיא: שהוא נותן אפשרות קיום לעמוד במצבים מסוימים, הוא מקיים אותך כדי שתצליח לעמוד בניסיונות!
הרב הבין שהוא עצמו באותו זמן נמצא בגזרה, אך מאותו רגע ואילך הוא הסתכל על מצבו בחיוביות, מפני שידע שה' גם מקיים אותו, כדי שיוכל לעמוד בגזרה! הוא כבר לא היה במצב של ייאוש, הקב"ה בתוך הגזירה, מקיים אותו ונותן לו כוחות מיוחדים לעמוד בניסיונות!
הוא החל להאמין שזהו רק ענין של זמן עד שיינצל, ואכן לאחר ימים מספר, בהתערבותם של אנשים מבחוץ, שוחרר הרב מידי השלטונות הרומנים, ומדי שנה ביום השנה לשחרורו מבית הכלא, היה הרב מכנס את מקורביו, מספר להם מקרה זה ומסביר את הפירוש החדש והמעודד שמצא במלים "גוזר ומקיים", הוא היה מעודד את כל הנאספים, שלעולם אין להישבר במצבים קשים, מפני שה' גם בעת גזרה נמצא אתנו, ונותן כח להולכים בדרכיו.