האם הפסקת אכילה בערב יום הכיפורים נחשב כקבלת התענית? │ מה היא מהות קבלת התענית? │ וממתי חלה קבלת התענית?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות ראש השנה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תר"ח מסעיף ג' עד סוף הסימן]
הפסיק לאכול בערב יום הכיפורים
אומר השולחן ערוך, אף על פי שאדם הפסיק לאכול בערב יום הכיפורים מבעוד יום, בכל זאת, לא נחשב הדבר כמו שהוא קיבל על עצמו את התענית, ומותר לו לחזור ולאכול אם הוא ירצה, וכתב המשנה ברורה, יש שכתבו שהמנהג הוא שלאחר שאכל, אסור לו לחזור ולאכול, שבזה שהפסיק מלאכול, נחשב שקיבל על עצמו את התענית בפה, ולכן, נכון הדבר שלפני ברכת המזון יאמר בפירוש שאינו מקבל עליו עדיין את התענית, ולפחות יחשוב כך בליבו אפילו אם לא הוציא בפה בפירוש.
מהות קבלת התענית
באופן שקיבל עליו את התענית, אסור באכילה, וכן ברחיצה וסיכה ובפרט אסור במלאכה.
זמן קבלת התענית
קבלת תענית מועילה רק מפלג המנחה ואילך, אבל אם קיבל עליו את התענית לפני פלג המנחה, הקבלה לא מועילה, משום שקבלת התענית של יום הכיפורים אינה מדין קבלת תענית, אלא הקבלה מועילה מצד הדבר שהוא מחיל על עצמו את היום טוב כתוספת יום הכיפורים, והרי היום טוב עצמו יכול לחול רק מפלג המנחה.
מאכלים הנאכלים בערב יום הכיפורים
אדם שהוא מתפלל במצב שהוא לא שבע, הוא פחות מתגאה, ולכן צריך לאכול בערב יום הכיפורים מאכלים קלים לעיכול, כדי שלא יהיה שבע ומתגאה כשיתפלל, וכן לא יאכל בסעודה המפסקת דברים המחממים את הגוף, כדי שלא יבוא לידי קרי, והרי ביום הכיפורים אסור לטבול, וכן לא יאכל מאכלי חלב שמרבים זרע, וכן יזהר מאכילת שום וביצים שמרבים זרע, אבל בסעודת שחרית של ערב יום הכיפורים, נוהגים לאכול מאכלי חלב.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א