בעל תוקע שהוצרך להחליף את השופר בין הברכות לתקיעות האם צריך לחזור ולברך על השופר השני? │ מה נאמר על בעל תוקע הנוטל שכר על התקיעות? │ מה הטעם שיש לתקוע דווקא בשופר של איל? │ ומה הדין בשופר של נבילה וטריפה? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות ראש השנה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקפ"ה סעיף ד' בסוף דברי הרמ"א – סימן תקפ"ו סעיף א']
הקראת סדר התקיעות בפני הבעל תוקע
נוהגים להקריא לפני התוקע את סדר התקיעות מילה במילה, כדי שלא יטעה, ונכון הדבר, והחזן המתפלל שחרית, הוא יקריא לתוקע, ובמקום שיש מורה צדק, הוא יקריא לתוקע, ואפילו תקיעה ראשונה יקריא המקריא לפני הבעל תוקע, ואף על פי שלא מצוי שיטעה התוקע בתקיעה ראשונה, מובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו' בשם המחצית השקל, שטעם הדבר הוא, משום 'לא פלוג', דהיינו, שלא חילקו בין התקיעות, ולכן יקריא המקריא לתוקע בכל התקיעות כולם.
הפסק בין הברכות לבין התקיעות
כתב המשנה ברורה, פעם אחת לא היו יכולים לתקוע, והפך התוקע את השופר, וקראו לתוכו 'ויהי נועם', ושוב יכלו לתקוע, והיינו, שיש בזה סגולה שעל ידה אפשר לתקוע בשופר, וכתב הדגול מרבבה, שזה דווקא בתקיעות דמעומד, אבל בתקיעות דמיושב, זה הפסק גמור בין הברכה לבין התקיעה הראשונה, ואסור לומר 'ויהי נועם' לפני התקיעה.
החלפת שופר בין הברכות לתקיעות
אם מחמת סיבה כל שהיא, הבעל תוקע צריך להחליף את השופר שיש לו בשופר אחר, הדין הוא, שאינו צריך לחזור ולברך, כיוון שהשופר היה מונח לפניו על השולחן, ומסתמא הייתה דעתו על כל השופרות כולם, ומובא כאן בהערה, שאם באמת השופר השני לא היה מונח לפניו בשעת הברכה, מובא לעיל במשנה ברורה סק"ד, שצריך לחזור ולברך, אבל אם הוא כבר התחיל לתקוע בשופר הראשון, הדין הוא, שהוא לא צריך לחזור ולברך על השופר השני, גם אם הוא לא היה מונח לפניו בשעת הברכה.
לימוד הלכות וסדר התקיעות
המקריא והתוקע, ראוי להם שילמדו היטב את דיני השופר וסדר התקיעות, משום שלפעמים קורה, שיש טעות בפי המקריא, או ששגג התוקע, וצריך לדעת מה לעשות, האם להמשיך בתקיעות, או לחזור לראש סדר התקיעות.
שכר החזן והתוקע
בעל תוקע הנוטל שכר על תקיעות שופר בראש השנה, או חזן הנוטל שכר כדי להתפלל, או כדי לתרגם בשבתות ובימים טובים, אינו רואה סימן ברכה מאותו שכר, וכוונת הדבר מובא כאן בהערה, על פי מה שכתוב לקמן בסימן תרצ"ו במשנה ברורה סק"ד, לגבי מי שעושה מלאכה בפורים, שגם בזה נאמר שאינו רואה סימן ברכה, ומבואר שם במשנה ברורה, שיש שפירשו, שיפסיד אפילו את הקרן, ויש שפירשו, שהכוונה היא שהוא לא ירוויח, אבל את הקרן עצמה הוא לא יפסיד, ולגבי אדם העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה, מבואר שם לעיל בסימן רנ"א סק"ב, שאינו רואה סימן ברכה, דהיינו, שגם אם הוא ישתכר במקום זה, הוא יפסיד במקום אחר.
דיני השופר
מצוה לתקוע בשופר של איל, לזכר עקידת יצחק, וגם כבשה נקבה היא בכלל שופר של איל, ומובא כאן בהערה בשם הט"ז, שאף על פי שבעקידת יצחק היה איל זכר, בכל זאת גם כבשה נקיבה מזכירה את העקידה, כי כל מיני הכבשים מזכירים את האיל שהוא ממשפחת הכבשים, אבל המהדרים ביותר, מחפשים שופר של איל בדווקא, שהוא יותר זכר לאיל של יצחק, וכן יהיה השופר כפוף, לסימן שיכפפו ליבם להקב"ה, ואם יש לפניהם שני אפשרויות, יש שופר כפוף שקולו לא יפה, ויש שופר אחר שקולו יפה אבל אינו כפוף, מובא כאן בהערה בשם ספר 'חוט שני', שצריך לתקוע בשופר הכפוף, משום שהדין שהשופר יהיה כפוף, מוזכר במשנה, והוא עדיף על הידור המצוה שיש בשופר קול יפה.
מסקנת הפוסקים, שהדין של שופר כפוף שהוא תקנת חז"ל שיכפפו ליבם להקב"ה, קודם על פני המנהג שנהגו ישראל לתקוע בשופר של איל זכר לעקידה, אבל גם הדין של שופר של איל זכר לעקידה, גם הוא נכלל בכלל הידור מצוה, שיש להוסיף בו עד שליש.
שופר של בהמה טמאה ושופר של נבילה וטריפה
אף על פי שמצוה שהשופר יהיה של איל ויהיה כפוף, בדיעבד, כל השופרות כשרים, בין פשוטים ובין כפופים, ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים, ושופר של פרה פסול, וכן קרני רוב החיות שהם עצם אחד ואין להם מבפנים זכרות, פסולים, וכן שופר מבהמה טמאה, פסול, אבל דין זה אינו ברור, ולכן, אם אין לו שופר אחר, יתקע בשופר של בהמה טמאה, ולא יברך עליו, שמא הוא פסול מדינא, וכשיזדמן לו שופר אחר, צריך לתקוע שוב ובלי ברכה, שמא יצא ידי חובה בשופר הראשון, ולפי כל השיטות, שופר של נבילה וטריפה, כשר לתקוע בו.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א