את הסיפור הבא סיפר הגה"צ רבי דוד שפרבר זצוק"ל אבדק"ק בראשוב ובעל ה'אפרקסתא דעניא' זצוק"ל.
בצעירותו תקפו את הרב מבראשוב כאבים עזים בעיניו ולא נתנו לו מנוח. הוא הלך לדרוש ברופאים, והם אמרו לו פה אחד: "באם רצונך להציל את עיניך – חייב הינך לחדול מלימודך!".
הדברים נחתו עליו כרעם ביום בהיר, ומיד הועיד את פעמיו אל עבר משכן כבודו של כ"ק מרן הרה"ק בעל ה'אמרי יוסף' מספינקא זצוק"ל, ושח באזניו דברים כהוויתן.
"רבי קדוש!", זעק, "הלא נאמר בתהלים 'לעולם לא אשכח פיקודיך כי בם חייתני', ואיתא בספרים הקדושים כי כוונת דוד המלך בזה היא, שאי אפשר לו שישכח את דברי התורה, כי כמו שאדם אינו יכול כלל לחיות ללא אויר לנשימה, כך בדיוק הוא אינו יכול לחיות ללא לימוד התורה!".
מששמע הרבי בעל ה'אמרי יוסף' את טענתו, הרגיע אותו ואמר: "וכי מה כבר יכולים הרופאים לעשות? האם הם אמרו פעם 'רפאנו' בכוונה?!… עבור על שלחן ערוך ’יורה דעה' מהחל עד כלה, וכשתרגיש כאב כלשהו בעיניך הנח עליהם את ציציותיך, והכאב יחלוף מאליו!".
שמע הרב מבראשוב בקול הרבי, ואכן בדיוק כך היה, הכאבים חלפו ונשכחו לגמרי.
ומסיים היה ה'בראשובער רב' את סיפורו בהיותו בן תשעים שנה, בהצביעו על משקפיו: "הרואים אתם? משקפיים אלו מרכיב אני רק משום נגד עין הרע!"…
(גיליון 'מתיקות הדף היומי', פנינים מתוך שיעורי הדף היומי של הרה"ג אברהם ישעיהו קובלסקי שליט"א)