יעקב א. לוסטיגמן
כחלק מסדרת הראיונות של 'לקראת שבת' עם חשובי הרבנים בישראל, אנו זוכים להביא השבוע שיחה מפיו של הגאון רבי יחיאל מיכל שטרן שליט"א, רבה של 'עזרת תורה' בירושלים, ומחברם של עשרות ספרים במגוון מקצועות התורה, כפי שנמסרה על ידו במיוחד לקוראי 'לקראת שבת', לעורר הלבבות ולהתחזק בענייני עבודת ה', מתוך שמחה של מצווה בסייעתא דשמיא.
"נמצאים בתקופה קשה במיוחד בתולדות עם ישראל, ובתולדות האנושות בכלל. תקופת ה'קורונה', על שם הנגיף הנושא שם זה, שמניינו עולה 'באפו ובחרונו' וכן עולה כמניין 'בצר להם'. אין לנו הבנה בכל הנושא, כמו שנאמר 'לא רבים יחכמו', שגם פסוק זה עולה כמניין קורונה…
אבל דבר אחד אנחנו כן יכולים ללמוד מכל הקורות אותנו בשנה האחרונה: נמצאים אנו בעידן שבו כל העולם מלא מדע וחכמה, נפתחו שערי שמים והעולם מלא וגדוש בהמצאות משוכללות שלא שערום אבותינו, ואין לך מחלה שלא מפתחים לה תרופה, או בעיה שאין לה פתרון טכנולוגי או כימיקלי וכדו'.
והנה בתקופה של קידמה כל כך גדולה, שילח הקב"ה נגיף קטנטן ובלתי נראה לעין, כעין מה שאמרו בגמרא שהיתוש מטיל אימה על הפיל, והפיל הענק והכבד לא יכול להתגבר על היתוש הקטנטן, וכבר אמרו חז"ל שאדם המתגאה צריך לזכור שיתוש קדמו בבריאת העולם.
בעניין זה כדאי לספר מעשה נפלא: הגאון רבי חיים יעקב קלפהולץ, היה לומד בחברותא עם מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל. הוא סבל ממחלות לב קשות, ואושפז בבית החולים הדסה-זיו (בית החולים הגרמני), ששימש אז כסניף של המרכז הרפואי הדסה. וכשבנו את בית החולים הגדול של הדסה, התנהל מבצע מורכב מאוד כדי להעביר את הגרח"י קלפהולץ לבית החולים החדש, ממש כמו מבצע צבאי, כי היה מחובר למכונת הנשמה עם הרבה מכשירים, והיו צריכים להעביר אותו יחד עם כל המכשירים, ולשמור על כך שהם גם יהיו פעילים לכל אורך המעבר, וששום צינור לא יזוז או יתנתק חלילה ממקומו, ולכן היה זה מבצע מאוד מאוד מורכב ומסובך.
המבנה החדש של הדסה היה אז ממש סמל לגאווה הישראלית באותם ימים. המדינה הצעירה הצליחה לבנות בית חולים אוניברסיטאי, בסטנדרט שנחשב אז למתקדם מאוד, לעומת בתי החולים האחרים ששכנו בצריפים ישנים, שעוד נותרו מהתקופה בה שימשו כבסיסים של הצבא הבריטי וכדו'.
אבל למרות כל הקידמה והטכנולוגיה, החדשנות והשכלול, במבנה החדש של 'הדסה' היו להקות ענקיות של יתושים שריחפו בחלל וממש העכירו את האווירה. הם מאוד הפריעו לחגיגה ולתחושת הגאווה הגדולה, וכמה שניסו להדביר את היתושים ולהתפטר מהם, הדבר לא הצליח, לפחות לא בימים הראשונים.
ימים אחדים לאחר שהרב קלפהולץ הועבר בהצלחה לבית החולים החדש, הגיע למקום ראש הממשלה דאז, הלא הוא ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. כחלק מהביקור נכנס ב"ג גם לבקר חלק מהחולים שהיו מאושפזים במקום, וכך הגיע לחדר האשפוז של הרב קלפהולץ, וביקש לדבר איתו ולשאול לדעתו אודות בית החולים החדש. הרב קלפהולץ שלא התבלבל מהמבקר המפורסם, אמר שבית החולים אכן חדש ומשוכלל וראוי לשבח את העוסקים במלאכה, אבל משמים חששו שאולי הם יתגאו חלילה ולכן שלחו יתושים, כדי להזכיר להם ש'יתוש קדמך', כמו שאמרו חז"ל שזה עיקר תכלית בריאתם של היתושים…
90 אחוז פתרון
ובאמת צריך לדעת, שכל הייאוש והתסכול באים ממקום של גאווה גדולה, כי אדם שאינו מתגאה ואינו חושב שהוא מנהל את העולם, ואפילו לא את עצמו, אינו מתבלבל מהמאורעות ומפגעי הזמן, כי הוא יודע שכל חייו נתונים בידי הקב"ה ואותו קב"ה שפעם החליט שאתה תאחר את האוטובוס, או שתכאב לך הרגל, או תרוויח מיליון שקל בלוטו – הוא אותו קב"ה שעכשיו החליט שתצטרך לעטות מסכה ולהתגונן מפני נגיף בלתי נראה. נו… מה קרה? השתנה משהו? הכל היה מנוהל אז על ידי הקב"ה, והכל מנוהל על ידו גם היום. לא השתנה שום דבר!
רק מי שמדמיין שהוא מנהל את עצמו ואת החיים שלו – יכול להתייאש ולהיכנס לתסכול ולעצבות גדולה כשהתוכניות שלו משתבשות.
בהקשר זה היה מרן הגרא"מ שך זצ"ל מספר, שכשהמציאו את הרכבת היו כמה כפריים נבערים שתמהו כיצד ייתכן הדבר שקרון ייסע בלי סוסים.
"מוכרחים לפתור את התעלומה ולבדוק היכן מתחבאים הסוסים!", הם אמרו, ושלחו שני נציגים שיחקרו את הנושא לעומק ויחזרו עם מסקנות ברורות.
אחר חצי שנה של חקירות ודרישות, שבו 'החוקרים' והודיעו לחבריהם בהתלהבות: "הצלחנו לפתור תשעים אחוז מהתעלומה!!!".
הכפריים שמחו מאוד לשמוע, והתמלאו הערכה ופליאה להצלחתם האדירה של ה'חוקרים', שהצליחו לפתור את רוב התעלומה, למרות שלא היה להם שום ידע מוקדם בנושא.
"הגענו לזירה, פרקנו ציוד והתחלנו להתכונן לעבודת המחקר", מספרים השניים כשהחזה שלהם מנופח בארשת חשיבות.
"סקרנו את האובייקט מכל צדדיו, ולאחר בדיקה חוזרת ונשנית הגענו למסקנה ברורה, שמדובר ברכבת בעלת קטר ועוד תשעה קרונות שמחוברים אליו. הקטר נוסע בראש, אחריו הקרון הראשון, אחריו נוסע הקרון השני, אחריו השלישי וכן הלאה…
"עכשיו אנחנו צריכים רק לברר איך הם נוסעים בלי סוסים", ממשיכים ה'חוקרים' לתאר את הקורות אותם, "החלטנו שכדאי להתחיל מהסוף.
"בדקנו את הקרון האחרון, מצאנו שהוא באמת לא מחובר לסוסים ולפלא איך הוא נוסע בכוחות עצמו. אחרי חקירות ודרישות גילינו שהקרון התשיעי מחובר ב'וו גרירה' לקרון השמיני.
"בשלב זה עברנו לבדוק את הקרון השמיני, איך הוא נוסע? בדקנו ובדקנו עד שגילינו שיש לו מנגנון חיבור, 'וו גרירה' שמחבר אותו לקרון השביעי, ובעצם הקרון השביעי הוא זה שמושך את השמיני שבתורו מושך את התשיעי…
"כך בדקנו אחד אחרי השני, ובכל הקרונות גילינו תופעה מדהימה, ממש פלא עצום, שכל אחד מהקרונות מחובר לזה שלפניו, ואפילו הקרון הראשון – גם הוא מחובר ב'וו גרירה' אל הקטר שנוסע לפניו… ובאמת אין זה פלא שלכל הקרונות אין סוסים, הם לא צריכים בכלל סוסים שיגררו אותם, כי הם ממש מחוברים כל אחד לקרון שלפניו".
תושבי הכפר הביטו בהם בהשתאות, מוקסמים מהתיאור המפורט, שמסביר שלב אחרי שלב איך כל הקרונות נמשכים זה אחר זה, בלי שיהיה מעורב בעסק אפילו סוס אחד. זה לא פחות ממדהים!!
כשנדמו קולות ההתפעלות קם אחד הנוכחים, ובעיניים נוצצות מסקרנות יוצאת דופן, ביקש לדעת את ההמשך של המחקר: "רגע…", הוא קרא ל'חוקרים'… "עוד לא הסברתם לנו איך נוסע הקטר, זה שגורר אחריו את כל הקרונות. איך הוא נוסע? גם הוא לא מחובר לסוסים?!".
החזות המנופחים של ה'חוקרים' הגאים, איבדו קצת מנפיחותם הגדולה, וירדו אט אט לגודלם הטבעי…
"תשמע", משיב לו ה'חוקר' המבוגר מבין השניים, "הנושא של הקטר הוא באמת נושא מורכב שהמדע עוד לא הצליח לפתור ולפצח את התעלומה שלו.
"בדקנו את הקטר, שלא תחשבו שלא בדקנו, אנחנו ניהלנו מחקר מקיף מאוד, וגילינו שאין לו שום סוס שגורר אותו, והוא גם לא מחובר לשום דבר אחר. כן מצאנו 'וו גרירה' אחד, אבל הוא בחלקו האחורי של הקטר, ואליו מחובר הקרון הראשון מבין התשעה. עם זאת אנחנו עדיין לא יודעים לומר כיצד הקטר נוסע בלי סוסים, ולכן הקדמנו מראש והבהרנו, שהצלחנו לפתור רק תשעים אחוזים מהחידה, ועשרת האחוזים הנותרים עדיין תלויים ועומדים, ואנו מקווים לגלות גם אותם במחקר ההמשך שאנחנו מתכננים לערוך בעתיד…".
זה לא רק הם
הסיפור הזה אירוני מאוד, הוא נשמע כמו מעשייה מגוחכת שיכולה להתאים לכפריים נבערים שלא ראו מימיהם מכשיר טכנולוגי, אבל האמת שכולנו מתנהגים כך, ושוכחים שיש מנהיג לבירה. לכל דבר יש סיבה, אבל אנחנו שוכחים לבדוק מי גרם לאותה סיבה.
באים החזאים ומודיעים על תחזית מזג האוויר, כשיש להם גם הסבר מפורט מדוע צפוי מזג אוויר סוער, בגלל שישנו אפיק ברומטרי מעל אגן ים התיכון, שהגיע מכיוון קפריסין. הוא מעורב עם אוויר קר שהגיע מסיביר, לכן בצירוף של שניהם יחד צפוי מזג אוויר סוער, וכן על זו הדרך בכל תחומי המדע.
מה עשינו בזה? מה גילינו? בסך הכל מצאנו את הקרון הקודם, שהוא זה שגורם לסערה שמתחוללת כאן, אבל מה מניע את אותו אפיק ברומטרי? מה הביא את מזג האוויר מסיביר? מי יצר את מזג האוויר בסיביר ולמה הוא קר כל כך, כי הוא רחוק מהשמש? מי יצר את השמש וגרם לכך שהיא תשפיע חום באופן מוגבל במידה ובמשורה?
היכן ה'קטר' שמניע את כל ה'קרונות' הללו? מה מניע את הרוח? מה גורם לאפיק הברומטרי? מי מוריד את הגשם?
במילים אלו פותח הרמב"ם את חיבורו הגדול 'משנה תורה': "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם – לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו".
את המילים הללו אנחנו צריכים לשנן ולחזור ולשנן, כי בהם מונח הסוד הזה, מי שמכיר את המילים הללו ומבין אותן, יודע מה מניע את הקרונות של אותה רכבת…
סגולה להינצל מקורונה
מספרים שפעם היה יהודי שלקה ל"ע בהתקף לב חמור. כמובן שהזעיקו אמבולנס וטיפלו בו כראוי, והצליחו להחזירו ממוות לחיים ב"ה.
בבית החולים לימדו אותו איך לזהות את החולשה שתבוא, אם תבוא בפעם הבאה. לימדו אותו מה מותר ומה אסור לאכול, איך צריך להתנהג ואילו תרופות כדאי לו לקחת, ולאחר שמצבו השתפר שחררו אותו לביתו.
היהודי חזר לביתו שמח וטוב לב, אבל דאגה גדולה קיננה בלבו – הרי מחר או מחרתיים הוא עלול למצוא את עצמו שוב במצב של סכנה. הוא כבר יודע שהוא בסיכון מוגבר לסבול מהתקף לב נוסף, ואין לו דרך להרגיע את עצמו מפני החשש התמידי הזה.
בצר לו בא לפני אדם גדול והשיח את דאגתו, השיב לו הרב: "הרופא לשבורי לב – ומחבש לעצבותם". הקב"ה יכול לרפא את לבך ולחבוש לעצבותך, אתה צריך להתפלל אליו ולבטוח בו.
בימים אלו אופפת את כולנו תחושת פחד וחשש מהעתיד, אך רופא כל בשר יכול לרפא גם זאת. וכי קצרה יד ה' מלרפא חולי קורונה, חלילה וחלילה?
אבל מה? אנשים מחפשים סגולות, אז אולי כדאי להיזכר באותו מעשה שמספרים על כפרי אחד שהיה לו לול תרנגולות, ופרצה מגפה בלול, כך שכל יום היה קם בבוקר ומוצא עוד כמה עשרות תרנגולות שמתו במהלך הלילה.
הוא מיהר לבית הרב וביקש סגולה שתיעצר המגפה. הרב נתן לו סגולה מסויימת, אבל למחרת שב היהודי בשנית ואמר שמתו לו עוד 50 תרנגולות.
נתן לו הרב סגולה שניה, והנה למחרת הוא שב ומדווח על 50 תרנגולות נוספות שמתו, ושואל את הרב אולי יש לו עוד סגולה לתת לו.
"סגולות יש לי מספיק", השיב לו הרב, "השאלה היא כמה תרנגולות עוד נשארו לך שעליהן נוכל לנסות את כל הסגולות הללו?…".
אין לך רשות
סיפר הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, שכשיצא מסיביר והגיע לארץ הקודש, היה שלב שבו כמעט נפל לייאוש חלילה, לאחר שאיבד את כל אשר לו, וכל האנשים מסביבו כולם היו דוויים ואומללים, ניצולי התופת וחסרי רוח חיים.
בא לפני ה'חזון איש' והשיח את אשר על לבו, אמר לו ה'חזון איש': "אני אספר לך מעשה:
"היה יהודי אחד שהיה נוסע ליריד, קונה סחורה ומוכרה. כך נהג הרבה שנים. לימים חלה ושלח את אשתו עם הכסף ליריד. כשהגיעה לשם מאיזו סיבה נפלה והתעלפה. העירו אותה, ניגשה לסוחר לקנות הסחורה, וכשפתחה את התיק חשכו עיניה כי נעלם הכסף. התחילה לצעוק: 'גנבו לי הכסף בזמן שהתעלפתי!'…
"אנשים רצו לסייע לה, ובתוך כך הגיע אחד ואמר: 'אני ראיתי את פלוני מרים הכסף מהרצפה!'. הגיעו אליו ושאלו: 'האם לקחת הכסף?', אמר 'כן! מצאתי על הרצפה ולקחתי… ומה רע בכך?'. אמרו לו: 'תחזיר לאשה, הרי זה נפל ממנה!'. השיב להם היהודי ואמר: 'על פי דין, אינני צריך להחזיר לה, כי האבדה נמצאה בעיר שרובה גויים, וממילא חל ייאוש מיידי על הכסף והמוצא אותו הרי אלו שלו!'.
"הגיעו לפני רבי יצחק אלחנן – שאל את האשה: 'יש לך סימנים?' אמרה: 'כן! הכסף היה צרור בשני צרורות, באחד היה סכום כך וכך ובאחד כך וכך'.
"ציווה רבי יצחק אלחנן להחזיר הכסף, אמר לו היהודי: 'הרי לפי ההלכה שייך הכסף למוצא!', אבל רבי יצחק אלחנן אמר לו: 'תחילה תחזיר את הכסף, ולאחר מכן אסביר לך מדוע הוריתי לך לנהוג כך'.
"ואכן, היהודי קיבל עליו את פסק הדין, ולאחר שהחזיר את הכסף הסביר לו רבי יצחק אלחנן: 'הרי הכסף אינו של האשה, אלא של בעלה. מפאת מחלתו שלח את אשתו לנהל עבורו את העסקים, אבל הוא לא העניק לה את הכסף שיהיה שלה.
"'אכן צדקו דבריך שהמאבד בעיר שרובה נוכרים מתייאש מיד, אבל היהודי הזה, בעל הכסף, הרי לא איבד את הכסף. הוא בכלל לא יודע שהכסף אבד. מי התייאש? האשה? אבל הכסף אינו שלה, אין לה רשות להתייאש מהכסף של בעלה, ולכן לא חל ייאוש!'".
על פי זה השיב ה'חזון איש' לרבי יעקב גלינסקי ואמר לו: "הרי החיים שלך הם של הקב"ה, הגשמיות שלך, הרוחניות שלך וכל מה שיש לך – זה הכל של הקב"ה. אין לך רשות להתייאש בכלל! אתה לא יכול להתייאש ממשהו שלא שייך לך!".
לכן צריכים אנו להתפלל שנינצל מפגעי הזמן, כי אין לנו רשות להתייאש, ולא יעזרו לנו סגולות שונות אלא רק תפילה עמוקה, שנינצל מהנגיף, שנינצל מהנזקים הרוחניים והכלכליים, שנינצל מהנזקים הגופניים והנפשיים, והקב"ה שהוא רופא כל בשר והוא רופא לשבורי לב, ירפא למכותינו ויחבוש לעצבותנו, ונזכה לראות פני משיח במהרה בימינו, אמן!