הרב יהושע לייבזון
את הסיפור המדהים הבא, שמעתי לפני שנים, מידיד נעורי, הרה"צ רבי חיים מיכאל ביברפלד שליט"א, הרב דטשורטקוב – לונדון.
הסיפור נסובב אודות אביו היקר, שזכיתי שאבל"ח להכירו ולהיות מקורב על ידו בצעירותי הלא הוא הרה"ג רבי פינחס ביברפלד זצ"ל, לפנים בתל אביב, ובסוף ימיו, רבה של מינכן. הסיפור הוא מתקופת מינכן.
ביקשתי מידידי שיעלה את הדברים על הכתב.
מוצ"ש מושלג במינכן. ראשית חודש שבט, שנת תשמ"ו.
השעה 12:30 אחר חצות. הטלפון מצלצל. הרמתי. על הקו רופא גוי מבי"ח האוניברסיטאי. "יש כאן יהודי הנוטה ל.., ואולי אפשר שהרב יבוא לומר איזו תפילה ברגעיו האחרונים". אמרתי לאבא זצ"ל, שהשעה מאוחרת, הרחובות המושלגים מסוכנים לנסיעה, ואין זה בכלל תפקידו של הרב…
אבא התעלם מעצתי וביקשני להסיעו מיד לבית החולים, מרחק כחצי שעה נסיעה!
כשהגענו לשם התברר שמדובר בבי"ח בין 12 קומות ולנו אין שום ידע באיזו מחלקה ובאיזה קומה האיש נמצא… ה' עזר ואחרי מאמצים הגענו למחלקה הנכונה – היחידה לטיפול נמרץ.
הרופא קיבל את פנינו בכניסה ליחידה, באומרו שמצב החולה קשה מאד, הוא מחוסר הכרה, כל הפרמטרים מראים כי סופו קרוב ואין תקנה למצבו ולכן הזעקנו את הרב. (לגוי במצב זה ,הם מזמינים להבדיל את הכומר…)
אבא ביקש להיכנס אל החולה, מאחורי הוילון. הרופא התלווה אליו ואני נשארתי בחוץ. אבא אמר פרק תהלים. לפתע נשמע קול דובר אידיש מאחורי הוילון. "כבוד הרב, מה אתה עושה פה עכשיו?"
אבא היה נדהם לרגע. הוא הרי לא יכול היה לומר לו את הסיבה האמיתית לשמה הוא בא… לא התכונן בכלל שהאיש ידבר. אבל התעשת מיד ואמר משהו על כך שהזדמן לבית החולים במקרה… הם המשיכו לדבר כמה דקות.
אבא נפרד מהחולה שהתעורר לתחיה, ויצא מהתא. הרופא היה חיור כסיד ואמר: "ראינו הרגע שינוי פתאומי לטובה. אין לי הסבר לכך. סליחה שהטרחתי את כבוד הרב לבוא בשעה כה מאוחרת".
כשיצאנו שאלתי את אבא: "ידעתי מכבר את צדקותך אבא, אבל עד כדי להחיות מתים?! – – -"
אבא השיב:
"האיש הזה, הוא פליט שואה בודד. בשעות אלו, כשכל מה שהוא ראה סביב, זה את הרופאים והאחיות הנכרים בבי"ח, הוא הלך ו'נסגר', וזה היה הטעם להתדרדרות הפיזית במצבו. מתוך הערפול המוחלט בו היה, הוא ראה או שמע אותי. עצם נוכחות יהודי, ועוד רב שהוא מכיר ליד מיטתו, הפיחה בו רוח חיים חדשה".
וראה זה פלא:
בשביעי של פסח באותה שנה ניגש אדם שלא היכרתי לרב, וברכו ב"גוט יום טוב". הכרתי את הקול מאז… היהודי שלנו התאושש לחלוטין ב"ה!
באה"ר, חיים מיכאל לונדון.
*
שמעתם סיפור? אתם יודעים להיכן זה הולך עכשיו? למקבילות מדהימות שיש
תחשוב טוב, יהיה טוב
מספר לי יהודי חסידי מב"ב:
בראש השנה שמתי לב שחברי פלוני, לא בא למניין החצרות שלנו. התקשרתי אליו בצום גדליה לשאול מה קורה. לא ענה לי. אחה"צ חזר אלי. בקושי יכול היה לדבר אתי. אמר לי שהוא חולה קורונה. פיתחתי עמו שיחה שהתנהלה כדלהלן.
"ר' דואג (שם בדוי), אתה מכיר את הווארט "טראכט גוט וועט זיין גוט?" (תחשוב טוב יהיה טוב?)"
– מכיר.
"אז תתחיל לחשוב טוב".
ראיתי שזה לא משפיע מספיק. עברתי לשלב הבא:
"אם לחשוב טוב מועיל, אז ק"ו שבאמירה – שהיא יותר ממחשבה – זה יעבוד. "זאגט גוט וועט זיין גוט". מה ענית לי מקודם, כששאלתי מה שלומך?"
– אז איך בין מורא'דיג שוואך (שאני מאד חלש).
"עכשיו תשנה את המשפט. תענה לי שאתה א ביסאלע שוואך (קצת חלש)".
הוא עשה כדברי. עברתי לשלב הבא:
"אם לחשוב טוב ולדבר טוב, עושה טוב, אזי לעשות טוב ק"ו בן בנו של ק"ו שיעשה טוב. "מאכט גוט, וועט זיין גוט". (עשה טוב, יהיה טוב). אם כן, קום ר' דואג מהמיטה, לך תשטוף פנים, תאכל טוב, תשתה טוב וכו'."
ר' דואג עשה ב"ה כדברי. כעבור יום כבר הרגיש יותר טוב. ב'שמחת תורה' כבר רקד על רגליו…
כיום שניהם הולכים יחד לבתי אנשים חולים, לעודדם, לחזקם, ולתמכם ולהקימם.
(א. סתיו מתוך מדורים המודיע ב' חשון תשפא)