"ויעקב איש תם יושב אוהלים"
כשהתורה חפצה להגדיר את מהותם של יעקב ועשיו, ההגדרה היא: "ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים" (כה, כז).
מה היא הוספת הלשון 'איש'? 'איש' פירושו שכל האישיות שלו היא כזאת!
יעקב אבינו במהותו, היה "איש תם יושב אוהלים". כל ימיו שקד באוהלה של תורה, והיה קשור ואדוק בכל נפשו ומאודו לבית המדרש ולרוח האופפת אותו. את עיקר אחיזתו הוא קבע בו, ושם מצא את שאהבה נפשו. אמנם גם הוא נזקק להשתמש בענייני עולם הזה, אולם היה זה כמידת הצורך בבחינת 'ויחזור לתלמודו', גם אז נותר דבוק ואחוז בכל יישותו בתורה, ולא הרפה מלהגות בה בכל עת, לכן זכה שתורתו השתמרה בידו, ותוארו נשאר סתום וחתום בתורה כ"איש תם יושב אוהלים", זה היה מהותו ומציאותו.
את המציאות הזאת, להתחבר עם התורה הקדושה בקשר בל ינתק, את היכולת לשים את עיקר המגמה בחיים לשקידת התורה בכל מצב ובלא רפיון, למדנו מיעקב אבינו!
ה"כי הם חיינו" במחיצת רבי שמואל בירנבוים
כאשר הגיע הגאון רבי שמואל בירנבוים זצ"ל, ראש ישיבת 'מיר' בארה"ב, לביקור בארץ הקודש, נעתר לבקשת תלמידיו, למסור שיעור תורני מעמיק בפני מאות בני תורה, אברכים ובחורי ישיבות. בני, רבי מרדכי דוב שליט"א, שנכח בשיעור, סיפר לי דבר נפלא שאירע בעיצומו של השיעור והרשים את הנוכחים:
רבי שמואל החל את השיעור עם שאלה עצומה שהטיל לחלל האוויר. השאלה עוררה התעניינות רבה והתדיינות ציבורית רחבה, והרוחות החלו להתלהט. אחד הבחורים קם על רגליו והשמיע תשובה על השאלה. אולם רבי שמואל לא קיבל את תשובתו, והסביר מדוע התשובה אינה מספקת אותו.
תוך כדי הדברים הוא פנה לציבור ואמר: "רבותי! אני באתי מאמריקה לארץ ישראל בשביל ללמוד תורה של ארץ ישראל. אווירה של ארץ ישראל מחכים. איני מצפה שיענו לי כאן אמריקנ'ער תירוץ!… [תשובה ברוח אמריקאית]. התשובה שנאמרה כעת היא אמנם טובה, היא בשביל חוץ לארץ, אך בשביל ארץ ישראל אני מצפה לתשובה טובה יותר…"
הבחור קיבל את הדברים, התאמץ מעט, ואכן הבזיק במוחו תירוץ טוב מקודמו. נעמד שוב והשמיע זאת בקולו באוזני רבי שמואל. התשובה אכן היתה טובה ומספקת, ורבי שמואל התקשה להסתיר את התרגשותו העצומה. נהרה נשפכה על פניו, עיניו ברקו מאושר.
ואז, לתדהמת כולם, הוא ביקש מהבחור להתקרב אליו, ולפני כל עם ועדה חיבקו בשתי ידיו, ונשקו על מצחו בחוזקה…
המראה המופלא הזה העניק למשתתפים שיעור באהבת תורה!
סיפור נפלא נוסף סיפר לי אחד התלמידים, שלמד אצל רבי שמואל בירנבוים בישיבת 'מיר' בארה"ב:
"פעם אחת הייתי בהיכל הישיבה, ולחשתי באוזנו של חברי דבר מה, וזה העלה חיוך על שפתיו. לפתע רואה אני את ראש הישיבה רבי שמואל, העומד בקצהו השני של בית המדרש, מאיץ את צעדיו לכיווני. הוא ניגש אלי וביקש ממני שאחזור לפניו על החידוש שהשמעתי כעת לחברי…
"רבי שמואל היה בטוח ברצינות תהומית, שלא יתכן שבחור יעלה חיוך על שפתיו אלמלא שהתחדש לו כעת איזה דבר חידוש מבריק בסוגיא".
"עד היום", סיפר לי בזמנו הבחור בחיוך מבוייש, "סבור רבי שמואל שאמרתי אז לחברי חידוש בגמרא!…"
רבי שמואל דאג להראות בכל הזדמנות, ששמחת התורה היא היא השמחה האמיתית, ולא ניתן לשאוב חיות ממקור אחר זולתה!
הגאון רבי חיים מרדכי אוזבנד שליט"א, ראש ישיבת 'עטרת שלמה', סיפר סיפור מדהים אודות רבי שמואל בירנבוים:
כאשר הוא נסע פעם יחד עם קבוצת בחורים מישיבת 'מיר', וירדו מהאוניה על אדמת ארצות הברית, הם עברו סמוך למבנה עתיק והיסטורי, שמשך אליו תיירים רבים מכל רחבי העולם, ובספרי ההיסטוריה ישנה התייחסות לעבר המרתק שלו, הזדרזו הבחורים לגשת ולראות את המבנה מקרוב.
רבי שמואל בירנבוים היה היחיד שלא הרים את ראשו מהגמרא, ולמרות הרעש וההמולה, ההתרגשות והסערה, הוא נותר שקוע עמוקות בהוויות דאביי ורבא, כאילו ישוב הוא במקומו בהיכל הישיבה.
כשאחד הבחורים ניגש אליו, וניסה לדבר על ליבו שיש כאן הזדמנות של פעם בחיים לראות את הבניין ההיסטורי, השיב לו רבי שמואל בשנינות: "אדרבה, לדבריך שזו הזדמנות של פעם בחיים, כעת אם אמשיך ללמוד – תהיה זו הזדמנות של פעם בחיים ללמוד במצב נסיון שכזה!…"
דמותו של רבי שמואל היא דוגמא אוטנטית של 'יושב אוהלים', שינק את כל חיותו ממקור התורה הקדושה. כל מחמדי תבל התגמדו אצלו לעומת התורה!
התורה כאבן שואבת
לפני עשרות שנים פגשתי ישיש ורשאי, שזכה בצעירותו להכיר את העילוי המפורסם הגאון הקדוש רבי מנחם זעמבא זצ"ל הי"ד, בעל ה'תוצאות חיים'. דמות פלאית של שקידה, גאונות, חריפות, שנינות ובקיאות כאחד. בסוף ימיו נשא רבות בצרכי הציבור של יהדות פולין, וגדולי הדור העריצוהו בצורה נדירה.
הוא זוכר את התקופה, בה ניהל רבי מנחם את החנות שירש מחותנו המנוח, רבי חיים ישעיהו צדרבוים זצ"ל, והכילה כלי ברזל ומיני סדקית. רבי מנחם אמנם ניהל אותה בכשרון רב, כאחד הסוחרים המובהקים, זאת כדי שלא יצטרך לבריות, ושלא תיעשה התורה כקרדום לחפור בה, אך גם אז היה ניכר עליו בעליל היכן ראשו מונח, ובמה עיקר מהוויו ומחשבותיו טרודים.
לדברי הישיש, כשהיו נכנסים לחנותו – ספק גדול אם היו יוצאים עם המוצר שביקשו לרכוש… במקום להתמקד בבקשת הקונה, בדרך כלל היה רבי מנחם משתפו בקושיא מבריקה, על דברי התוספות במקום פלוני, או בתירוץ מוצלח של הראשונים בסוגיא אלמונית… כך זה היה באופן שגרתי, בכניסתו של כל קונה וקונה מן השורה.
אולם, בשעה שנכנס לחנות תלמיד חכם בעל שיעור קומה או שקדן נודע, אור היה ניצת בעיניו של רבי מנחם, שהמחיש את עוצמת אהבת התורה שהפיחה בו רוח חיים. רבי מנחם היה שוכח מכל הנעשה סביבו ושוקע בנבכי הסוגיות. הקונה היה מסוגל להמתין עד בוש כדי שתתמלא בקשתו…
"עֶר אִיז גְעוֶוען פַאשִיכֶּערְט אוֹיף תורה!…" ["הוא היה נדמה כשיכור אחר התורה"] – הגדיר זאת הישיש בלשונו.
***
הגאון רבי משה שמואל שפירא זצ"ל, ראש ישיבת 'באר יעקב', מספר בספרו 'זהב משבא' (עמוד מא), שכאשר עלה לארץ הקודש אביו הגאון רבי אריה שפירא זצ"ל, אב"ד ביאליסטוק, הגיע לבקרו ידיד נעוריו הגאון רבי אליהו אהרן מיליקובסקי זצ"ל, משרידי תלמידי וואלז'ין ולימים ראב"ד תל-אביב, מלווה בחתנו הגאון רבי יעקב רוזנטל זצ"ל, ממשיכו בראשות בית הדין בתל-אביב.
לאחר הביקור אמר הרב מילקובסקי לחתנו הרב רוזנטל, שעל אף שבמהלך השיחה שתק רבי אריה שפירא ברובה, למרות כן ידוע לי שהוא גאון גדול, משום שבעת שלמדנו יחדיו בישיבת וואלז'ין, היה זה דבר שגרתי לראות את רבי אריה, עומד מידי פעם לאחר תפילת מעריב על יד ארון הספרים, פותח ספר ומעיין בו, ולמחרת בבוקר כשבאו לתפילה עדיין היה עומד באותו מקום שעמד אתמול, ומעיין בספר מבלי יכולת להתנתק ממנו… אדם שנשבה קסם בדברי התורה, בכזו סקרנות והתעניינות, אין לי ספק שהוא גאון גדול!…" .
***
הסופר התורני רבי דוד זריצקי זצ"ל, סיפר פעם עובדה מפעימה:
בזמן שהתגורר מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל בשכונת 'כרם' בירושלים, במשך תקופה ארוכה היה נראה הרב שך תשוש ומוטרד במיוחד, ואף הלך עם אותם בגדים מבלי להחליפם. רבי דוד סבר לתומו שמא הרבנית הצדקנית ע"ה אינה חשה בטוב, ולכן איננה מסוגלת לתחזק את הבית כראוי.
בהיותו גר בשכנות עם הרב שך, נכנס באחד הימים לביתו, והתעניין אצל הרבנית בעדינות אם זקוקה היא לעזרה כל שהיא בניהול הבית, כשהוא מתבטא תוך כדי השיחה שהרב שך אינו נראה במיטבו לאחרונה.
כשהבינה הרבנית למה מכוונים דבריו, השיבה בחיוך: "דוד'ל זַייטְ מִיר גְעזוּנְט!… [דוד! שתהיה לי בריא…], וכי הינך חושב שהוא נראה כך משום שאינני חשה בטוב?! ברוך ה' אני בריאה ושלימה!…
"אגלה לך מדוע הוא נראה כך", המשיכה הרבנית לומר, "ישנו שְטִיקֶל רמב"ם בהלכות ערכין שהוא מתקשה בהבנתו, ולכן הוא איננו ישן טוב כבר שלוש שבועות. לא מעניין אותו דבר מלבד הקושיא. מה יכולה אני לעשות נגד זה?… אדרבה, אולי תוכלו למצוא עבורו תירוץ על הרמב"ם וכך ישוב לשגרה?!…".
פלאי פלאים!
הנה כי כן, כח המשיכה של תלמידי חכמים לתורה היא כה עזה ועצומה, כאבן שואבת ממש, עד שאינם יכולים להתנתק ממנה בנקל. הם נשארים דבוקים ואחוזים בה ללא הרף, וממנה הם שואבים את חיותם!
(מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')