מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל הסביר לי פעם, בעקבות מאורע שאירע בביה"ד, מדוע בביה"ד שלנו אין שולחן נפרד לדיינים ושולחן נפרד ומרוחק יותר למתדיינים, כפי שנהגו בהרבה מקומות:
הכי חשוב זה להגיע לחקר האמת ולנסות להשכין שלום בין הניצים – אמר. כשיושבים בריחוק, נוצר ניכור מסויים, והסיכוי להגיע לאמת. ואילו כשיושבים בקירוב, הסיכוי גדל.
כמו כן מרוויחים עוד כמה דברים:
שהמתדיינים ירגישו 'היימיש', שהרי ביה"ד זה דבר מלחיץ, ויש אנשים שמעמד זה גורם להם להתבלבל בטענותיהם, אבל כשיושבים מסביב לשולחן אחד בנעימות כמו בסלון בבית, זה הרבה יותר נעים – שהרי כולנו יושבים לברר יחד את ההלכה ואת רצון ד' – וכך גם גדל משמעותית הסיכוי להשכין שלום בין הצדדים – דבר שאכן קורה לא מעט במסגרת ביה"ד.
זאת ועוד. כשאדם מרגיש היימיש, הוא גם מספר דברים שתכנן להסתיר ולא לספר, כי פשוט נעים לו, וזה דבר שלא ייתכן כאשר הוא מרגיש במקום קר ומנוכר.
דבר נוסף: לפעמים הדיינים מרגישים שהסיפור לוט בערפל או שמישהו מסתיר משהו. הניסיון מראה שלפעמים בלהט הדברים, הצדדים מתעמתים גם ישירות ביניהם בביה"ד, והם לוחשים סודות כלפי הצד שכנגד – "תדע לך שאני יודע שכך וכך" וכו'… הרבה פעמים בכך טמון פתרון התעלומה, וזה מועיל לדיין רק אם הוא קרוב אליהם דיו, ואם הם אכן מדברים.
וכממתיק סוד הוסיף רבי ניסים ואמר לי: "בשביל זה כדאי לפעמים לדיין אפילו קצת להתנמנם… ואז הלה לא יפחד לגלות סודותיו.
כמה חכמה, כמה ענווה וכמה חתירה לאמת יש כאן! מי יודע מה חשבו בזמנו אותם בעלי דינים שראו את רבי ניסים מנמנם קמעה?… טוב שעכשיו לפחות הם יידעו מהי הסיבה.
אתן לכם דוגמא נוספת. בעקבות מקרה מסובך נוסף שלובן בביתו, אמר לי: "כדאי שבכל הרכב יהיה גם דיין שבטבעו הוא 'גלאט במחשבתו' וממש לא 'מסולסל ומפולפל במחשבתו' – לפעמים יש מי מהצדדים שבאמת הוא 'גלאט בטבעו ובמחשבותיו', ואם יישבו לדין רק דיינים שבקיאים בסלסולים ובחשבונות רבים, ייתכן שלא יאמינו לו ויחפשו מה היו חשבונותיו, הגם שייתכן שלא היו כאלו. ולכן כדאי שיהיה לפחות דיין אחד שהוא 'גלאט במחשבתו', כך שיאמר דברי פלוני אינם מופקעים כלל ואל לכם לחשדו, כי גם אני הייתי עושה כך וכו'".
(מתוך מאמר נרחב שיופיע ב'לקראת שבת' שיופץ אי"ה ביום ה'. מקור: מוסף שב"ק יתד נאמן)