איתא בספה"ק אימרה נפלאה ביותר, דהנה יוסף הצדיק הרגיל שם שמים בפיו, שבכל דבר ודבר שאירע לו לטב או למוטב היה אומר שהכל מן השמים ואת הכל ה' עושה, וכמו שנאמר בפסוק (שם, ב) "ויהי ה' את יוסף", שבכל דבר ודבר שאירע לו, היה עמו ה' – היינו שתלה הכל בהשי"ת.
יוסף הצדיק לא החזיק את עצמו כמוצלח, שכן בכל דבר הצלחה שהייתה לו, כמו בבית פוטיפר שהיה האחראי על כל הבית, וכמו שנאמר (שם, ד) "ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו" – תלה הכל שהקב"ה נותן לו מתנת חינם, ואשר על כן הוא מצליח בכל דבר אשר הוא עושה.
והנה, ענוותנותו היתירה וההנהגה הזאת, שלא תלה במעלותיו כלום אלא רק בהקב"ה, ענוה זו היא אשר גרמה לו לנשיאות חן, וכנאמר בפסוק (משלי ג, לד): "ולענווים יתן חן". הוא לא החזיק מעצמו כלל ולא התפאר בעצמו על הצלחותיו, "באשר ה' אתו", שכן כאמור היה ה' עם יוסף – היינו שבכל דבר אמר שה' עשה כן ורק ה' עזר לו להצליח ואין זה מכוחותיו ומעלותיו. ולכן אומר הפסוק "ואשר הוא עושה ה' מצליח" – בגלל זה הצליח מאוד שהיתה לו נשיאות חן בכל דבר, משום שלענווים יתן חן…
ראיתי הרבה פעמים את כ"ק מרן אדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א – על ישראל הדרתו בקרית ויז'ניץ בבני ברק – הן בהיותו בארץ ישראל והן בהיותו בחוץ לארץ, כאשר ליווהו אחרי התפילה או עריכת השולחן, שהיה מסתובב לאחוריו וצועק על המלווים: "לכו לביתכם, לכו לביתכם, אני מכיר את הדרך לבד!"…
סיפר לי הרה"ח ר' יודא לייב עקשטיין שליט"א, מחשובי חסידי נדבורנה-ב"ב, ששמע דבר נפלא מאחד המשמשים בקודש של מרן פוסק הדור, הגאון האדיר בעל ה'שבט הלוי' זי"ע, וכך סיפר:
כששהה ה'שבט הלוי' זי"ע למנוחת הנפש בשווייץ, שהה שם למנוחה גם כ"ק אדמו"ר מנדבורנה שליט"א מבני ברק – שבאותה שנה עלה על כס האדמו"רות למלא את מקום אביו כ"ק אדמו"ר מנדבורנה זי"ע, בעל ה'באר יעקב'. בבוקר התפללו שניהם תפילת שחרית באותו מנין, וכשנכנס ה'שבט הלוי' זי"ע להתפלל קם לכבודו כ"ק אדמו"ר מנדבורנה שליט"א.
לאחר התפילה אמר ה'שבט הלוי' למשמשיו בקודש: "למחר אני רוצה להקדים ולבוא לתפילה בעשר דקות יותר מוקדם – טרם שיגיע כ"ק אדמו"ר מנדבורנה שליט"א". וכך הווה – ה'שבט הלוי' הקדים לבוא בעשר דקות, וכשנכנס האדמו"ר מנדבורנה, שהיה צעיר ממנו בהרבה שנים, קם מרן בעל ה'שבט הלוי' לכבודו…
לאחרונה ביקר בעירנו כ"ק מרן אדמו"ר מדושינסקיא שליט"א, והתקשרו אלי שהרבי שליט"א רוצה לבוא לבקר בביתי – כנראה שהוא ביקר בבית הרבנים דעירנו. כשנכנס היה זה בכזו פשטות, שאם לא הייתי מכיר את צורתו ותואר פניו מאיזו תמונה שראיתי ממנו, לא הייתי יודע מי הרבי ומי הגבאי…
כשנכנס לחדר האוכל לא התיישב מיד במקום שהכינו לו, אלא התחיל להסתובב תחילה ולהביט סביבו, הוא הסתכל על כל התמונות התלויות בחדר האוכל – על הקיר תלויות תמונות דיוקנותיהם של זקניי הגאונים הקדושים זי"ע שהיו מגדולי הדור המפורסמים, ושאל על כל תמונה מי הם האנשים אשר בתמונה.
כשהגיע לתמונת פני קדשו של ק"ז הגה"ק בעל ה'יריעות שלמה' זי"ע אב"ד מאקאווא, התבטא ואמר שאחד מנכדיו הוא מפארי חצר דושינסקיא – מהפירות המובחרים ביותר – הלוא הוא הגאון הגדול רבי אברהם יצחק אולמאן שליט"א, חבר בד"ץ 'העדה החרדית' ורב שכונת גבעת שאול בירושלים. ואז סיפרתי לרבי שליט"א, כי בבחרותי בלומדי בארץ ישראל אכלתי אצלו סעודות שבת בהיותי קרוב משפחתו, וקירבני מאוד בחיבה יתירה.
אח"כ ישב וטעם מהמזונות ומהפירות שהכינו לו, ושתה יי"ש ואיחל לחיים בחמימות ובפשטות. לאחר מכן ביקר בהיכל בית מדרשנו והמקווה, והסתובב שם והסתכל על כל דבר ודבר כאחד האדם, בלי שום התפעלות וגינוני מלכות וכדומה.
זמן מה אח"כ, בהיותי בארץ ישראל הלכתי לבקר בביהמ"ד דושינסקיא בעת שהתקיים שם איזה מעמד – הלוא צריכים להחזיר ביקור גומלין – ולא האמנתי למה שראו עיניי: מצאתי בית המדרש גדול מאוד, ומשני הצדדים עומדים בסדר מסודר פארענצ'ס ועליהם מאות אברכים ובחורים, וראיתי עין בעין את הנהגתו של הרבי שליט"א הפשוטה ללא גינוני כבוד מיותרים, כמו שהיה בביקורו אצלנו בלייקווד, ואז הבנתי היטב מהי ענווה ופשטות אמתית…
מסופר על הגאון האדיר שר התורה רבי משה פיינשטיין זצוק"ל, שפעם אחת בא אחד אצלו לפסוק דין תורה, והגאון רבי משה לא פסק לטובתו, ורגז עליו וצעק: "אם אתה לא פוסק כרצוני, אז אתן לך סטירה!". ואמר לו רבי משה בתמימותו ובענוותנותו: "איך ווייס ניט צו על פי הלכה מעג מען שלאגן פאר אזא זאך" (אינני יודע אם על פי הלכה מותר להרביץ בשביל דבר כזה)…
(מתוך נ'ועם שיח' – מכון 'אפריון לשלמה')