באמצע החורף סיפר לי יהודי מעשה שהיה: הוא יושב בבית המדרש, והנה נכנס לפתע חברו, איש שמח ועליז, ניגש אליו ומתחיל לספר – לא לפני שהוא מקדים בהתרגשות: "אתה חייב לשמוע לאיזו סייעתא דשמיא זכיתי היום, ממש ראיתי את אלוקים עין בעין!"…
וזה הסיפור: "נוסע אני כל יום באוטובוס למנהטן למלאכתי, ובדרך אני שומע שיעורים. היום שמעתי שיעור באמונה, והנה אני שומע שעל האדם להיות תמיד מוכן לקראת הבאות, כי לעולם לא יידע מתי יפקוד אותו הקב"ה בנסיון. צריך הוא להיות תמיד מחוזק באמונה, כדי שגם אם יפקוד אותו הנסיון בפתע פתאום, לא יפול ברוחו אלא יאמין בכל לבו כי הקב"ה עומד לימינו ומסייע לו לעבור אותו בשלום.
"סברתי וקיבלתי, נכנסתי לעבודה, והנה אני מוצא על שולחני 'מכתב פיטורין'… לא חלמתי ולא ציפיתי לבשורה קשה כזו. הייתי עובד מצוין, ולפתע מודיעים לי ללא כל הודעה מוקדמת וללא שום יכולת להתגונן שאין לי יותר מה לחפש פה".
סיים הלה ואמר לבן שיחי: "ראה נא איך עזר לי ה', בהכינו אותי תחילה להתחזק באמונתי, ממש בבחינת מקדים רפואה למכה"…
כל זה אירע כאמור באמצע החורף, כאשר מאז היהודי בעל המעשה הולך ומתחזק באמונה, ומאמין שאם הקב"ה הביא לו מצב כזה, בוודאי הוא הטוב ביותר עבורו ובוודאי יוכל לעמוד בו.
כעת ממש מספר לי בן שיחי בהתפעלות גדולה, כי הלה אמנם הסתובב חודשיים בלי פרנסה, אך בתומם מצא לו פרנסה חדשה, אשר התחיל להרוויח ממנה פחות או יותר כפי שהרוויח בפרנסתו הקודמת.
עכשיו קודם חג השבועות שאל את בעל המעשה אם עדיין הוא עובד בפרנסתו החדשה או שהיא נפגעה בגלל מגיפת הקורונה, וענה לו הלה שהוא אכן עובד בה כרגיל ומקבל את משכורתו באופן שוטף בלי שום קושי.
שאל אותו שוב, מה לגבי מקום עבודתו הקודם? סיפר לו הלה: "מקום עבודתי הקודם נסגר על מסגר ובריח, וכל מי שנשאר לעבוד שם, איבד את פרנסתו. רק אני ועוד שניים מעמיתיי שקיבלנו מכתב פיטורין באמצע החורף, מתפרנסים כעת בכבוד"…
תומת ישרים תנחם – כאשר האדם מאמין בתחילת פקידת הנסיון שיוכל לעמוד בו כי הקב"ה יהיה בעזרו, ומתוך בטחונו זה קם וצועק "נעשה ונשמע" – הקב"ה עומד לימינו, וטוב לו בזה ובבא.
(גיליון הביננו, משיעורי הרב שמעון שפיצר שליט"א)