יום חמישי י"ב בסיון תש"פ
מדוע מוסיפים בני אשכנז בתפילת יום טוב שחל בשבת את המילה 'באהבה'?
בתפילת יום טוב, אומרים בברכה האמצעית: "ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום חג... מקרא קודש זכר ליציאת מצרים". למנהג בני ספרד, אומרים פעם נוספת "באהבה" לפני המילים "מקרא קודש", ואילו למנהג בני אשכנז, מוסיפים מילה זו רק ביום טוב שחל בשבת.
וטעם מנהגם של בני אשכנז – שהמילה 'באהבה' הנאמרת בתחילה נסובה על התורה בכללותה, אשר בני ישראל התכוננו לקבלהּ מתוך אהבה וללא כפייה; אך כאשר שמעו את פרטי המצוות הזדעזעו ונרתעו, והוצרכו לכפיית הר כגיגית על מנת שיקבלו את התורה, ולכן על פרטי המצוות לא ניתן לומר 'באהבה'. ברם, את מצות השבת קיבלו ישראל במָרָה (לפני קבלת התורה) ללא כפייה, ולכן ניתן לומר עליה גם כפרט - 'באהבה'.
[משנ"ב תפז, א; ביאורים ומוספים דרשו, 1]
הטועה בחתימת הברכה בתפילת יום טוב שחל בשבת - מה דינו?
בתפילת יום טוב שחל בשבת, 'חותמים' את הברכה האמצעית במילים: "מקדש השבת וישראל והזמנים". ומי שטעה ואמר רק "השבת", או רק "ישראל והזמנים" – נחלקו הפוסקים אם יצא ידי חובה; ולדעת המשנה ברורה – אם אמר רק "השבת", בודאי אין לחזור ולהתפלל; ואם אמר רק "ישראל והזמנים", יתכן שצריך לשוב ולהתפלל, אך למעשה, מִספק אין לשוב ולהתפלל.
ואם הזכיר את השבת ואת המועד, אך שינה את הסדר, ואמר: "מקדש ישראל, השבת והזמנים" – יש שכתב שלשון זו מוֹרָה שכאילו ישראל הם מקדשים את השבת, ואין זה כך, אלא היא קדוֹשה מששת ימי בראשית; ולכן נחשב המתפלל כמי שמשנה ממטבע הלשון שקבעו חכמים, ואינו יוצא ידי חובה.
[שו"ע תפו, א, משנ"ב ז, וביה"ל ד"ה מקדש; ביאורים ומוספים דרשו, 5 ו־7]
האם בליל פסח שחל בשבת מברכים ברכת 'מעין שבע'?
בליל פסח שחל בשבת, אין מברכים ברכת 'מעין שבע', שהיא הברכה הנאמרת בכל ליל שבת לאחר אמירת 'ויכולו'. ואם טעה החזן והחל באמירתה – כתבו האחרונים, שכדי שלא ייכשל בהזכרת שם שמים לבטלה, ניתן לסמוך על דעת כמה ראשונים ואחרונים, הסוברים שברכה זו נאמרת גם בליל פסח שחל בשבת, ולסיים את הברכה.
אולם, יש שהורו שלא יסיים את הברכה, משום שלהלכה נפסק שאין לומר ברכה זו, ואם כן 'חתימת' הברכה היא לבטלה, ואין להתיר את אמירתה בכוונה תחילה. ויש שכתב שיתכן כי כדאי לסיים את הברכה ללא הזכרת שם ה' בחתימה; והוסיף, כי במקומות שנוהגים לומר בבית הכנסת הלל עם ברכה בליל פסח, אם נזכר מיד לאחר אמירת שם ה' בתחילת הברכה, יסיים "אשר קדשנו... לקרוא את ההלל".
[שו"ע תפו, א; ביאורים ומוספים דרשו, 8]