מסופר על הרה"ק רבי לייבוש טארנער (בנו הרביעי של הרה"ק משינאווא שהיה מפורסם בגדולתו בתורה ובהתמדתו, נלב"ג ג' בתמוז תר"ץ), שבכל מוצאי שבת נהג ללמוד את כל המדרש השייך לפרשת השבוע. וכך היה דורש לאחרים: "לימוד דף גמרא ותוספות במוצאי שבת, הריהו סגולה להצלחה בכל ימות השבוע" (הובא בס' 'רבינו הק' משינווה' ח"ב עמ' תשג).
ואומרים בשם הרה"ק מקאצק: במוצאי שבת קודש צריך האדם שמירה יתירה, משום שכאשר קדושת שבת קודש מסתלקת מאת בני ישראל ומתחילים ימי החול, משתדלים כוחות החיצונים להתחבר עם בני ישראל. ודבר זה נרמז בכתוב (בראשית כז, ל): "ויהי אך יצא יעקב … ועשו אחיו בא מצידו" – כאשר יעקב יוצא אזי עשיו בא, כי יעקב הוא בחינת הקדושה ועשיו הוא ההיפך.
ואמר על זה הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגוסטינין, שלכן תיקנו לומר פסוקי "ויתן לך" במוצאי שבת קודש, כי צריכים אז להתברך בברכות שמים מעל כדי לעצור בעד התדבקות כוחות הנ"ל ('מגדולי החסידות' ברומברג כרך יא עמ' צח).
בספר "בנין עולם" (ענייני תלמוד תורה סוף פרק טז) הביא בשם ספר "חוסן ישועות" על קיצוש"ע סוף סימן צו, שכתב וזה לשונו: "דעל ידי לימוד התורה במוצאי שבת יוכל לקנות שלמות מקדושת שבת על כל השבוע על ידי התורה ועבודה", עכ"ל.
והביאור בזה, על פי מה שכתבו הקדמונים ז"ל, שמוצאי שבת הוא כמו צינור המעביר את השפעות השבת לימות השבוע, ולכן ההתנהגות במוצש"ק משפיעה על כל ימות השבוע.
עוד הביאו בשם ספר 'זה השולחן' (ח"ב) שכתב, דהלימוד במוצאי שבת קודש, בנוסף לזה שהוא מסוגל להצלחה לכל ימות השבוע, עוד זכותו גדולה משום שיש רבים העוסקים אז בדברי הרשות, וידוע שבכל עת שמועטים הלומדים מצווה להתגבר בלימוד בעת זו.
ונסיים במה שסיפר הרה"ק ה'שפע חיים' מצאנז (שפ"ח בראשית עמ' יג): בימי צעירותי הייתי משוֹבְתֵי שבת אצל הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע, ועמדתי שם עם נכדיו מאחורי כסא קודשו, ולאחר הבדלה הסתובב אלינו ואמר: בחורים לכו ללמוד, יש לי בקבלה מאבי שמיד אחר הבדלה צריכים ללמוד, עכ"ד.
(י. חיימזון, המבשר תורני תולדות תש"פ)