יוחנן וסרמן
ימי השובבי"ם בפתח וכידוע ימים אלו הם ימים של התחזקות. לכבוד ימים נשגבים אלה קיימנו שיחה מרתקת עם הרה"ח רבי אליהו דינקל שליט"א, משגיח בישיבות סדיגורא וטשכנוב, על הקשר האדוק שחייב כל יהודי לנהל עם… הסידור שלו, כשכמובן הקשר עם הסידור הוא בעצם הקשר עם מי שאליו מתפללים מתוך הסידור, בורא כל עולמים השומע תפילת כל מה ומאזין לקול תפילת עמוד ישראל ברחמים. וכך הוא מספר:
היה זה לפני כ-35 שנה, בהיותי עלם צעיר לימים. באותה עת נודע לי שיש בירושלים יהודי מבוגר, חסיד גור בשם רבי יעקב יואל צישינסקי, שזכה לראות את הרבי הקדוש בעל ה'שפת אמת' מגור זיע"א.
אנחנו מדברים על שנת תש"ן בערך, ואילו ה'שפת אמת' נפטר בשנת תרס"ה, כלומר 85 קודם לכן, כך שזה לא היה דבר של מה בכך לראות את פניו של יהודי שעוד זכה לראות במו עיניו של ה'שפת אמת'.
החלטתי שאני עושה מעשה, ועולה אליו הביתה. הוא התגורר מעל מאפיית שיליץ בשכונת 'בית ישראל', ואני הגעתי לשם ועליתי אליו הביתה. הוא היה אז כמעט בן 100, ואמרתי לעצמי שזאת הזדמנות שצריכים לנצל לפני שיהיה מאוחר מדי.
הוא קיבל אותי במאור פנים, היה יהודי חביב מאוד, ואז אמרתי לו, יסלח לי כבודו, אבל אני רוצה לשמוע איזשהו ווארט או מימרא ששמעתם מהרבי ה'שפת אמת', אני רוצה להיות 'כלי שני' למשהו.
אבא שלי ביקש מהרבי ה'שפת אמת', ברכה ועצה
מאותו צדיק ונשגב שרבבות יהודים מתחממים באור תורתו באופן קבוע מדי שבוע.
אמר לי הרב צישינסקי ז"ל, שכשהוא היה ילד כבן חמש ניגש אביו אל הרבי, ולקח אותו איתו. "אבא שלי ביקש מהרבי ה'שפת אמת', ברכה ועצה איך להתחזק בכוונת התפילה כך שלא ייכנסו מחשבות זרות לראש, ושהתפילה תהיה בכוונה שלמה.
"ענה לו הרבי מיניה וביה: "תתפלל מתוך הסידור".
לכאורה מדובר בעצה מאוד פשוטה ולא מאוד מיוחדת, אבל אני חושב שכן צריכים להעמיק בזה, משתי סיבות, קודם כל כי אצלי יש לזה חביבות מיוחדת ששמעתי את הדברים מפיו של מי ששמע אותם מפה קדשו של ה'שפת אמת', אבל האמת היא שההבטה בתוך הסידור היא גם עצה וגם סגולה, יש לה כח לצמצם את מחשבתו של האדם אל הסידור עצמו ולא מה שנמצא מחוצה לו, וממילא היא מונעת מפריעים חיצוניים, אבל יש בזה גם סגולה, כי כשאדם מסתכל בסידור, הוא זוכה לסייעתא דשמיא מיוחדת שיוכל לכוון טוב יותר, והדברים ברורים ומוכרים מהניסיון.
אבל יש כאן עוד דבר: מה מצופה מיהודי? התורה רחבה מיני ים ויש הרבה מאוד מצוות והידורים שאנחנו מצויים לעשות. עם זאת, הקב"ה מצפה מהאדם שיעבוד אותו כפי כוחותיו ויכולתו. אנחנו צריכים להתפלל בכוונה, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים. נו, מה עושה מי שלא מצליח? מתאמץ! מנסה להצליח.
ההסתכלות בתוך הסידור היא בעצם המקסימום שאדם יכול לעשות כדי לכוון בתפילה. אם אתה מאמץ את המחשבה, סוגר את הטלפון לפני התפילה, משתדל להסיר את כל המפריעים וגם מסתכל בסידור, עשית 100 אחוז ממה שמצופה ממך, ומכאן ואילך הכל בידי שמים…
באחת ההזדמנות שוחחה עמה הרבנית הצדקנית מרת יענטע קאהן ע"ה אשת חבר לכ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל
כשפרצה מלחמת העולם השנייה, היתה אמי מורתי מרת חנה דינקל ע"ה הכ"מ, בביתה שבעיר זוואלע בהולנד. היא היתה ילדה צעירה, והתגוררה יחד עם אמה. סבי, אביה של אמי, שהה באותה עת בעיר אחרת כשפרצה המלחמה, והוא לא הצליח לשוב הביתה ולהתאחד איתן.
השמועות הגיעו על כך שמתחילים לחפש את היהודים כדי לשלוח אותם למקום לא ידוע, ולאמא שלי היתה חברה גויה, שהמשפחה שלה התנגדה מאוד לכיבוש הנאצי בהולנד. כך נוצר מצב שאמא שלי ואמא שלה מצאו את עצמן בבית החברה הגויה, שם סידרו להן מקום בעליית הגג, בה הסתתרו מאימת הנאצים הארורים ימ"ש. בהמשך הצטרפו אליהם גם הסבא והסבתא, הוריה של סבתי שהוזמנו גם הם לבוא ולהסתתר איתם יחד, וכך במשך קרוב לשלוש שנים הם חיו במסתור, דיברו ביניהם רק בלחש, התקיימו ממעט אוכל שהיו צריכים לחלוק אותו במידה ובמשורה, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה.
לא היה להם שום דבר, חוץ מסידור אחד ולוח שנה. זה היה הדבר הכי חשוב להם, שיוכלו להתפלל ושידעו מתי שבת, מתי חג, מתי פסח ומתי יום כיפור.
נו… מה עושה נערה צעירה שיוצאת ממקום מסתור אחרי שלוש שנים שלא ראתה את כיפת השמים? היא עשתה את המוטל עליה, התחילה להפיח רוח חיים בין היהודים ששרדו את התופת, היא הלכה למחנות הפליטים, ודאגה לאלו ששתו את כוס התרעלה והיו במחנות בתנאים קשים הרבה יותר מהתנאים בהם היא היתה. בין היתר פעלה גם לחלץ ילדים יהודים מידי הגויים שהסתירו אותם ולא רצו להחזיר אותם ליהדות אחרי המלחמה, גם בהולנד, גם בבלגיה, גם בגרמניה, בכל המקומות היא פעלה וחוללה גדולות ונצורות.
חלק מהפעילויות הללו היו מנוגדות לחוק, אבל כדי להציל את ילדי ובנות ישראל מציפורני השמד היא סיכנה את עצמה, ואכן פעם אחת נלקחה על ידי המשטרה הבריטית למעצר, בעת שהעבירה קבוצה של נערות יהודים פליטות מלחמה מבלגיה. היתה בידיה רשימה של נערות נוספות, ומאחר והיא חששה שהרשימה תיפול לידי הגויים שידאגו להסתיר את הנערות הללו טוב יותר, היא לעסה את הרשימה ובלעה אותה במהירות, כדי 'להשמיד ראיות'.
לימים התחתנה עם אבי מורי הגאון רבי אלכסנדר דינקל זצ"ל, שהיה תלמיד חכם מופלג ולאחר מכן התמנה כר"מ בישיבת 'קול תורה'. עד מהרה התבלטה כדמות ייחודית ותורנית מאוד, וזכתה לקשרי ידידות אמיצים עם נשותיהם של כמה מגדולי וצדיקי הדור.
התשובה של אמא ע"ה היתה קצרה ותמציתית
באחת ההזדמנות שוחחה עמה הרבנית הצדקנית מרת יענטע קאהן ע"ה אשת חבר לכ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל ואמם של כ"ק מרנן האדמו"רים שליט"א, איך ובאיזה כוחות הגיעה למה שהגיעה, הרי בשנות הילדות היתה מוסתרת אצל גויים ושם בוודאי לא היה מקום לחינוך ליהדות צרופה מזוככת, ועוד להמשיך להיות אשת חבר לתלמיד חכם מופלג ולהקים דור של תלמידי חכמים?
התשובה של אמא ע"ה היתה קצרה ותמציתית. "הכל מן הסידור", היא אמרה, וגילתה את התעלומה. אותו סידור שהיה עמה בעליית הגג, הוא אותו סידור שהיה עמה כשגידלה את הילדים. זה גם הסידור שעזר לה לחלץ ילדים מבין הגויים, וגם לחתן ילדים ולהקים משפחה לתפארת. כי התפילה מתוך הסידור, היא המפתח לכל דבר בחיים, ומי שייצמד לסידור וישפוך לבו בשיח אמיתי לפני בורא עולמים, ידע וירגיש שיש מישהו ששומר עליו ומלווה אותו על כל צעד ושעל.
משהושיטו את ידיהם הטמאות כדי לקחת את הסידור לבדיקה, קפץ הרבי ממקומו וזעק בתוקף
ידועה בקרב החסידים 'גזירת צדיקוב' שהטיל משטרו של הצאר הרוסי נגד אדמו"רי החסידות באותם ימים, וזאת בשל עלילה שהעלילו שונאי ישראל על החסידים שהם כביכול מורדים במלכות, ומקימים לעצמם ממלכות קטנות בתוך שטחה הריבוני של האימפריה הרוסית, כשהם ממליכים את הצדיקים בראשם, ולא מכירים כביכול במלכות הצאר ובחוקי המדינה.
בעקבות כך החלו שלטונו רוסיה לרדוף עד חורמה את האדמו"רים, ורבים מהסיפורים שאנחנו שומעים על צדיקים שנכלאו בידי השלטונות, הגיעו לידי כך על רקע זה.
במיוחד היתה להם, לרשעים, תאווה למגר את צדיקי בית טשערנאביל זיע"א, משום שגזע משפחת טווערסקי נתפס בעיניים כמסוכן ביותר, וכל אדמו"ר לבית טשערנאביל היה נתפס כחשוד מיידי במרידה במלכות. מספרים שפעם עצרו אחד מצדיקי אותו הדור, וכשהגיע לחקירה שאלו החוקר לשמו, השיב הצדיק את שמו ושם משפחת, והחוקר נענה ואמר: "אם אינך בן למשפחת טווערסקי, מדוע הביאו אותך לפני", ושחרר אותו על אתר.
על רקע זה, שמעתי ממורי ורבי כ"ק אדמו"ר מטאלנא זצ"ל, שפעם הגיעו שוטרים רוסיים לביתו של הרבי הקדוש רבי מרדכי מטשערנאביל, המכונה 'המגיד מטשערנאביל', וערכו חיפוש בביתו. שלחו אליו שר נכבד יחד עם אחד מפקידי השלטון המקומי בעיר, וכן צנזור שתפקידו היה לבדוק את הספרים והכתבים שבבית הרבי ולבחון אם יש בהם תכנים של מרידה במלכות.
החלו לחפש בבית הרבי, והחרימו כל מה שבא לידיהם ועורר חשד קל שבקלים שפה מתנהלת לה 'רביסטעווע', שיש פה אדמו"ר. מצאו את ה'קוויטלך', הפתקאות שמגישים החסידים לרבם ועליהן כתובים שמותיהם לתפילה, וכמובן שהחרימו את כל אותן פתקאות כראיה למעשיו הפליליים של הרבי שמקבל חסידים ומנהל ממלכה פרטית.
הם החרימו גם כמה ספרים, והמשיכו לחטט ולחפש, עד שהגיעו לסידור התפילה של הרבי, פתחו את הסידור וראו שכתובים שמות של יהודים בין דפיו. ביקשו הסבר והרבי הסביר להם שכתובים שם עניינים שהוא מתפלל עליהם, על אנשים מסוימים ונושאים שונים.
משהושיטו את ידיהם הטמאות כדי לקחת את הסידור לבדיקה, קפץ הרבי ממקומו וזעק בתוקף: מה?? את הסידור שלי, הסידור שבו אני מתפלל לבורא עולם אתם רוצים לקחת ממני?".
דבריו נאמרו בכזה טון תקיף והטילו פחד עצום על השר שהוביל את החיפוש. הוא אמר לשוטרים שליוו אותו: "הוציאו אותי מכאן מהר, אני לא יכול להישאר כאן אילו רגע אחד נוסף". לאחר שהוציאו אותו הודה בפה מלא "כמעט פרחה ממני רוחי, מעולם לא ראיתי כזה איש מפחיד ומאיים".
לכשנתבונן בסיפור הזה נמצא שהוא שוב מעביר את אותו מסר חד ונוקב. הסידור הוא לא עוד ספר, לא עוד 'חפץ' שאנחנו עושים בו שימוש כשאנחנו מתפללים.
הסידור הוא החבר הכי טוב, זה הטלפון שלנו שבאמצעותו אנחנו מדברים עם בורא עולם. זה הדבר הכי חשוב מבין כל החפצים והרכוש שיש לאדם.
מעשה מופלא זכינו ללמוד ממשנתו של הגה"ח רבי יחזקאל טירהויז שליט"א
מעשה מופלא זכינו ללמוד ממשנתו של הגה"ח רבי יחזקאל טירהויז שליט"א בשיחה יקרה שנשא בפני תלמידי הישיבה הק' על עבודת התפילה וסיפר מעשה בבעל תשובה בעברו הרבה לחטוא רח"ל, אבל שאחרי זמן רב התעורר בקרבו הרהור תשובה אמיתי, והוא החליט לעזוב את החטא ולחזור בתשובה שלמה.
בא לפני הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל זיע"א, ומסר לו 'קויטל' ובו פירט את מעשים החמורים שעשה בעבר, וביקש מהרבי שיורה לו דרך תשובה על חטאיו הנוראים.
השיב לו 'המגיד מטשערנאביל', שבעבר, כשהיה צעיר יותר הוא היה מורה לאנשים דרך תשובה ומקבל על עצמו את התיקון שלהם. אבל היום, כשהוא כבר זקן, אין לו את הכוחות לכך, ולכן המליץ לו שיפנה את הרבי הקדוש רבי ישראל מרוז'ין זע"א, ויבקש ממנו שיורה לו דרך תשובה.
לא איחר האיש לעשות כאשר הנחה אותו המגיד מטשערנאביל, ואכן כעבור זמן קצר התייצב לפני הרבי מרוז'ין וביקש ממנו שיורה לו דרך תשובה על חטאיו המרובים.
ואכן, הרבי הורה לו דרך תשובה, אבל הדבר הראשון שהורה לו היה להקפיד ביתר שאת שכל תפילותיו וברכותיו יהיו מתוך הכתב, בין אם זו תפילת שחרית או מנחה וערבית, ובין אם זה ברכת המזון או אפילו ברכת 'שהכל נהיה בדברו'.
ועל פי דרכינו למדנו: לכאורה איזה מן תיקון זה, לומר ברכות דווקא מתוך סידור? זאת הנהגה טובה מאוד והיא יכולה להיות יעילה לכל אדם, אבל למה היא מתאימה כהוראה לאדם שהיה רחוק מתורה ומצוות ועשה חטאים, למה דווקא הנהגה מיוחדת כזאת נדרשת עבורו?
אלא התשובה היא כמו שאמרנו. הסידור הוא לא סתם 'חפץ של תפילה'. הסידור הוא משהו רגשי, קשר עמוק של האדם עם בוראו.
כשאדם חוטא הוא מתרחק מהקב"ה, הוא מנתק את הקשר שיש לו עם ריבון העולמים. ולכן התיקון לזה הוא להיצמד לסידור בצורה מוחלטת, הסידור הוא הקשר של האדם עם בורא העולם, וזאת תשובת המשקל לכל החטאים והתחרקות מבורא עולמים.
הלוואי ונזכה להיות דבוקים בסידור, שיהיה לנו קשר בלתי אמצעי עם בורא כל עולמים.