יום שני ד' בכסלו תש"פ
טעם איסור הבלוע בכלי לאחר שחלפו עשרים וארבע שעות מעת שנבלע בכלי – האם תמיד נחשב ל'פגום'?
כפי שלמדנו, טעם איסור הבלוע בכלי, לאחר שחלפו עשרים וארבע שעות מעת שנבלע בכלי, הריהו נעשה 'פגום', ואינו אוסר את המאכל המתבשל בתוכו.
ובזמנים עברו, היו מפיקים שרף משורשו של צמח ה'חילתית', שהוא חריף במיוחד, והיו משתמשים בו לתבלין; ואמרו חכמינו ז"ל שאם התבשל תבלין זה בכלי שבלוע בו איסור, הריהו נאסר אף אם חלפו עשרים וארבע שעות מעת שנבלע בו האיסור, משום שבכוח חריפותו של החילתית, הוא משביח את הטעם הבלוע בכלי.
ונחלקו ראשונים בנוגע לדברים חריפים אחרים, כגון צנון ושום, אם דינם כחילתית לענין זה. והשולחן ערוך הביא את שתי הדעות, והרמ"א פוסק כדעת המחמירים.
[משנ"ב תמז, נד; ביאורים ומוספים דרשו, 79, בהרחבת המקור]
מאיזה כלי נפלט טעם גם ללא חום של בישול או אפייה?
בהמשך לאמוּר: בדרך כלל, טעם הבלוע בכלי אינו נפלט ממנו אלא על ידי חום של בישול, אפייה, וכדומה. אולם, בנוגע לצמח ה'חילתית', אמרו חכמינו ז"ל שיש בכוחו להפליט טעם בצירוף 'דוחקא דסכינא', כלומר, שבעת חיתוך החילתית בסכין, השילוב של החריפות עם החיכוך בסכין בעת דחיקתו על גבי החילתית – גורמת לכך שטעם הבלוע בסכין עובר לחילתית, וכן להיפך.
וכתבו ראשונים, שכך הדין גם בנוגע לדברים חריפים אחרים, כגון צנון ושום. ולכן, לדוגמה, אם חתכו שום בסכין שבלוע בו חמץ, דינו כמאכל שמעורב בו חמץ, (וראה עוד במקורות). ולפי פסק הרמ"א הנ"ל, גם אם חתכוהו בסכין חמץ שאינה 'בת יומא', דינו כחמץ, כיון שטעם החמץ הנפלט מהסכין אינו 'פגום'.
[משנ"ב תמז, נד; ביאורים ומוספים דרשו, 79, בהרחבת המקור; וראה שו"ע יו"ד צו, א]
באיזה מקרה אדם אינו נאמן להעיד שהמאכל שהכין כשר לפסח?
בגמרא נזכר מספר פעמים הכלל: "מילתא דלא רמיא עליה דאינש, לאו אדעתיה", כלומר, דבר שלא מוטל על האדם לבררו, אין דעתו נתונה לבררו כראוי, ולדייק בו. בגמרא נזכר כלל זה בנוגע לדינים שונים ב'חושן משפט', ובדברי הראשונים נזכר גם בנוגע לדינים שב'אורח חיים' וב'יורה דעה'.
ולדוגמה: אדם שמכין מאכל שלא לצורך אכילה בפסח, באופן שיתכן כי התערב חמץ במאכל – לא ניתן לסמוך עליו באומרו שלא התערב חמץ במאכל, כיון שבעת הכנתו לא היתה דעתו על חג הפסח, וממילא לא דקדק בהבחנתו בנוגע להתערבות החמץ במאכל.
ונחלקו אחרונים אם כלל זה נאמר רק ביחס לדינים דאורייתא, או גם ביחס לדינים דרבנן. וביחס לאיסור 'משהו' חמץ בתערובת, שהוא מדרבנן, פסק המשנה ברורה שנאמר כלל זה.
[משנ"ב תמז, נח; וראה ביה"ל ה, ד"ה אסור; ביאורים ומוספים דרשו, 85]