ישנה סוגיה שמעסיקה את האברך מידי יום, בכמה השתדלות הוא מחוייב בכל פרט מענייניו, מתי מותר או צריך להפסיק מהלימוד. אכן ה'שולחן ערוך' בזה לא מוגדר, ואף משתנה לפי דרגתו של כל בן עליה וכמידת שקיעותו בתורה. אבל את הידיעה הזאת צריך להפנים, שלפעמים בתור 'השתדלות' כדאי להמשיך את הסדר ברוגע, כי דווקא זה יגלגל לו סייעתא דשמיא שתבטל ממנו את כל הטירדות.
וסיפר לי ידיד שליט"א מופת שארע עימו בשבוע שעבר בעת כתיבת המערכה החדשית של ישיבת מיר. הוא היה שקוע כולו בכתיבת המערכה, תפוס בכל שרעפיו בשיטות השונות ובהגדרת החידושים והביאורים שנתחדשו לו בהם (כמו שאמר פעם המשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל, שבשעת כתיבת חבורה שרוי הכותב ב'קדש הקדשים' ממש מרוב שקיעות…), והנה לפתע נזכר שעליו לגשת לבנק לסדר שליחות משפחתית שהוטלה על כתפו… כבר כמה שעות הוא יושב וכותב, שרירי ידו וגבו כואבים, זה היום האחרון להגשה, הוא חייב לגמור את הכתיבה עכשיו, ואינו יודע איפה 'לדחוף' את הבנק… החליט: אמשיך, ויהי מה! אשלים את מלאכת הקודש, אח"כ אלך!
בארבע וחצי אחה"צ הוא סיים בשעה טובה את החבורה, הביט בתכריך כתביו בסיפוק רב, לפתע מצלצל הפלאפון. הוא מרים, ופשוט לא מאמין מה שהוא שומע: "שלום, כאן מדברים ממחלקת משכנתאות בבנק, לפני שנתיים לקחתם משכנתא, כעת ישנה הצעה…"
הוא נושא עיניו למרום ואומר: "רבש"ע, שנתיים אני עם המשכנתא הזאת… מעולם לא קיבלתי שום טלפון בענין, ובדיוק עכשיו הבנק פונה אלי…" הוא בקושי יכול היה להקשיב להצעה, וכשהפקידה סיימה את ההרצאה הארוכה, אמר בחשש: "כעת ההצעה הזאת לא רלוונטית בשבילי, אבל אולי תוכלי לעזור לי בענין אחר…?"
"כן, בשמחה"! היא משיבה. הוא מפרט לה את הבקשה, והיא רושמת את הפרטים ומסכימה לחסוך לו את ההליכה ואת כל ההתרוצצות וההמתנה… לא יאומן, פשוט על הרגע…!!
אחרי כמה דקות מתקשרים שוב מהבנק שחסר להם פרטי מייל וזה מונע מהם את ביצוע הבקשה. השיחה נותקה וליבו של מיודענו נפל בקרבו. עשה תיכף תשובה, הצדיק עליו את הדין ואמר: "כנראה התגאתי בליבי… אינני ראוי לכאלו נסים גלויים…"
אמנם כעבור כמה דקות התקשרו שוב והודיעו שהענין הסתדר בכי טוב. "כי לא אעזבך"!…
(מאמרי עינינו גל בתוך 'אוסף גיליונות' ויצא תשע"ט)