"בשנת ה'תשנ"ט עמדתי לנסוע לא"י כדי להשתתף בחתונת קרוב משפחה שהתקיימה בט"ו מנחם אב" – מספר הרה"ח ר' משה מאנדל בספרו 'שמחים לשמרו'. "בגלל סיבות שונות הרגשתי חובה להשתתף בחתונה זו למרות קושי הנסיעה, ועשיתי את כל ההכנות לצאת לדרך.
"במהלך ההכנות עלה בדעתי לנסוע דרך בודפשט ולעלות על קברי אבות שם, כיוון שבאותם ימים בדיוק יחול היארצייט של זקני הגדול הרב הגה"צ ר' יעקב צבי מאנדל זצ"ל המפורסם בשמו 'ר' קאפל הערש'. לפי התכנון חישבתי, שאני יכול להיות בדיוק ביום היארצייט, ו' אב, בבודפשט, על כן החלטתי לנסוע לארץ הקודש דרך בודפשט, כך אזכה להתפלל על ציונו של זקני, כמו גם לפקוד את קבריהם של קרובי משפחה נוספים שלי מן הדורות הקודמים הטמונים בהונגריה וברומניה.
"יצאתי מארה"ב בתאריך ה' מנחם אב, והגעתי לבודפשט למחרת, יום שני ו' לחודש, הוא יום היארצייט, ומיד שכרתי רכב ונסעתי לקברו של זקני זצ"ל.
"המצבה על הקבר חודשה מספר שנים לפני כן ע"י קרובי משפחה. חצי שנה לפני נסיעתי הגיע לביתי אחד מקרוביי, שביקר בבודפשט והביא תמונות מן הציון, ושמתי לב אז שקופסת הפח שהונחה שם להדלקת הנרות על הקבר, נעלמה, כלומר, מישהו חמד אותה. החלטתי באותה שעה, שכאשר אי"ה אסע פעם להונגריה אקנה קופסה חדשה. כמו כן, אקנה דבק מיוחד כדי להדביק קופסה זו למצבה, כך שיהיה קשה להוריד אותה. וכך אכן עשיתי, לפני נסיעתי קניתי פח המיוחד לנרות ודבק, וכשהגעתי עתה לקברו של זקני, הדבקתי את הפח היטב למצבה, הדלקתי מספר נרות והכנסתי אותם אל תוך הקופסה, מתוך הרגשת סיפוק שתקנתי את המעוות.
"כך עמדתי ליד הציון הקדוש ואמרתי תהלים ואת התפילות המקובלות. כשסיימתי והתכוונתי לעזוב את המקום, החלטתי לבדוק האם קופסת הנרות דבוקה היטב למצבה. באותו רגע שכחתי שבפנים דולקים נרות. בלא לחשוב אחזתי בידי השמאלית את הקופסה, וניסיתי לראות אם אפשר לטלטלה ולקרוע אותה מן המצבה. הפח היה לוהט מחום וידי נכוותה קשות! הכאב היה עצום. ידי התנפחה מיד והופיעו עליה סימנים של כוויות. אי אפשר לתאר את גודל הייסורים.
"מיד קראתי בקול רם: זקני הקדוש, רבי יעקב צבי ב"ר שמעון, הלא אתה יודע שאת קופסת הנרות הזאת הבאתי והדבקתי לכבודך. הבאתי אותה למען יוכלו אלו הבאים לפקוד את קברך להדליק נרות לעילוי נשמתך. ועתה אני בדרכים, בארץ זרה, ועליי לנסוע הלאה לרומניה למספר ימים לבקר בכמה מקומות. לאחר מכן אני צריך לנסוע לארץ ישראל. אני מבקש ממך זקני הקדוש, שתפעל בתפלותיך בשמים שתהיה לי רפואה, כדי שלפחות אוכל לעבור את המסע בלי ייסורים – כך אמרתי בקול רם בלשון אידיש.
"אח"כ הלכתי לקחת מים ולשופכם על היד שנכוותה והתנפחה. בלבי חשבתי: יהיה מה שיהיה, אני ממשיך לנסוע לרומניה. בכל כוחי ניסיתי להסיח את דעתי מן היד הכואבת. עטפתי אותה במטפחת ויצאתי לדרך.
"והנה הפלא ופלא: מיד כשהתחלתי לנסוע נעלמו הייסורים. לאחר נסיעה של כשעה, נזכרתי בידי שנכוותה והחלטתי לראות מה מצבה. הסרתי את המטפחת מידי השמאלית ולא ראיתי שום סימן של כוויה כל שהיא! הייתי כל כך נרגש מכך, עד שנראה היה לי שטעיתי, בוודאי היתה זו ידי הימנית שנכוותה. התבוננתי גם בידי הימנית, והנה גם היא ללא שום סימן. הסתכלתי שוב בידי השמאלית ולא הבחנתי בשום הבדל בין שתי כפות ידי, כאילו לא היו דברים מעולם.
"עדיין לא הבנתי כי תפילתי התקבלה וזכיתי לרפואה, חשבתי לעצמי שטרדת הדרך ומוחי העייף הן הסיבות שאינני מבחין בסימני הכוויה על ידי. כאשר הגעתי בערב למלון בעיר קלויזנבורג, רומניה, נחתי מעט והתבוננתי עוד פעם היטב ביד שמאל, שוב הסתכלתי על יד ימין והנה שתי הידיים שוות לטובה, היד בריאה לגמרי. תפילתו של הסבא התקבלה.
"לאחר מספר ימים, אחרי מסע על קברי צדיקים וקברי משפחתי, נסעתי לארץ ישראל, נשארתי שם עד אחרי שבת שבע ברכות, וביום ראשון אחר כך, כלומר: שבועיים אחרי שיצאתי לדרכי, נסעתי הביתה לארצות הברית.
"כאשר הגעתי לביתי, ביום ב' בבוקר כ' אב, ורציתי ליטול את ידיי, ראיתי והנה היד השמאלית נפוחה ועליה בועות של הכוויה, בדיוק כפי שהיתה שבועיים קודם לכן, ליד הציון של זקני הגדול בעיר בודפשט!!
"נבהלתי, כי לא יכולתי להיזכר אם שוב נגעתי באיזה פח חם שעורר את הכוויה מחדש. והפלא הגדול היה, שהנפיחות על הכוויה הייתה בדיוק באותו מקום שהיתה לפני שבועיים בבודפשט. לאחר מחשבה הגעתי למסקנה שלא נגעתי בשום דבר חם…
"ואז לפתע נתקפתי בהתרגשות עצומה, הבנתי מה קרה! בשעה שהתפללתי על ציונו של זקני הגדול, הרי ביקשתי רפואה משום שאני בדרכים הרחק מביתי, ותפילתי אכן התקבלה – כל זמן שהייתי בדרכים, נעלמה הכוויה כלא היתה. אולם כאשר כבר שבתי לביתי – חזרה אליי הכוויה, אם כי ברוך השם בלי כאבים, וזאת כי הסכלתי ולא ביקשתי רפואה שלמה באופן כללי, אלא רפואה משום שאני בדרך, ותפילת מֶחֱצה זו עשתה ופעלה במקרה זה את כל המחצה.
"באותה שעה למדתי מהקורות אותי דבר חשוב ביותר: שחייבים להתפלל לבורא עולם על רפואה שלמה, שלמה ממש. שצריך לדעת כיצד ומה לבקש".
(פניני עין חמד חיי שרה תשע"ז, מעובד מסדרת הספרים 'אמונה שלמה')