באחת מתוך עשרות הפעמים בהן הסתובבנו סביב ׳כיכר׳ ועוד ׳כיכר׳ בעיר אשדוד, החליט אחד הבחורים שנמאס לו: ״מה זה? בשביל מה צריך כיכר?״ הוא שאל

הרב יהושע כהן שליט"א

זה קרה במהלך אחד הטיולים שעשינו מטעם הישיבה בימי ׳בין הזמנים׳. נהג ההסעה הקבוע שלנו, יהודי מבוגר ולבבי עם זקן לבן וכיפה גדולה שמכסה את הראש מכל צדדיו כקסדה, התייחס אלינו בנועם וחביבות כמו תמיד. שיתף אותנו בסיפורי המקומות הקדושים לצידם עברנו, ואף העניק כמה סיפורי צדיקים אותם זכה לראות במו עיניו.

באחת מתוך עשרות הפעמים בהן הסתובבנו סביב ׳כיכר׳ ועוד ׳כיכר׳ בעיר אשדוד, החליט אחד הבחורים שנמאס לו: ״מה זה? בשביל מה צריך כיכר?״ הוא שאל – בשם כולנו – את השאלה שמציקה כל-כך. ״בשביל מה צריך את כל הכיכרות האלו?

״במקום שיהיה לרכבים מקום בשפע – לנסוע ולהתקדם כרצונם, הם צריכים לבזבז כל-כך הרבה דלק על ככרות וסיבובי ענק שגוזלים זמן ופשוט לא נגמרים, בשביל מה זה טוב?! הרי זה מקטין את שטח הכביש מאד, לא חבל?!״

הנהג החביב שלנו הקשיב לשאלה בקשב רב, למרות שזו נזרקה בתסכול לחלל האוויר וכלל לא כוונה אליו, ומיד נטל את רשות הדיבור:

״בחורים יקרים, אני שמח ומקווה בשבילכם שעדיין אין  לכם רישיון, ואתם זוכים להיות שקועים באוהלה של תורה. אבל תרשו לי לתקן אתכם. מעלת הכיכרות האלו, חשובה ונצרכת עד מאד. מעגלי התנועה האלו, זהו פתרון תחבורתי שנועד כדי ליצור סדר על הכביש. כשרכב מסתובב סביב משהו, אז הנסיעה הרבה יותר קלה, פשוטה ומאורגנת.

״נכון ששטח הכביש נגנב לטובת הכיכר, אבל דווקא בזכות צמצום שטח הכביש ותיחומו, הנסיעה הופכת הרבה יותר פשוטה, קולחת וזורמת, בלי פקקי ענק שנגרמים מחמת שכל נהג חושב שהכביש של ׳אבא שלו׳, ונוסע איך שהוא רוצה״, סיים הנהג בסגנונו המעניין.

*

לא היינו צריכים להתאמץ מדי, כדי לזהות שטמון פה משל ונמשל יפה. מסר טוב ומאלף על החיים שלנו בישיבה. ובעצם, מוסר השכל חשוב לכל שטחי החיים.

מלבד הכביש המרכזי – סדרי הלימוד והשיעורים, ישנן גם שעות ארוכות שמוקדשות לשינה וזמנים מיוחדים לאכילה. והשאלה שרבים שואלים, למה? בשביל מה זה טוב? למה שכל אחד לא ילמד עד מתי שהוא רוצה, ויישן בזמן שמתאים לו?

״לישון ב-10:30? מה אנחנו תינוקות?״ מקשים בפליאה אותם צעירים שאך זה עתה התחילו לטעום ולנשום את טעמה וריחה של הישיבה.

"'הישיבה' אליה כ״כ השתוקננו להתקבל, עוסקת בניהול תקנון עם זמני שינה ושעות אכילה? מה, אנחנו עדיין בחיידר?!" תמהים אלו שבימים אלו עדיין סופרים את צעדיהם הראשונים בישיבה.

במחשבה שטחית זה נראה משהו מאד מוזר ועגום, ואולי גם קצת עקום. זמן שמיועד לשינה בישיבה? מישהו פה לא הגזים?

אחרי הסיבובים עם הנהג שלנו, הבנו היטב, שהתשובה היא – לא.

לא רבתי!

כשיש זמן לשינה, אז סביבו סובב כל הציר, וזה מאד מקל ומסדר את שאר היום.

שעות האוכל והשינה הן כמו כיכר ענק שאולי גוזל שטחים מהכביש, אך בזכותו נמנעים פקקים ועומסים על הגוף והנשמה. כי כשאוכלים (כיכר לחם) טוב, וישנים טוב – אז אפשר לנסוע בעירנות וברוגע.

כן, תאמינו או לא, חדר האוכל הוא חשוב מאין כמותו עבור הצלחתכם בישיבה, לא פחות מחדר השיעורים. שעות השינה גם הן כמו כיכר מקושט שמנווט את התנועה נכון, ומסביבו נוסעים בזהירות וברוגע, ללא עומסים וללא פקקים.

איך אמר נהג ההסעה שלנו: "אני 30 שנה על הכביש, הכיכרות ומעגלי התנועה – נחוצים לצורך נסיעה ברוגע ובשלוה. כי כשרכב מסתובב סביב משהו, אז הנסיעה הרבה יותר קלה מוצלחת ומאורגנת.

*

מספרים, שהנצי״ב מוולאז׳ין השיב פעם לתורם ששאלו מה הם סדרי הישיבה בישיבתו: "לתורה אין סדרים, הסדרים שיש בישיבה שלנו הם רק לאוכל ולמנוחה".

הוא אשר אמרנו: זמני השינה והאכילה – הם הכיכר והעוגן שלנו, משום שהם מסייעים ומנווטים את התנועה, כדי שהנסיעה שלנו בכביש תהיה נוחה וחלקה. ללא עומסים, וללא פקקים.

אמור מעתה: בית המדרש אמנם הוא קודש, אבל גם לחדר האוכל – שמור מקום של כבוד והדר, בהצלחתו ופריחתו של כל בן ישיבה.