האם קטן כשר לעשיית ציצית? │ ומה הדין באדם שהטיל ציציות בבגד שלא לשמה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות 'ציצית' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן י"ד סעיף א' – ב']
גוי בעשיית ציצית
גוי שהטיל ציצית בבגד, הציצית פסולה, ואף על פי שלגבי טווית החוטים, מבואר לעיל שהטוויה צריכה להיות לשם מצות ציצית, ונחלקו הרמב"ם והרא"ש בגוי שטווה את החוטים, וישראל עומד על גביו ומלמד אותו ומזהיר אותו לטוות את החוטים לשמה, שהרמב"ם פוסל משום שהגוי עושה על דעת עצמו, והרא"ש מכשיר, זה הכל לגבי טוויית החוטים, אבל הטלת החוטים בבגד על ידי גוי, פסולה, משום שנאמר, 'דבר אל בני ישראל' – ולא גויים, ואומר המשנה ברורה, שכל זה אמור כאשר הגוי תוחב את הציצית בבגד ועושה את הציצית מתחילתה, אבל אם הישראל עשה את החוליא הראשונה ואת הקשר, אפילו אם הגוי עשה את חמשת הקשרים הנוספים ואת שאר הכריכיות, הציצית כשרה, משום שכל הכריכות הנותרות הם רק למצוה בעלמא, אבל מדאורייתא, מספיק מה שיש שלש כריכות וקשר.
נשים בעשיית ציצית
יש מי שסובר, שנשים פסולות לעשיית ציצית, משום שנאמר, 'בני ישראל' ולא בנות ישראל, ואומר הרמ"א, טוב לחשוש לשיטה זו לכתחילה, שלא לעשות ציצית על ידי נשים.
קטן בעשיית ציצית
שיטת רבינו תם היא, שקטן פסול בעשיית ציצית, משום שכל שאינו בחיוב המצוה, אינו יכול לעשות אותה, וכן הדין לגבי סוכה, ואומר הביאור הלכה, שלא פוסקים כרבינו תם, ולכן, אם קטן עשה ציצית לגדול, בדיעבד אפשר לסמוך על זה, וכן קטן שעשה ציצית לעצמו ואחר כך הוא נעשה בר מצוה, נחשב הדבר 'בדיעבד', וכשר.
'לשמה' בהטלת הציצית בבגד
שיטת רש"י תוס' והרא"ש, שהטלת הציצית בבגד, צריכה להיות לשמה, ואם לא הטיל את הציציות לשמה, הציצית פסולה, אבל שיטת הרמב"ם, שהטלת הציצית בבגד לא צריכה להיות לשמה, ולכן הציצית כשרה, והמקור של הרמב"ם הוא, מזה שהתורה אומרת 'בני ישראל' – למעט גוי, והרי גוי לא עושה לשמה, הנה רואים, שאם זה לא היה גוי אלא זה היה ישראל, זה היה כשר אפילו שלא לשמה, אבל שאר הראשונים שחולקים וסוברים שהטלת הציצית בבגד צריכה להיות לשמה, הם סוברים, שראיית הרמב"ם אינה ראיה, משום שהתורה צריכה למעט גוי שחשב לשמה, דהיינו באופן שישראל עומד על גביו, ומדריך אותו ומצווה אותו שיעשה לשמה, וממילא אין ראיה, על כל פנים אם אין ציציות אחרות, יש לסמוך על הרמב"ם שמכשיר, שואל המשנה ברורה, מה כוונת הדברים 'אם אין ציציות אחרות', הרי יכול לפתוח את הקשרים של הציצית הזאת עצמה, ולעשות את הקשרים לשמה, ומבאר המשנה ברורה בשני אופנים:
א. מדובר בערב שבת וממילא אין באפשרותו לפתוח את הקשרים ולקשור מחדש.
ב. הרי למדנו לעיל, שתחילת עשיית הציצית צריך שיהיה בה י"ב גודלים, ולאחר שהציצית נעשתה בכשרות, אם נפסקה אחת מן הציציות, מספיק שלא נשאר כדי עניבה, וממילא, זה הנפקא מינה כאן, הוא הטיל את הציצית שלא לשמה, ואחר כך היא נפסקה, ועכשיו אם הוא יפתח ויטיל אותה מחדש, זה כבר עשייה חדשה, ובעשייה חדשה צריך שיהיה י"ב גודלים, והרי אין לו כבר י"ב גודלים, לכן בדיעבד אפשר לסמוך על הרמב"ם, ומוסיף הביאור הלכה, שאף על פי שלגבי טוויית החוטים צריך דווקא אמירה לשמה ולא מחשבה, כאן אפשר לומר שמחשבה לבד מועיל, משום שהרמב"ם בכלל לא מצריך לשמה, ואפשר לסמוך על הרמב"ם, ויותר מזה אומר הביאור הלכה, לגבי טוויית החוטים צריך לשמה, כי אם לא היה לשמה, אולי הוא טווה את החוטים סתם לחוטי תפירה ולא לחוטי ציצית, אבל הטלת הציצית בבגד, ודאי שזה לשם מצות ציצית, ולכן בסתמא, זה כמו שעשה אותה לשמה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א