"ושמרתם מצוותי" (כב, לא)
"מעשה היה ביהודי שנסע לארה"ב לצורך השתתפות בשמחה משפחתית. אותו יהודי ידע אך בקושי לשוחח באנגלית, ההיכרות שלו עם כבישי ארה"ב כמובן היתה אפסית, ובכל זאת, עם נחיתתו בשדה התעופה 'קנדי' בניו יורק, הוא שכר רכב והשתלב היטב בתנועה האמריקאית, הודות למכשיר ה'וייז' שהביא עמו מהארץ ושדאג מראש לוודא שהוא יפעל גם בארה"ב.
"במשך מספר ימים שהה האיש בארה"ב ובמהלכם נסע מעיר לעיר בלי שום חשש, שכן ה'וייז' עובד כראוי, ומוביל אותו בבטחה אל מחוז חפצו.
"והנה, באחת הנסיעות, בעודו משייט בנחת על גבי אוטוסטרדה מהירה ורחבה במיוחד, הוא מגלה לתדהמתו שה'וייז' איבד את הקליטה. אין לו הכוונה והדרכה, והוא אינו יכול להגיע למחוז חפצו.
"כמובן שהמצב הזה הלחיץ אותו מאוד, הרי בלי 'וייז' אין לו מושג היכן עליו לפנות. הוא בקושי יודע לקרוא כמה אותיות באנגלית, וכשהנסיעה היא בקצב הזה, אין לו סיכוי לפענח את שמות הערים והיישובים הכתובים על גבי השלטים.
"בצר לו החליט היהודי לעצור בצד הדרך, ולנופף בידו לרכבים החולפים בניסיון להשיג עזרה. אולי יראה אותו יהודי אחר ויחליט לעצור לו ולהכווין אותו.
"הוא עומד בצד ומנופף בידו לכלי הרכב החולפים על פניו ביעף, ואכן כעבור דקות אחדות עוצר רכב בצד הדרך, וממנו יוצא נהג גוי שאינו יודע מילה וחצי מילה בעברית או באידיש.
"היהודי מסביר לו באנגלית שבורה ורצוצה ובעיקר בתנועות ידיים ורגליים, כשהוא חוזר שוב ושוב על שם העיר שאליה מועדות פניו, והגוי מסמן לו שהוא הבין, טופח על כתפו באהדה ואומר לו 'פולאו מי'… לשמחתו הוא מכיר את צמד המילים הללו שמשמעותן: "עקוב אחרי".
"הם עומדים להיכנס כל אחד לרכבו, כשבדיוק עוצר רכב שלישי בצד הדרך, וממנו יוצאים שני אברכים חסידיים, שפונים אליו ושואלים אם הוא זקוק לעזרה.
"היהודי מסביר להם שהוא כבר הסתדר, כי האיש טוב הלב שעצר לפניהם מוכן לקחת אותו למחוז חפצו, והללו מודים מקרב לבם לגוי שניאות לעזור ליהודי.
"או אז אומר להם הגוי, שהוא רוצה להראות להם דבר מאוד מעניין.
"הם צועדים אחריו לעבר מכוניתו, הוא פותח את תא המטען של הרכב ושולף ממנו… כובע סמט חסידי וחליפה שחורה ארוכה.
"שלושת היהודים נדהמו: מה לך וללבוש יהודי? הם שואלים את הגוי, "האם סבא שלך היה יהודי? אתה סוכן אף בי איי שעובד בין יהודים?
"אבל הגוי חייך והסביר להם:
"כבר שנים רבות שאני נוסע בכבישי ארה"ב ושמתי לב לדבר מופלא. בכל פעם שיהודי נתקע עם הרכב בצד הדרך והוא מבקש עזרה, עוצרים לו יהודים נוספים ומושיטים לו עזרה. לעומת זאת, גוי שעומד בצד ומבקש עזרה, יכול לפעמים להמתין במשך שעות רבות עד שמישהו ישים לב אליו ויעצור כדי לסייע לו.
"לכן החלטתי להחזיק אצלי ברכב 'חליפת הצלה' למקרה שאתקע אי שם בצד הדרך. אם זה יקרה, אני אלבש את הלבוש החסידי ואנופף לעזרה, וכך בוודאי יעצרו לי יהודים. הם אומנם יראו שאני לא יהודי, אבל אחרי שכבר עצרו בצד הם לא ינטשו אותי ובוודאי יעזרו לי…
"והנה, אתם רואים שהאיש הזה עמד כאן בצד הדרך כמה דקות ומי עצר לו? אתם, יהודים! וגם אני, שאני משתייך ליהודים בחלק הזה של העזרה ההדדית בצדי הכבישים המהירים…".
הסגולה של החפץ חיים לזמן הזה
"זה סיפור מאוד נחמד", אומר הגר"י שיש, "אבל המסר שלו עוצמתי במיוחד. לב של יהודי מרגיש את הלב של שאר היהודים. אנחנו מאוחדים בלב שלנו, ולכן יהודי תמיד יעצור בצד כדי לעזור ליהודי.
"וכשיהודי אחד עוזר ליהודי אחר, בא הקב"ה ואומר אני רוצה להיות הגלגל השלישי של הקשר הזה. גם אני רוצה לעזור לשני היהודים הללו.
"איפה אנחנו רואים את זה שהקב"ה ככה מצטרף ליהודים העוזרים זה לזה, אומר החתם סופר דבר מדהים: כשבני ישראל זעקו ונאנקו מהעבודה הקשה, מה אומר הקב"ה? "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל". אם הם שומעים אחד את השני, אם הם עוזרים אחד לשני, או אז גם אני שומע אותם ועוזר להם.
"תקשיבו מה כותב מרנא החפץ חיים הקדוש בספרו 'אהבת חסד': "והנה עתה, שמידת הדין גברה מאד על העולם, ואין שום עצה להינצל מידי צרות המתחדשות יום ויום, מה מאוד יש להתחזק במידת החסד, כדי שעל ידי זה יתעורר מידת החסד העליונה, ויקוים עלינו מה שאמר הכתוב: "וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים".
עוד אומר ה'אהבת חסד' שם בהמשך: "איתא בתנא דבי אליהו רבה סוף פרק כ"ג, כשהיו ישראל במצרים, נתקבצו כולם וישבו יחד, משום שהיו כולם באגודה אחת; וכרתו ברית יחד, שיעשו גמילות חסדים זה עם זה… ומה היה הכריתות ברית? לגמילות חסדים! … כי הם, כשראו שאין שום עצה להינצל מגזרותיו של פרעה, והשיעבוד הולך ומתגבר יום יום, מה עשו נתקבצו באגודה אחת וטיכסו עצה מה לעשות לזה. והסכימו ביניהם, שילכו בדרך ה' לבדו, ולא ישנו את שמם ולשונם. גם כרתו ברית יחד לגמול חסד זה עם זה, היינו, שעל ידי זה יתעורר למעלה חסד של השם יתברך עליהם, וממילא יבוטלו לבסוף גזרותיו של פרעה. ובאמת כן היה לבסוף, שדבר זה היה סיבה לגאולה".
דרשה בפתע פתאום
"מרן הרב מפוניבז' קיבל פעם הודעה שלבית היתומים שבניהולו אמורה להגיע קבוצה של כמה עשרות ילדים יתומים, ניצולי שואה סחופים ודוויים. ההודעה הגיעה בהתראה קצרה מאוד, בבוקרו של יום, ונאמר לו שעד הלילה הילדים כבר יהיו בבית היתומים שלו.
"ניסה הרב מפוניבז' לחשוב מהיכן יגייס מיטות, שמיכות וכריות עבור עשרות ילדים נוספים. גם כך היכולות הכספיות לא היו גדולות והנה נחתה עליו פתאום הוצאה שכזאת בהתראה קצרה כל כך, ואיך יוכל לעמוד בה?
"לאחר מחשבה, הורה הרב לגבאי שלו, שיתלה מודעות ברחובות ובהן יהיה כתוב שהרב מפוניבז' מתכוון לשאת דרשה בבית הכנסת הגדול של בני ברק. תושבי בני ברק קיבלו את ההודעה בהפתעה. הרב מפוניבז' רוצה למסור דרשה בסתם יום של חול בלי שום סיבה מיוחדת? כנראה שיש לו משהו מאוד חשוב לומר לנו, בואו נלך לשמוע.
"הגיעו אנשים ונשים, ומילאו את בית הכנסת ועזרת הנשים מפה לפה, והנה עולה הרב מפוניבז' לדרוש, ומתחיל בציטוט של הגמרא במסכת בבא מציעא שמספרת לנו על מקרה שבו שני אנשים צועדים במדבר, וביד אחד מהם בקבוק מים. השני נשאר בלי טיפת מים ואם לא ישתה בשעות הקרובות הוא ימות.
"הבעיה שהליכה של כמה שעות לא תביא אותם אל היעד. לפניהם עוד יום הליכה, כך שאם הם יתחלקו במים הנותרים שניהם ימותו, ואם בעל המים ישמור אותם לעצמו, חברו אמנם ימות מצמא, אבל הוא עצמו יצליח להגיע למקום יישוב…
"אומר רבי עקיבא, שבכזה מקרה, אין צורך להתחלק במים. בעל המים יכול לומר לחברו, אני מצטער ידידי, אבל החיים שלי חשובים יותר. למה? כי כתוב בתורה פסוק "וחי אחיך עמך", כלומר, קודם אתה תחיה, ואחיך יחיה גם הוא איתך. אבל אתה קודם בסדר העדיפות. חייך קודמין!
"מצד שני, הגמרא בקידושין עוסקת שם בענייני עבד עברי וכותבת שהקונה עבד לעצמו קנה אדון לעצמו. למה? אם יש לו רק מיטה אחת, העבד יקבל את המיטה והוא עצמו יישן על הרצפה. אם יש לו רק כרית אחת, העבד יקבל את הכרית והאדון יישן בלי כרית. בעצם האדון חייב להשוות את תנאי העבד לתנאים שלו, ואם יש לו אפשרות לתת רק לאחד מהם, העבד יקבל קודם.
"מאיפה אנחנו יודעים את ההלכה הזאת? כי כתוב בתורה: "כי טוב לו עמך", רואים שלעבד צריך שיהיה טוב איתך באותה רמה שלך ובשום אופן לא פחות מרמת הטוב שאתה מפרגן לעצמך.
"שואל הרב מפוניבז' שאלה נוראה. הרי כתוב כאן שני דינים שונים, ושניהם נלמדים מהמילה 'עמך'. פעם אחת אנחנו לומדים ממנה שאתה קודם, ופעם אנחנו לומדים ממנה שהעבד שלך קודם. למה? מה ההבדל בין ה'עמך' הזה לבין ה'עמך' השני??? פתאום התהפכה המשמעות של המילה?
הלילה לא תוכלו לישון
הרב מפוניבז' עצר את שטף דיבורו ונתן לקהל הזדמנות להשיב על השאלה, אבל כמובן שאף אחד לא ידע לענות על שאלה כזאת עצומה. צריך להיות גאון בתורה וגאון בחסד כמו הרב מפוניבז', כדי לדעת למצוא תשובה לשאלה העצומה הזאת.
"אמר הרב מפוניבז', אני אסביר לכם. תחשבו על העבד עברי הזה, למה הוא נמכר? כי תפסו אותו גונב ואין לו אפשרות להחזיר את הגניבה. למה שמישהו יקנה גנב לעבד? כדי שיגנוב לו את כל רכושו? אלא מה? חייבים לומר שהוא לא גנב סידרתי אלא אדם טוב וירא שמים שהיה רעב והיה לו קר בחורף, לא שמו אליו לב, לא עזרו לו מספיק, ולכן הוא נכשל וגנב כדי לשרוד. החברים שלו, אלו שלמדו איתו בתלמוד התורה בילדותם, או השכנים בשכונה שמכירים אותו, מרחמים עליו וקונים אותו לעבד כדי שיהיה לו לשלם על הגניבה שגנב.
"עכשיו הוא מגיע לבית האדון, החבר שלו מהחיידר, בעיניים מושפלות. עד אתמול הוא היה איש חופשי, בן חורין, ועכשיו הוא עבד. לא רק עני מרוד מסכן וביש גדא, אלא גם עבד. אוי לאותה בושה.
"הוא מגיע לבית האדון והאדון אומר לו, תשמע, יש לי רק חדר שינה אחד בבית, אז אתה תישן במחסן, ומאחר ויש לי רק מיטה אחת, אין לי מיטה לתת לך, אז בינתיים תישן על הרצפה, ומאחר ועוד לא הספקתי לקנות כרית חדשה, אז תיקח שם בול עץ ותניח מתחת לראשך, ותתכסה עם האוכף הזה של החמור שאתה רואה זרוק שם בצד, כי אין לי עוד שמיכה לתת לך.
"תגידו לי", שאל הרב מפוניבז' את הציבור שהצטופף לשמוע את דרשתו, "נראה לכם שהעבד הזה יוכל להירדם בלילה? בוודאי שלא. הוא ישכב שם על הרצפה וימרר בבכי, כל הסבל והצער שהיה מנת חלקו כל ימי חייו יתנקזו, אין לו תקומה, הוא הגיע לתחתית של התחתית, גם היה עני מרוד סבל חרפת רעב וקור נורא, גם נאלץ לגנוב, גם תפסו אותו וביזו אותו נורא, גם מכרו אותו לעבד, ולבסוף הוא שוכב על הרצפה, רועד מקור ומכוסה באוכף של חמור…
"לא רחוק משם, בתוך הבית, שוכב האדון על מיטה נוחה עם כרית נפוחה מלאת נוצות, ומכוסה בשמיכת פוך רכה ונעימה. האם האדון יכול להירדם? בוודאי שלא. הרי החבר שלו שוכב שם על הרצפה וממרר בבכי. איזה יהודי יכול לישן טוב עם ההרגשה שבמרחק קטן ממנו שוכב יהודי אחר ובוכה בכי תמרורים על מר גורלו???
"לכן", הסביר הרב מפוניבז', "בכזה מקרה, חייב האדון לתת קודם לעבד את המיטה והכרית והשמיכה. למה? כי אם לעבד לא תהיה מיטה נוחה לישן בה, אז שניהם לא יירדמו בלילה, לא העבד ולא האדון. לכן, כדי שהאדון יוכל להירדם בלילה, אומרת לו התורה שייתן את הכרית לעבד, אתה עצמך תירדם גם אם תניח את הראש על בול עץ… הידיעה שעל המיטה שלך שוכב יהודי מסכן שגמלת עמו חסד, תנעים לך ותמתיק עליך את הצער של השינה על הארץ בתנאים הקשים הללו.
"מה שאין כן כשמדובר בשתיית מים, בסופו של דבר רק אחד יחיה ולכן אתה צריך לבחור קודם בעצמך. לעומת זאת, לגבי שינה בלילה, הדרך הטובה ביותר ששניכם תישנו בלילה היא לתת את הכרית לעבד שלך…
"כשסיים הרב מפוניבז' את ההסבר התלמודי הנפלא, הוא הרעים בקולו ואמר לקהל הנוכחים: רבותי, מגיעים לפה היום ילדים- דוויים וסחופים, ההורים שלהם נרצחו על ידי הנאצים הארורים, הם עצמם עונו ושועבדו בפרך, הם הורעבו, התייחסו אליהם כמו אל חיות השדה. הם באים לכאן והיום בלילה אנחנו עומדים להשכיב אותם לישון על הרצפה… הם לא יירדמו שם, על הרצפה, וגם אתם לא תוכלו לישן במיטות שלכם, כשתדעו שלא הרחק מביתכם ישנים ילדים יתומים ומעונים על הרצפה בלי כרית ובלי שמיכה.
"לכן, אם אתם רוצים לישון הלילה, בואו וניתן את הכריות והשמיכות שלנו לטובת הילדים האומללים האלה. כך נדע שגם הם יוכלו לישון הלילה וגם אני ואתם נוכל לישן הלילה כראוי".
"אין צורך לומר", מסכם הרב שיש את דבריו, "שבתוך זמן קצר מאוד כבר היה בבית היתומים של פוניבז' מלאי מספק של מיטות, כריות ושמיכות, היתומים ישנו היטב באותו לילה וגם שומעי הדרשה ישנו מתוך ידיעה שהם עזרו והגישו סיוע ועזר ליתומים חסרי כל".