סיפר כ"ק אדמו"ר מראחמיסטריווקא, מעשה ששמע מפיו של יהודי מהעיר וינה, ששמע זאת מבעל המעשה בעצמו:
היה זה ביום ז' אדר בעיר קאלוב, ביום ההילולא של הרה"ק רבי אייזיק מקאלוב זי"ע. יהודים רבים נהגו להגיע ביום זה להשתטח על ציונו הקדוש.
דוחק רב שרר במקום, המונים נדחקו לזכות להשתטח על הציון, וביניהם גם אותו יהודי בעל המעשה שהיה אז בימי בחרותו. באותה שעה נכח במקום גם הרה"ק רבי שלום אליעזר מראצפערט זצ"ל הי"ד, שלפתע קרא לו ואמר: "בחור, אין צורך לגשת אל הציון, מספיק אם נמצאים ביארצייט באותה עיר".
לאחר זמן פרצה מלחמת העולם השניה. אותו יהודי שהה עם עוד קבוצת יהודים בעיר ליז'ענסק, שם הסתתרו במחבוא. והנה בהגיע יום כ"א אדר – יארצייט הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק זי"ע, החליטו להסתכן וללכת לציון של הרבי ר' אלימלך, ויהי מה! אבל אז נזכר אותו יהודי במה ששמע בשעתו מרבי שלום אליעזר, שדי במה שנמצאים באותה עיר, והחליט שלא ללכת. כל חבריו הלכו לציון, ולא חזרו רח"ל, ורק הוא נשאר בחיים.
(ע"פ 'שיח צדיקים' מתוך 'מילין קדישין')