בקרית אתא מתגורר יהודי תלמיד חכם, שמעביר שיעור בדף היומי בבית כלא בצפון הארץ, וכך הוא סיפר: באחד מחודשי החורף, בשעות הערב אני מתחיל את השיעור. פתאום אני מבחין ש"פנים חדשות" הגיעו לכאן. יהודי עם זקן לבן כבן שישים, לבוש ב"פיג'מה" של בית האסורים, ואני בצורה עדינה שואל אותו: "מה לכהן בבית האסורים?", זאת אומרת, "מה אתה עושה פה?!"
ומרגע זה התחלתי לשמוע את סיפורו המדהים! וכך סיפר לי אותו יהודי: בוקר אחד אני עומד לצאת עם הרכב מהקריות לחיפה. לפתע אני מבחין בשני נערים מגולחי ראש. שאלתי אותם: "מה אתם מחפשים פה?". "לאן אתה מגיע?" הם שאלו אותי. "לחיפה" עניתי. הם התלהבו ואמרו "אנחנו בדיוק צריכים להגיע לחיפה, האם אנחנו יכולים להצטרף אליך לנסיעה?", זכיתי למצוות חסד – חשבתי לעצמי ואמרתי להם "בשמחה". היה להם תיק גדול, פתחתי את תא המטען והם הניחו שם את התיק. כשהגעתי לצומת הצ'ק פוסט, עצרו אותי ארבע ניידות משטרה, הם חסמו את כל הצומת.
לא הבנתי מה קרה, חשבתי לעצמי: אם עשיתי עבירת תנועה – צריך להתייחס אלי כמו מחבל מהחמאס? השוטר פתח את דלת רכבי, הוא שם לי אזיקים על הידיים וגם לשני הנערים מאחורה. אמרתי לשוטרים "רק תסבירו לי מה קרה?". ענו לי השוטרים "את זה תשמע במשטרת חיפה, לא פה!". נכנסנו לניידת ולקחו אותנו לשם לחדר החקירות. שם שוב שאלתי אותם רק תסבירו לי מה קרה, מה חטאתי, מה עוויתי. אמרו לי השוטרים "שני החבר'ה האלה שלקחת הם במעקב של המשטרה כבר חצי שנה. אלה גנבים עם דיפלומה, הם עושים הרבה בלאגן באזור הקריות ובחיפה, וגם הלילה הם גנבו אופנוע ובתיק הגדול שנמצא ברכב שלך יש תכשיטי זהב, כלי כסף ומכשירים אלקטרוניים יקרים שנגנבו".
"מה אני קשור לכל הסיפור הזה?", שאלתי את השוטרים. "אתה סייען, אתה מסייע לדבר עבירה", ענו לי השוטרים. "אני??? בסך הכל נתתי להם טרמפ תמים, הם ביקשו ממני ועשיתי טובה, מה לי ולגניבות? מה אתם רוצים ממני?", הזדעקתי. "כל הסייענים אומרים שבסך הכל הם עשו חסד, אפשר להשמיע לך את הקלטת של כולם. כולם אומרים אותם דברים, אם תצליח לשכנע את השופט, למה לא, אדרבה", ענו השוטרים.
אני עומד למשפט ושוב אני חוזר על הדברים, שבסך הכל עשיתי טרמפ תמים, עשיתי חסד ואני לא יודע מה רוצים ממני. אומר לי השופט: "איך כתוב ב'שטר התנאים', 'עד שיתרצו שני הצדדים', זה שאתה השתכנעת – זה יפה מאוד, עכשיו אתה צריך לשכנע גם אותי. מי אמר שזה נכון מה שאתה אומר? זה לא כל כך מריח טוב, וגם לא נשמע טוב שבדיוק נתת להם טרמפ". בקיצור, לא הצלחתי לשכנע את השופט וזרקו אותי לכלא לחצי שנה.
אבל אם לפחות הייתי "זוכה" להיות בכלא שמכנים "הצווארון לבן" של אנשי עסקים מלומדים שפשעו בעבירות מס ורכוש וכדומה – זה היה "חצי צרה", אבל שמו אותי עם כל הפרחחים והגנבים, אנשים ירודים, ואני כל היום שומע מילים מזעזעות שהאוזן לא יכולה לשמוע. בלילה אני מתחת לשמיכה פשוט מדבר עם ה' יתברך, ואני בוכה לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, זה שקיבלתי גלות, בית סוהר אני מקבל באהבה", אבל למה אני צריך לשמוע את כל המילים המזעזעות הללו? למה אני צריך להיות במחיצתם של אנשים זולים כאלה? אני לא רוצה לפגוע ביראת שמים שלי, ריבונו של עולם, תוציא אותי מכאן".
הייתי בוכה מתחת לשמיכה, ורבי שמעון בר יוחאי אומר בזוהר הקדוש, שהמזמור "אשרי יושבי ביתך", הרי זה לפי הא '-ב'. בכל הפסוקים יש מילה עם ו' החיבור באמצע, לדוגמא: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", "טוב ה' לכל ורחמיו" וכו' חוץ מאות אחת – האות ק', שם כתוב: "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", אומר הזוהר הקדוש, אין ו' החיבור כי זה לא שני דברים אלא זה דבר אחד: "קרוב ה'…", למי? "לכל אשר יקראוהו באמת". הייתי בוכה בדמעות שליש וצועק בתוך ליבי: "ריבונו של עולם, תוציא אותי מכאן".
הקדוש ברוך הוא זרק לי כזאת הברקה בראש. באחד הביקורים אמרתי לאשתי: "יש לי פה הרבה זמן, אולי תביאי לי ספר של 'עזרה ראשונה'? בינתיים אני אלמד לעשות 'עזרה ראשונה'". קראתי שם על מצב של אירוע לבבי. ידעתי בעל פה את כל הסימנים, הזעת יתר וקוצר נשימה וכו', והחלטתי שאני מביים אירוע לבבי.
חזרתי על הדברים, תירגלתי כמה וכמה פעמים את הסימנים בלי שאף אחד ראה, החלטתי ערב אחד שאני "מתמוטט" לעיני כל ישראל, דאגתי להיות בהזעת יתר, תירגלתי קוצר נשימה ובאמת זה עבר והיה נראה לכולם כמו אירוע לבבי.
הבהילו אמבולנס ולקחו אותי לבית הרפואה "רמב"ם" שבחיפה, עשו לי בדיקות א.ק.ג. והכל דווקא יצא תקין לחלוטין. אבל אי אפשר לפטור בלא כלום יהודי בן שישים… ולכן החליטו לעשות לי גם "אקו לב". הם סיימו את הבדיקה והרופא הסתכל עלי במבט חמור סבר ואמר לי: "אתה הרגע נכנס לצינתור". הייתי בהלם, ואכן עשו לי צינתור לראות את כל מערך כלי הדם ותפקודם. לאחר הצינתור הגיע אלי הפרופסור ואמר לי: "אדוני, או שאתה חותם או שאתה לא חותם, אבל אתה הרגע נכנס לניתוח חירום, ניתוח מעקפים".
כאן כבר לא היתה לי ברירה. באידיש קוראים לזה "פורים שפיל" – משחק של פורים, הצגה של פורים. "אין לי כלום" אני אומר לרופא. "אדוני", אומר לי הפרופסור, "אנו מסתכלים לפי התוצאות, לפי הבדיקות אתה הרגע נכנס לניתוח לב". עשיתי ניתוח מעקפים. אחרי שהתאוששתי, הגיע אלי המנתח ואמר לי: "תקשיב, אתה יהודי עם זקן, אתה יהודי חרדי, אתם מביאים 'קידוש' נכון? בשבת תביא 'קידוש' לבית הכנסת קיבלת מהקדוש ברוך הוא את החיים במתנה. היית עם אוטם שריר הלב תשעים ושמונה אחוז סתימה, אם חס וחלילה היית מחכה עוד יום יומיים, שבוע שבועיים, היית חוטף דום לב ואף אחד לא היה מבין מה קרה. הקדוש ברוך הוא לא רצה לתת לך אפילו אירוע לב קל, הוא פשוט הציל אותך".
סיים אותו יהודי את סיפורו ואמר למגיד שיעור, חשבתי לעצמי: "ריבונו של עולם, מה זרקת אותי עם כל הפרחחים והגנבים האלה שמנבלים את הפה? את זה אני צריך לשמוע? את זה אני צריך לראות? מה קורה פה?! אבל למעשה הקדוש ברוך הוא נתן לי את החיים במתנה. אפילו לא היה לי התקף לב קל, בכדי שאני אבין שאני חולה לב, כן, קיבלתי את החיים במתנה!".
(אור לישרים)