כגדלותו בתורה של הגאון רבי דוד מן זצ"ל, ראש ישיבת כנסת חזקיהו, כך היו גודל ענוותנותו ופשטות הליכותיו.
הוא היה רגיל גם ברום מעמדו כראש ישיבה להרים כל טלפון ציבורי שצלצל בעת שעבר בקומת הישיבה. פעם התקשרה בתו לבקש שיקראו לבעלה הלומד בבית המדרש בישיבה, ובדיוק אז עבר שם אביה – ראש הישיבה, הרים את השפופרת ושאל את מי מבקשים. כששמעה הבת את קולו של אביה שאלה בפליאה: אינני מבינה, לאן התקשרתי? הביתה? והוא השיב בפשטות: לא, התקשרת לישיבה, אבל אני הרמתי את השפופרת ואקרא לבעלך מיד… כשרבים הביעו פליאה כיצד מתנהג כך ראש הישיבה, והרי אין הדבר יאה למעמדו, ענה בפשטות: "הרי אם מתקשרים, סימן שצריכים מישהו. כמו שכאשר דופקים בדלת, פשוט הוא שאם ניתן הולכים מיד לפתוח, ולא משנה מי פותח את הדלת, כך הוא גם בעניין זה. אם מישהו צריך לעזרה – וכי לא אסייע לו במבוקשו?
רוב שנותיו נהג, שכשהגיע לישיבה היה פושט את האיצטלא דרבנן, מתיישב בספסל האחרון ומתעמק בתלמודו. באחד הימים הגיע בחור צעיר לבדוק את הישיבה, התיישב על ידו והחל ללמוד תוך כדי שהוא בוחן את הישיבה והתנהלותה. הוא ניצל ההזדמנות שרבי דוד ישב לצדו, ונראה היה לו כאחד השייך לישיבה, והחל לשאול אותו שאלות על הישיבה, כשרבי דוד בפשטותו משיב לו אחת לאחת על כל שאלותיו.
לבסוף כשנשאל מה תפקידו בישיבה, השיב בענוות חן: אני מסדר מה שצריך כאן בישיבה. אם חסר למישהו אוכל, אני דואג לו. אם לבחור חסרה מיטה, אני דואג לו. ואם נצרך הדבר שיאמרו שיעור בישיבה, אני גם עושה זאת… רק לאחר מכן בתפילת ערבית, כשהבחין הבחור ברבי דוד יושב צמוד לחזן וגילה שהאיש שישב לצדו היה ראש הישיבה בכבודו ובעצמו, נדהם לגודל פשטותו וחכמתו.
פעם שח לו אחד הבחורים כי הוא מתקשה בשמיעה, אך חפץ הוא להיכנס לשיעוריו של ראש הישיבה שנודעו בייחודיותם. שאלו ראש הישיבה בעדינות כיצד יוכל להבין את השיעור אם אינו שומע כראוי, והלה השיב כי הוא קורא היטב את השפתיים, וכך יוכל לקרוא את שפתי ראש הישיבה ולהבין את שיעורו. למחרת כשהגיע רבי דוד לאמירת השיעור, היה שפמו מקוצץ… ובמשך כל אותה שנה הקפיד על כך, כדי שאותו בחור יוכל להבין את השיעור כראוי דרך קריאת השפתיים.
אחד האברכים הבחין בוקר אחד ברבי דוד יוצא מביתו זמן מה קודם התפילה בלוויית יהודי מרושל עטור בטליתו, וצועד עמו ברחוב הישיבה. הדבר היה בעיניו לפלא, מה לאותו אדם ולראש הישיבה זמן קצר קודם תפילת השחר בישיבה? רק לאחר שבירר זאת התגלתה לו האמת, שאותו יהודי בא אמש בשעת לילה לכפר לאסוף מעות בעבור נישואי בתו וסיפר על קשייו הרבים, ורבי דוד, כהרגלו לסייע לכל אדם ליווה אותו לבתים הסמוכים אליו באומרו שאם יתלווה אליו לבטח יוכל להשיג יותר מעות לצרכיו. לאחר מכן הכניסו לביתו, דאג לו לארוחה דשנה והפציר בו שישאר לנום בביתו את שנת הלילה, ומיד עם שחר ליווה אותו לתחנת האוטובוס להראות לו את הדרך.
(מתוך כתבה ביתד נאמן, בלק תשע"ב)