דרכי החיים
השבוע אנו לומדים בגמרא (שבת לט ע"ב) את הדין, שמים שהוחמו מערב שבת מותר לרחוץ בהם בשבת את פניו ידיו ורגליו, אבל לא את כל גופו. ועל פי זה יש לדון לענין טבילה במקוה ביום שבת בבוקר, שנהגו בכך רבים וטובים, ובפרט בקהילות החסידים, ונבוא לברר כאן את ההלכה לגבי מנהג זה, ואת הזהירות הנצרכת למי שבא לקיים הנהגה זו.
בעיקר הנידון אם מותר לטבול בשבת או לא, מבואר בשו"ע (סי' שכו ס"ח) שמותר לאדם לטבול מטומאתו בשבת. וביאר המשנ"ב (שם סקכ"ד) שהנידון בזה הוא מצד עצם הטבילה, שהיה מקום לאסור אותה משום שהוא נחשב כמתקן מנא במה שמטהר את עצמו. אך הטעם שאין לאסור הדבר הוא משום שאין הדבר נחשב תיקון, כיון שבזמננו דיני הטומאה והטהרה החלים על האדם אינם משנים את דינו להלכה כלל, ולכן אין הדבר נחשב תיקון. והוסיף לבאר, שאף כשהוא נצרך לטבילה משום תקנת עזרא, מ"מ כיון שמעיקר ההלכה ביטלו דין זה, והוא מותר בתורה ותפילה אף לפני שטבל, אין הדבר נחשב תיקון. וציין המשנ"ב שם שיש מחמירים בדין זה, וסוברים שגם בזה שייך לאסור מטעם מתקן, אכן כתב שמי שנוהג להקל בכך אין למחות בידו, כי דעת רוב האחרונים להקל בזה. והוסיף בבה"ל (שם ד"ה אדם) שאם הוא טהור, ורוצה לטבול בשבת בשחרית רק משום תוספת קדושה, וכמובא בשם האריז"ל, מן הדין אין בזה חשש מתקן כלל.
את דעת מרן החזו"א בזה, הביא מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי בספרו "קונטרס הזכרונות" שיצא לאור לא מכבר, המכיל את פסקי והוראות דודו הגדול מרן החזו"א זיע"א, ממה שראה ושמע מרן הגר"ח זצוק"ל מפיו ומפי תלמידיו הנאמנים. וכך כותב מרן הגר"ח שם (סי' כ אות פב): "לא היה מרוצה שילכו למקוה בשבת (אפילו אם לא יתנגבו כלל), וכן ענה לשואל שלא יטבול (וכדעת הגר"א, עיין מ"ב סי' שכו ס"ח בבה"ל ד"ה אדם). אך לא מחה לההולכים".
ואמר מרן הגר"ח זצ"ל (ארחות רבנו ח"א עמ' רפח, מעשה איש ח"ה עמ' צג) אודות הוראת החזו"א בזה, שכשאמרו לפני החזו"א שהחסידים נוהגים ללכת למקוה בשבת, השיב החזו"א שחסידי אשכנז אינם הולכים, דהיינו שדעתו היתה שעל פי ההלכה ראוי יותר להחמיר ולחשוש לדעת הסוברים שאין לטבול בשבת. אמנם כתב מרן הגר"ח קניבסקי (באגרותיו להגרש"ב וולדנברג זצ"ל הנדפסים בסו"ס ספר בינת שמחה עירובין מכתב ה אות ט, וראה עוד ארחות רבנו ח"א עמ' רפז) שאביו מרן הקהלות יעקב, שמוצאו היה מקהילות החסידים, היה טובל בשבת, ואף מרן הגר"ח היה הולך לטבול עמו בשבת כמנהגו, והחזו"א ידע מזה ולא מיחה, והניח להם לנהוג כן.
והגר"א הורביץ מח"ס ארחות רבנו כתב (ח"א עמ' רפט), ששאל את החזו"א מה לעשות כשהוא טובל במקוה בשבת ואין בחוץ מים כשרים לנטילת ידים [דהיינו מים המוכנים מערב שבת, כהוראת החזו"א שאין להשתמש במים היוצאים מהברז בשבת משום שהם הולכים ע"י פעולת החשמל], והשיבו החזו"א איך לנהוג, ולא אמר לו להפסיק לטבול בשבת. ובספר מעשה איש (ח"ד עמ' קכב) כתב שהיה מי ששאל האם לטבול בשבת, והשיבו החזו"א שכיון שהיה רגיל בכך יכול להמשיך במנהגו.
אכן, הנוהג לטבול בשבת, או לרחוץ פניו כפי שמותר לכו"ע, כמבואר בסוגייתנו, עליו להיזהר בכמה פרטים, כדי שלא יצא שכר מעלת וקדושת הטבילה, בהפסדו במה שעלול להיכשל בכמה פרטים בדיני מלאכות שבת, שיש להיזהר בזה מג' חששות, רחיצה במים חמים, סחיטה, וטלטול. ונבאר כאן את האסור והמותר בזה.
ראשית נבאר באיזה מקוה מותר לטבול, על פי המבואר בסוגייתנו שאסור לרחוץ את כל גופו בשבת במים חמים. וכתב המשנ"ב (סי' שכו סק"ז) בשם החיי אדם שצריך שיהיו המים של המקוה פושרים ולא חמים, ואם הם חמים אסור לטבול בהם. אמנם, ציין המשנ"ב שם לעיין בקרבן נתנאל במס' שבת, ששם מבואר שטבילה במים חמים אינה בכלל רחיצה בחמין שגזרו עליה בשבת. ובשער הציון (שם סק"ה) כתב, שבשעת הדחק יכולים לסמוך על דעתו של הקרבן נתנאל להקל. והגר"ש וואזנר זצ"ל (שבט הלוי ח"ה סי' מד) כתב ללמד זכות על הנוהגים לטבול במים חמים בשבת.
ושיעור חום המים שנחשבים פושרים ומותר לטבול בהם בשבת אף לדעת הסוברים שאסור לטבול במים חמים, מבואר באגרות משה (או"ח ח"ד סי' עד) ובחוט שני (על הל' נדה סי' קצז סק"ד) שהוא כשהמים פחותים ממידת החום של מים שדרך סתם בני אדם לרחוץ בהם בימות החול. ובשו"ת אור לציון (ח"ב פרק לה תשובה ג) מבואר ששיעור חום המים שמותר לטבול בהם הוא עד 37 מעלות, וביותר מזה אין לטבול.
והעיד מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל (מקוה טהרה עמ' טו) שפעם הלך הקהלות יעקב למקוה בשבת, וכשבא להיכנס ונגעה רגלו במים ראה שהמים חמים יותר מהמותר על פי דין, וחזר לאחוריו ולא טבל. וזה אע"פ שהיתה הנהגה זו של טבילה במקוה בשבת בבוקר חביבה בעיניו מאוד.
עוד נזכיר כאן מה שכתב המשנ"ב (סי' שכו ס"ק כד) "אך יזהר מאוד שלא יבוא לידי סחיטה שהוא איסור גמור", וכפל את הדברים בבה"ל (שם ד"ה אדם).
וכתב הגאון הגדול רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א (קונטרס מקוה טהרה עמ' לו ס"ק עט) בשם אביו מרן הגר"ח זצ"ל, שמן הדין מותר לאחר הטבילה או הרחיצה להעביר את ידיו בעדינות שלא בכח על גבי שערו, ולהוריד את המים העומדים מעל השערות מבחוץ. וטעם הדבר ביאר הגרי"ש קניבסקי שליט"א, שכל מה ששייך איסור סחיטה בשער הוא רק במים שבין השערות הנראים מובלעים בהם, אבל במים שמחוץ לשערות אין שייך סחיטה. ומכל מקום למעשה כתב מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל (ארחות יושר סוף ערך טהרה) שהעצה הטובה להיזהר מאיסור סחיטה בשבת, היא שלא יגע בשערותיו כלל, כמו שנהג אביו מרן הקהלות יעקב. וכן נהג מרן הגר"ח זצ"ל בעצמו (אלא ד' אמות של הלכה פל"ח סי"ז).
עוד כתב הגאון הגדול רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א (מקוה טהרה עמ' לה וס"ק עז) בשם אביו מרן הגר"ח זצ"ל, שבזמן שהאדם נמצא בתוך המים, מותר לו לסדר את שער הפאות מאחורי האוזן וכדו', וכן לשפשף ולנקות את שערות הזקן, ואינו צריך לחשוש בזה לאיסור סחיטה, שכיון שעדיין הוא בתוך המים ויכולים מים אחרים להיכנס לתוך שערותיו, אין בזה משום סוחט. והוראה זו מובאת גם בשם מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק יד הערה ט), וע"ע בשולחן שלמה (סי' שכו סק"י) מש"כ בזה. ומעניין לציין, ששניהם הביאו ראיה לפסק הלכה זה, מהמשנה בסדר טהרות, במסכת מכשירין (פ"ה מ"ו) העוסקת בדין הכשר לקבלת טומאה במשקין שבעור הנמצא בתוך המים. זו יכולה להיות עצה טובה לאלו שדרכם לשים את שער הפאות מאחורי האוזניים, ובשבת אסור לעשות כן משום סחיטה, אך הרוצה לעשות כן יכול לשים את שער הפאות מאחורי האוזניים בעודו בתוך המים.
ולענין הנחת הכיפה על ראשו כשיוצא מהטבילה, אמר מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (ארחות רבנו ח"א עמ' רפז) שהיה הקהילות יעקב נזהר להניחה על ראשו בנחת, כדי שלא יבוא לידי סחיטה.
ולענין ניגוב המים שעל גופו, אמר מרן הגר"ח זצ"ל (שם) שהיה הקהלות יעקב מנגב את כל גופו מלבד ראשו וזקנו, שבשאר הגוף אין חשש סחיטה. וכתב הגאון הגדול רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א (מקוה טהרה עמ' לו ס"ק פ) שאמר לו אביו מרן הגר"ח זצ"ל שמותר להניח המגבת על גבי השערות, ורק אין לשפשף את המגבת על שערותיו כמו שרגילים לעשות כדי לנגב היטב. וביאר הגרי"ש קניבסקי שליט"א טעם ההיתר להניח המגבת על שערו, כי כך מנגב רק את המים העומדים על השערות, שאין שייך בהם סחיטה. ועוד ביאר, שבאופן זה מיד כשהמים יוצאים הם נבלעים במגבת. ומ"מ כתב, שיש להיזהר שלא תהיה המגבת רטובה עי"ז הרבה מחמת המים, כדי שלא יבוא לידי סחיטה.
עוד כתב מרן הגר"ח קניבסקי בספר ארחות יושר (סוף ערך טהרה), שהטובל בשבת צריך להיזהר לא לילך עם המים שעליו ארבע אמות במקום שהטלטול אסור בו. והעצה לזה כתב, שימתין עד שיתנגבו המים מאליהם, או שלא יעמוד אלא ימשיך לילך מאז שיוצא ממקום המקוה עד שמגיע לרה"י האחרת, שנמצא מעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך כרמלית, והוא שבות דשבות, ובזה יש להקל במקום מצוה, כגון אם ממהר לילך לבית הכנסת להתפלל, וכן נהג הקהלות יעקב בעצמו, ומבואר בארחות רבנו (ח"א עמ' רנה) שהורה כן הקהלות יעקב גם לאחרים. וציין מרן הגר"ח (בארחות יושר שם) שכעין זה מבואר בחזו"א (או"ח סי' קג ס"ק יט) שיש להקל בהעברה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך כרמלית מטעם שבות דשבות במקום מצוה.