מונח בזכרוני כי כאשר באתי בקשרי שידוכין ונעשיתי חתן אצל מו"ח רבינו (הגאון רבי חיים וואזנר) זצ"ל ובאתי לפני מו"ר ראש ישיבת טשעבין הגאון מהרב"ש שניאורסון זצ"ל לבשרו בבשורה הטובה, המליץ בדבריו במאמר חז"ל (קידושין כט, ב), 'רחיים על צווארו ויעסוק בתורה' בלשון נופל על לשון, 'רבי חיים על צווארו – ובוודאי תזכה – שיעסוק בתורה', וכוונתו הייתה לפי שהכיר את רבינו וידע שאצלו ובביתו אין שום חשיבות אחרת רק לימוד התורה.
…אמר פעם על דברי הזוה"ק (פרשת ויקהל) 'אשריהם לצדיקים דמשתדלין באורייתא', והפירוש הפשוט הוא אשריהם לצדיקים שמתייגעים בתוה"ק, אמנם אמר בשם הרה"ק מקאצק זי"ע שפירש, דהנה ישנם צדיקים רבים בעולם, יש כאלו שהשיגו מדריגתם דרך תעניות וסיגופים ויש שפעלו ע"י אמירת תהלים וכדו', אבל אשרי להם לצדיקים דמשתדלין באורייתא, שנעשו צדיקים דרך לימוד התורה הק', כי ההתמדה והיגיעה בתורה היא הדרך המובחרת לעלות מעלות רמות.
וזאת אפשר לומר על מו"ח רבינו זצ"ל, שהשיג מה שהשיג דרך יגיעתו העצומה בתורה משך כל שנותיו, שעות על גבי שעות מבלי לדעת ומבלי רצון לדעת שאר הוויות עוה"ז.
דוגמא קטנה אחת ממה שראינו מה שהשיג רק ע"י התוה"ק, שהיה פעם בעש"ק שנשמעה זעקת הצלה סמוך לביתו, וכששמע רץ תיכף החוצה ואמרו לו שיש תינוק שמתקשה בנשימתו, ותיכף הזדרז לביתם לעשות בו 'החייאה', ושאלוהו אח"כ מאין הוא יודע את מלאכת החייאה – אמר את הכל אני יודע מהד' אמות של תורה!
ואכן זאת ההגדרה עליו, שנכנס לד' האמות של תורה, ולא יצא מהם אף פעם.
אמר לי פעם שלפני שהגיע לכהן כרב בקהילת סאטמאר בלונדון התייעץ עם איש חשוב שהניאו מזה בנימוקו שבהיותו מיוצאי גליל-העליון (בהונגריה, אויבערלאנד) לא יבין את שפת דיבורם וניבם של מתפללי בית מדרשו.
ואולי יתכן שבאמת צדקו דברי הנ"ל, אמנם לא הכיר את מו"ח רבינו זצ"ל, אשר כל שיגו ושיחו היה רק בתורה, ולא שמע ולא עסק בשום דבר מלבד בדברי תורה, ואע"פ שהיו כאלו שרצו לגוררו לכל מיני מחלוקות ומדנים, בכל זאת הדבר לא השפיע עליו כלל, ולא התייחס לדיבורים ששמע בעניינים אלו, וכאשר שלחו לו מחרחרי ריב מכתבים וכתבי פלסתר וכדו' זרקם תיכף ולא היה פותחם כלל, וזה היה כל מהותו.
ראינוהו בלימודו בכל הזמנים, לא היה אצלו מושג של רגע הנפנה לבטלה והולך לאבדון, כל דקה היתה מנוצלת עד תום, ותמיד – היה זה מתוך יגיעת מח, מתוך מחשבה מעמיקה, בהיקף וברוחב. היה שקוע כל העת בדברי הראשונים, כמו גם בספרי גדולי האחרונים ובפרט בספרי הגה"ק רבי עקיבא איגר זצ"ל שהיו שגורים על פיו השכם והערב, עד שאף העניק לאחד מבניו שמו ע"ש הגרעק"א.
בסעודות שבת בביתו, לשם דוגמא, לא היה קיים כלל מציאות של שיחה של בטלה, לא היה מושג של שיחה סתמית, כל דיבוריו היו מתובלים בדברי תורה רוויי רעיון ועומק, אם בדברי החידושי הרי"ם ושאר ספרי צדיקי פולין שהיו חביבים עליו ביותר, ואם במפרשי הפרשה בהם התעמק ומצא עומק לפנים עומק, הכל היה מתוך רוממות ואווירת קדושה עליונה.
יגיעתו בתורה היה מן המפורסמות, פעם ביקש מהרה"ק מסאטמאר זצ"ל שיברכו שתורתו יתקיים בידו, אמר לו הרה"ק זי"ע הברכה היא שכן תשכח כי עי"ז מתייגעים ועמלים לזה, ואכן היה כל כולו עמל התורה.
'מורשת הלוי' שבועות תשפ"ב