בכל שדרות היהדות החרדית חשו רגשות הודיה ושבח, בפסח האחרון ובימים שאחריו, בעקבות הנס הגדול שאירע בערב חג הפסח בשכונת רוממה בירושלים, לאחר שבחסדי שמים נמנע טבח נורא.
בשיעורו השבועי הביא המשפיע הנודע הרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, סיפור מדהים שמראה מעל לכל ספק את גודל ההשגחה העליונה: .
"תראו מה זו טעות אנוש ש"מאת ה' הייתה זאת. יש יהודי בשם הרה"ג רבי זאב בעער שמתגורר בשכונת 'גני גאולה' בירושלים, אשר בסמיכות אליו אירעה ה’דריסה’ ע”י מחבלים ישמעאלים בערב פסח שנה זו, והסתיימה בניסי ניסים ב”ה וב”ש.
ר' זאב התפלל כפי שנוהג מדי יום בביהמ"ד 'נחלת עקיבא' הסמוך, ובהיותו בכור, נעמד לאחר התפילה לעשות 'סיום' על מסכת בבא קמא בכדי להיות פטור מהצום – כנהוג בערב פסח.
"ר' זאב היה המתפלל היחידי שערך סיום באותו מנין, ועל כן נאספו סביבו כל המתפללים, והוא החל לקרוא את השורות האחרונות בגמרא, כשהוא מפרשם לעצמו ולסובבים בטוב טעם ודעת. תוך כדי קריאת הגמרא הרגיש שהינו מכיר היטב את דברי הגמרא, וחשב לעצמו שמא הוא זוכר אותם מימי קדם משנות בחרותו בישיבה, והמשיך ללמוד עד שסיים את הגמרא. וכשרצה לומר 'הדרן עלך' שם לב שכתוב הדרן עלך פרק מרובה – הפרק השביעי ממסכת בבא קמא, במקום הפרק העשירי שהוא האחרון ובו מסיימים את המסכת".
"מיד התברר לו שבטעות נטל לידיו את הכרך השני של בבא קמא במהדורת שוטנשטיין, במקום לקחת כרך ג' ולכן הוא זכר את הגמרא. כאן המבוכה נמשכה הוא הוציא מארון הספרים מסכת בבא קמא אחרת, ופתח במקום שפתח והחל לקרוא בקול את הקטע האחרון שבפרק 'הגוזל' וכשסוף סוף סיים ללמוד והחל להכריז 'הדרן עלך', ראה ששוב טעה וסיים פרק הגוזל עצים (הפרק התשיעי) ולא את פרק הגוזל ומאכיל (הוא הפרק האחרון). והיה הדבר לפלא גדול; מי הוא שטועה בעת אמירת 'סיום', ועוד שתי טעויות כאלו בזו אחר זו? – לא ראינו ולא שמענו עד עצם היום הזה!
"אחד המתפללים כבר שאל אותו האם שתה לשוכרה והוא השיב לו מיניה וביה, 'דווקא בגלל שלא שתיתי היום אני מבולבל מעט, אני בצום, וטרוד בהכנות לפסח וגם נולד לי ילד לפני כמה ימים…'
"הבושות שהיו לר' זאב באותו רגע היו גדולות, בפרט שהוא משמש כ'מגיד שיעור' בביהמ"ד, והוא אמור לדעת כיצד עורכים סיום מסכת… בנוסף, היה זה 'טרחא דציבורא' שנמשך כל מעמד הסיומים, כעשר דקות.
"לאחר שסיים ב'שלישית' את מסכת בבא קמא, התיישבו הקהל למסיבת לחיים, ופתאום רצו כמה אנשים בבהלה והודיעו כי יש מחבלים בחוץ. באותם רגעים הסתובבו אותם ישמעאלים ימ"ש וזממו לפגוע ביהודים ה"י. וכעת ראו כולם את גודל הנס, שכידוע אותם חיות אדם הגיעו תחילה ברכבם על יד ביהמ"ד 'נחלת עקיבא', כשהם רוצים לבצע את זממם ולפגוע במי שיבוא או יצא מביהמ"ד. אלא שלא מצאו שם איש, ונסעו הלאה ודרסו את החסידים שעמדו בהמשך הרחוב!
"תחשבו", אומר ר' מיילך, "אילו היה עורך מיד את הסיום בלי עיכובים שונים המתפללים היו יוצאים כמה דקות קודם והמחבלים מוצאים אותם, ובפרט שהיו שם בציבור המתפללים אנשים מבוגרים שאין בכוחם לרוץ, ומי יודע מה היה קורה רח"ל…
"מה עשה הקב"ה? זימן לו כרך ב' וגרם לו 'לטעות' ולעשות סיום על 'מסכת מרובה', וטעות על גבי טעות בעריכת סיום על פרק 'הגוזל עצים' במקום על פרק 'הגוזל ומאכיל', והכל היה בהשגחה עליונה מדוקדקת על כל פרט ופרט. כולם ראו בעיניהם כיצד הכל לטובה, אם בתחילה היו חלק הקהל שהתרגזו מדוע הוא מעכב אותם בטעויותיו, ובפרט ביום מלא וגדוש בעבודת הקודש כמו ערב פסח, שכולם ממהרים, כולם ראו שהיא שעמדה להם להותירם בארץ החיים".